ברית משה, מצות עשה מב:ד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 42:4
Open in the reader →1תו איתא במתניתין דף כ"ט ע"א שם חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן והקשה היום תרועה ז"ל וז"ל בשלמא אם הי' המצוה בר"ה לתקוע בשופר ר"ל שכל אחד חייב לתקוע הוה א"ש דחרש ש"ו אין מוציאין משום דהם פטורים ומי שאינו שייך במצוה אינו יכול לעשותה כמו העבד שאינו יכול לכתוב גט דלאו מבני כריתות הוא דאינו בתורת קידושין וגיטין אבל השתא דכתב הרמב"ם ריש הל' שופר וז"ל מ"ע של תורה לשמוע כו' א"כ המצוה היא השמיעה ולא התקיעה וכיון שכן חש"ו אם תקעו ואחרים שומעים למה אינם יוצאים הרי המצוה היא השמיעה והרבים שמעוה באזניהם ומאי איכפת לן אם התוקע הוא חש"ו ויראה לומר דמצות ר"ה היא התקיעה והשמיעה שניהם יחד ועיקר המצוה היא השמיעה ולחלק מצות תקיעה עושה שליח לחבירו שיתקע בעדו וכיון דשומע ממנו התקיעה יוצא וכיון שכן שפיר אמרו חש"ו אין מוציאין משום דהם פטורין מהמצוה ונמצא דהשומעי' מחש"ו אע"ג דמחלק מצות שמיעת קול שופר יצאו מ"מ מחלק המצוה של התקיעה גופה לא יצאו דב' חלקים הם מצות תקיעה ושמיעה כו' ומיהו יש לערער ע"ז ממ"ש הרמב"ם פ"א דשופר שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול כו' משמע דשמיעה לחוד היא המצוה דאל"כ אלא גם התקיעה היא חלק מהמצוה הי' ראוי שלא יצא בגזול כמו מצה ולולב כו' ולפי"ז הדרא הקושי' לדוכתא אמאי חש"ו אין מוציאין וה"ז דומה לסוכה דמצותה היא הישיבה לא העשייה וכשם דסוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה אע"ג דלאו בני חיובא נינהו כדאיתא בסוכה דף ח' משום דאדם יוצא בישיבה ה"נ בחש"ו אמאי אין מוציאין ואפשר לומר דשאני סוכה דמצות ישיבתה אחר עשייתה ולפיכך לא איכפת דעשאוה גנב"ך דלאו בני חיובא נינהו אבל מצות שמיעת קול שופר דהוי בשעת תקיעתו הוא גנאי שיתקעו חש"ו להוציא את הרבים י"ח עכ"ל. אבל לא זכיתי להבין את תירוצו כיון דלפי תירוצו צ"ל דדוקא את הרבים אין מוציאין כמו שנראה בפי' כן מלשונו שכ' דגנאי הוא שיתקעו חש"ו להוציא את הרבים י"ח נשמע מזה דאת היחיד באמת סובר דמוציאין אבל ע"ז ק"ל דהן אמת דאת המתני' שפיר יכול לתרץ כן כיון דבמתני' אי' דאין מוציאין את הרבים י"ח ומדקתני את הרבים י"ל דאת היחיד באמת מוציאין אבל אליבא דהרמב"ם עדיין לא פעל בתירוצו כלום כיון דהרמב"ם הל' שופר פ"ב הל"ב כתב בפי' את הדין דחש"ו על יחיד שגם את היחיד אין מוציאין וא"כ צ"ל דסובר הרמב"ם דרבי' דקתני במתני' לאו דוקא א"כ עדיין נשארה הקושי' של היום תרועה על הרמב"ם לשיטתו ממתניתין אם לא שנדחק דכוונתו שגם להוציא את היחיד גנאי הוא וכמו שאיתא במתני' דסוכה דל"ח ע"א מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ותבא לו מארה פי' רש"י וז"ל שלא למד ואם למד תבא לו מארה שמבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה עכ"ל אבל התוספות והר"ן והברטנורה שם סברו הפשט דתבא לו מארה על שלא למד ודלא כרש"י ממילא לפי"ז אליבא דרבינו באמת שפיר י"ל דגכ"ס כוותייהו וע"כ לא הי' ניחא ליה תירוצו של היום תרועה וממילא מוכח גם ממתני' דחש"ו מחמת קושיית היום תרועה דצ"ל שהמצוה היא התקיעה ולא השמיעה ודו"ק: