ברית משה, מצות עשה מח:יד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:14
Open in the reader →1או י"ל דרש"י למד מרב גופא דגם בממון ס"כ בהקדים מדק"ל עוד על רש"י דלפי מסקנת הגמרא דבתר דתקון רבנן שבועת היסת לכ"ע לא אמרינן בממון שנ"ע א"כ לפי שיטת רש"י דשבועת היסת נתקן עוד בימי התנאים היכי יכול רש"י לומר אליבא דרב דגם בממון שנ"ע הא בימי רב כבר הי' התקנה דשבועת היסת וזה אצלי קושיא גדולה על רש"י, אבל נ"ל בס"ד ליישב דהחלקת מחוקק סי' ל"ה ס"ק ג' כתב דאם אין רק שליח אחד ועד אחד מבלעדי השליח מעיד ומסייעו שעשה שליחותו ונתן המעות ליד האשה אז תו לא הוי השליח נוגע בעדות כיון דאית ליה עד המסייע לפי שי' הרמב"ם דכל שהאשה מודה שקבלה הקידושין ואין כאן עסק שבועה הוי כקידושין בשטר ומקודשת ודאי א"כ גם כשאית ליה עד המסייע ג"כ הדין כן אבל לשי' הר"ן דאף שמודה האשה אין כאן קידושי ודאי כיון שצריכין אנו להודאתם א"כ ה"נ גבי עד המסייע כיון דאם העד המסייע היה מכחיש השליח והי' אומר כדברי האשה אז לא הי' כאן עדות כלל כיון דהשליח היה צריך להחזיר המעות או לישבע וא"כ אין כאן רק עד אחד בלבד שהוא העד המסייע ואין כאן קידושין בשני עדים ועוד עפ"י שני עדים כתיב ולא שיהי' אחד מועיל יותר מחבירו וכאן העד מסייע מועיל גם לעד השני ודמיא להא דאמרי' נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד כ"כ החמ"ח עי"ש נמצא לפי דבריו דלהרמב"ם גם בממון כשאית ליה עד המסייע אמרינן שנ"ע כמו בקידושי כסף אבל להר"ן לא אמרינן כן ועי' היטב בהרמב"ם והרשב"א והריטב"א והרא"ש והר"ן בסוגייתינו במה דפליגי כשהאשה מודה שקבלה הקידושי כסף אי שנ"ע ואז תבין דהיאך תלה החמ"ח כשאית ליה להשליח עד המסייע בהפלוגתא של הרמב"ם והר"ן. וא"כ י"ל דרש"י סובר כהרמב"ם דכשהאשה מודה שקבלה את הכסף שנ"ע וממילא גם בממון כשאית ליה עד המסייע להשליח הדין כן וע"כ שפיר י"ל דמ"ש רש"י מצטרף שליח עם עד להיות שנים זה קאי על ממון דלעיל מיניה או על קידושי כסף וכיון דמצטרף אחד עם השליח ע"כ שנ"ע אפי' בתר תקנה דשבועת היסת ומ"ש רש"י או אם שניהם שלוחים היו ביחד שניהם מעידים בדבר זה קאי על קידושי שטר ועי' בפנ"י ז"ל שכ' בריש סוגייתינו וז"ל ולשי' רש"י דשבועת היסת נתקנה בימי התנאים איכא למימר דרב ור' שילא איירו בענין קידושי שטר עכ"ל ולכאו' פליאה לי עליו הלא רש"י כתב בפי' דרב קאי גם על ממון וא"כ היה לו להקשות על רש"י קושיתינו הנ"ל דהיאך קאמר דרב קאי על ממון כיון דלפום שיטתו הוי נוגע בעדותו אעכ"מ שגם הפנ"י סובר הפשט ברש"י כמ"ש ומ"ש הפנ"י דרב ור' שילא איירו בקידושי שטר את זה ל"כ אלא לפמ"ש רש"י דרב איירי בשני שלוחים דבשני שלוחים באמת לא אמרינן שנ"ע אלא בקידושי שטר כמובן, וא"כ י"ל דהי' קשה לרש"י דמדוע אמר רב שנ"ע בלשון יחיד מדוע לא אמר שלוחים נעשים עדים או כמ"ש רב נחמן אע"כ מוכח דרב דיבר בגוונא דעד אחר מצטרף עם השליח וזה לכאו' טעמא בעי דמדוע דיבר רב כן אעכצ"ל כיון דרצה לאשמעינן דגם בממון שנ"ע וכיון דבימ רב כבר היה תקנת שבועת היסת ע"כ נקט בלשון יחיד וא"כ ממילא מוכח מרב גופא מדנקט בלשון יחיד שנ"ע דגם בממון ס"כ וע"כ קאמר רש"י שפיר בין ששלח ממון ודו"ק: