ברית משה, מצות עשה מח:טו
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:15
Open in the reader →1ומה מאד יש ליישב בס"ד בהנ"ל מדק"ל על התוס' ד"ה וכן שכ' וז"ל תימה דאמר בירושלמי וכן בקידושין הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא כו' עכ"ל ולכאורה מה הקשה התו' על רב נחמן מהירושלמי הלא בהירושלמי לא אמר את זה דבקידושי כסף לא אלא ר' אבון בר חייה כהנ"ל מחודש י"ג אבל ר' יוסי פליג על זה וגם מעובדא דרב שהביא ר' בא שם מוכח דגם רב פליג על זה וכ"כ הר"ן בסוגיתינו וז"ל ובירו' נחלקו בזה כו' עי"ש וכיון דאיכא פלוגתא בירושלמי בזה דלמא באמת סובר רב נחמן כר' יוסי ורב ולא כר' אבון ומה הקשה התוס', אבל בהנ"ל י"ל דהתו' סובר כשי' הרמב"ם וכר' יונתן הכהן שהביא הרא"ש בסוגיתינו דכשהאשה מודה שקבלה את הממון כיון דליכא כפירת ממון אז גם בקידושי כסף אמרינן דהן הן שלוחיו והן הן עדיו וא"כ י"ל דהתו' בקושיתו סובר דר' יוסי ורב בירושלמי לא פליגי עם ר' אבון בר חייה אלא ר' אבון ב"ח איירי בשני שלוחים דליכא עד המסייע וע"כ סובר דבקידושי כסף נעשה כנוגע בעדותו כוונתו דכל אחד ואחד מחמת חמדת ממון נעשה כנוגע בעדותו דכמו לאחר התקנה כשחייב שבועה שני שלוחים אינם נאמני' בממון משום דנוגעי' בעדותם הם כמ"כ נמי אפי' קודם התקנה סובר ר' אבון ב"ח דשני שלוחים מחמת חמדת ממון אינם נאמנים וע"ז בא ר' יוסי לפרש את ראב"ח ואמר מכיון שהאמינתו התורה אפי' קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו כלומר בשליח אחד גם ר' אבון ב"ח מודה דנעשה עד אפי' בקידושי כסף כיון דלאחר התקנה אם יש לו עד המסייע נאמן כמ"כ נמי קודם התקנה כשיש לו עד המסייע נאמן וכדי שלא יהא קשה דהיאך מועיל עד המסייע הא אין כאן רק עד אחד כמ"ש החמ"ח כהנ"ל לפום שיטת הר"ן ע"כ א"ר יוסי מכיון שהאמינתו התורה כו' כלומר כיון שבאמת מה"ת מהימן אלא אנן חיישינן דמחמת חמדת ממון הוי כנוגע ע"כ אם יש לו עד המסייע מהימן והוי שני עדים בקידושין ועובדא דרב נראה בפירוש דהיה בשליח אחד כמ"ש ועשה שליח עד, וא"כ ממילא י"ל דר' יוסי ורב לא פליגי על ר' אבון ב"ח אלא ראב"ח איירי בשני שלוחי' ובכה"ג גם ר' יוסי ורב מודים דאינם נאמני' ור' יוסי ורב מיירו בשליח אחד ומשום דיש לו עד המסייע נאמן וגם ראב"ח מודה בזה נמצא לפי פשט זה כ"ע סברו בהירושלמי דבשני שלוחים לא אמרינן בקידושי כסף דנעשו עדים וע"כ הקשה התוס' על רב נחמן שפיר וע"ז מתרץ התו' דרב נחמן איירי קודם התקנה והירושלמי איירי בתר התקנה ולא פליגי ודו"ק. וגם יש ליישב בס"ד בהנ"ל את הדקדוק גדול שהקשה העצמ"י דמדוע מעיקרא ל"ק הגמ' אלא מ"ט דבי ר' שילא ועל רב ל"ק מ"ט ואח"כ בתר שהקשה הגמ' אלא מעתה קידש אשה בפני שנים כו' מפרש הגמרא גם את טעמא דרב די"ל דמעיקרא היה סובר הגמ' דרב ל"ק שליח נ"ע אלא בשליח אחד וע"כ שפיר ידעינן את טעמו משום דהו"ל עד המסייע ולא הקשה הגמרא אלא מ"ט דבי ר' שילא אבל בתר שהקשה הגמרא אלא מעתה קידש אשה בפני שנים כו' מוכח דסובר הגמרא דפלוגתתם גם בשני שלוחים דאל"כ מה הקשה הגמ' מקידש אשה בפני שנים וכיון דגם בשני שלוחים סובר דנעשים עדים א"כ ל"ל דטעמו משום עד המסייע ע"כ מפרש הגמ' גם את הא דרב ודו"ק: