ברית משה, מצות עשה מח:יח
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:18
Open in the reader →1ומ"ש רבינו אח"כ אמרי' בפ' ב' דקידושין שמצוה על האשה שתקדש עצמה ושיקדש אדם אשתו בעצמו יתר מעל ידי שלוחו כו', כ"כ גם הרמב"ם הל' אישות פ"ג הלכ' י"ט עי"ש ותראה דאין חילוק בין רבינו להרמב"ם אלא בשינוי הסדר דהרמב"ם נקט מתחלה הדין באיש ורבינו נקט מתחלה באשה והמקור לזה בקידושין מ"א ע"א דאיתא במתני' האיש מקדש בו ובשלוחו האשה מתקדשת בה ובשלוחה האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו והקשה הגמ' השתא בשלוחו מקדש בו מיבעי' א"ר יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו כו' איכא דאמרי בהא איסורא נמי אית בה כדרב יהודא אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה כו' וכי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר האשה מתקדשת בה ובשלוחה כו' אבל בהא איסורא לית בה כדר"ל דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו ומפרש הר"ן אלא כי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר וז"ל דמרישא לא שמעינן דמצוה בו יותר מבשלוחו דדילמא טעמא משום איסורא הוא כדמפרש דכל שיכול לקדש בעצמו וקידש ע"י שליח איסור' קא עביד שמא תתגנה עליו אבל כל שראה אותה תחלה דליכא למיחש להכי איכא למימר דאפי' לכתחילה בשלוחו אבל מסיפא איכא למילף דלעולם מצוה בו יותר מבשלוחו דבדידה ליכא למיחש שמא תראה בו דבר מגונה דאמר ר"ל טב למיתב טן דו כו' עכ"ל וצ"ל להר"ן דלישנא קמא דגמ' ל"ס את הא דר' יהודא א"ר דאלת"ה היכי קאמר רב יוסף דמטעם מצוה בו יומ"ב קתני ברישא בו ובשלוחו אעכצ"ל כמו שכתבנו והאיכא דאמרי דסברו כר' יהודא א"ר באמת מוקי את הא דרב יוסף אסיפא וא"כ לפ"ז כיון דהרמב"ם כתב וכן האיש אין ראוי לקדש כו' והאי אין ראוי לקדש כו' שכ' היא מימרא דר' יהודא א"ר כמ"ש הרהמ"ג שם ומ"ש הרמב"ם אין ראוי לקדש כו' ול"כ בלשון אסור כמ"ש ר' יהודא א"ר כבר מתרץ א"ז העצמ"י עי"ש וכיון דהרמב"ם פסק כהא דר" יהודא א"ר א"כ עכצ"ל דפסק כהאיכא דאמרי דבו ובשלוחו דרישא נקט התנא משום איסורא וא"כ קשה אמאי כתב הרמב"ם מצוה שיקדש אדם אשתו בעצמו כו' הא בזה איסורא איכא ולא משום מצוה, ואי"ל דהרמב"ם סובר דבלאו איסורא גם משום מצוה איכא דא"כ אמאי אמר הגמ' וכי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר דילמא לעולם רב יוסף ארישא איתמר ואשמעינן דגם משום מצוה איכא אעכצ"ל דהיכא דאיכא משום איסורא שם ל"ל דגם משום מצוה איכא וא"כ קשה אמאי כתב הרמב"ם גבי שליחות דאיש את הא דמצוה כלל, ואי"ל דלעולם סובר הרמב"ם כמו שכתבנו ומ"ש הגמ' וכי איתמר דרב יוסף כו' הטעם הוא משום דרב יוסף רצה למילף מהמתניתין דמצוה בו יומ"ב ע"כ אמר הגמ' דלרב יהודא א"ר ליכא למילף מהרישא דמתני' כיון דאיכא למימר דטעמא דרישא משום איסורא כהנ"ל בשם הר"ן אבל הרמב"ם י"ל דסובר דבתר דידעינן מהסיפא דמצוה בו יומ"ב באמת גם בהרישא אף דאיכא משום איסורא משום מצוה ג"כ איכא ועכ"כ הרמב"ם מצוה שיקדש אדם כו', אבל גם זה אא"ל דאם נאמר כן לא היה לו להרמב"ם למימר בלשון זה אלא מתחילה הי' לו לומר דמשום איסורא איכא ואח"כ הי' לו לומר דגם משום מצוה איכא ומדכ' הרמב"ם בלשון שכ' נראה בפי' דסובר דמשום מצוה גרידא אית ביה ולא גם משום איסורא וע"ז באמת קשה הא בשליחות דאיש איסורא איכא כדר' יהודא א"ר וגם כשתעיין היטב ברבינו תראה דגם עליו קשה קושי' זו: