ברית משה, מצות עשה מח:יט
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:19
Open in the reader →1אבל כבר הרגיש הלח"מ בקושיא זו ותירץ דמ"ש הרמב"ם מצוה זה מיירי במכירה ומ"ש אח"כ משום איסורא מיירי באינו מכירה אבל עדיין תירוצו צריך תבלין כיון דלפי דבריו קשה מדוע אמר הגמ' וכי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר נימא דלעולם קאי רב יוסף ארישא וברישא מיירי במכירה אבל באמת כבר הקשה התוס' את זה בד"ה אי איתמר ותי' דרב יוסף דלמד א"ז ממתני' לא מצי למילף מרישא כיון דאיכא למימר דרישא מיירי באינו מכירה ומשום איסורא אבל מסיפא למד שפיר וא"כ צ"ל דגם הלח"מ על התוס' סמך כמובן. אבל עדיין ק"ל על הרמב"ם כיון דכתב בשליחות דאיש דמצוה בו יומ"ב א"כ אמאי כתב עוד את זה גבי שליחות דאשה הלא ממילא ידעינן משליחו' דאיש בשלמא המתני' אף דאי' ברישא בו ובשלוחו קתני גם בסיפא בה ובשלוחה כיון דמרישא לא הוה ידעינן משום דאיכא למימר דהטעם הוא ברישא משום איסורא כמ"ש הגמ' באיכא דאמרי אבל הרמב"ם שכ' בפי' גבי איש דמצוה בו יומ"ב א"כ למה כתב עוד גבי אשה, אלא ע"ז י"ל דלא הוה יכלינן למילף שליחות דאשה משליחו' דאיש כיון דהר"ן בקידושין שם הקשה דהיכי קאמר הגמ' גבי אשה מצוה בה יותר מבשלוחה הא אשה אינה מצווה על פו"ר ותירץ מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותו וא"כ הוה יכלינן למימר דדוקא בבעל כיון שעושה מצוה שלימה ע"כ מצוה בו יומ"ב אבל באשה דליכא מצוה שלימה בזה לא אמרינן מצוה בה יומ"ב ע"כ כתב הרמב"ם גם בשליחו' דאשה כמובן, אבל לכאורה אכתי קשה מדוע ל"ק הרמב"ם בשליחות דאשה וממילא הוה ידעינן בשליחות דאיש במכ"ש משליחות דאשה וי"ל דאי לא הוה כתב אלא בשליחות דאשה הוה יכלינן למימר דהא דמצוה לאשה שתתקדש בעצמה זה דוקא כשאינה מכירתו משום הטעם כדי שתראה אותו דדילמא לא ימצא חן בעיניה ויהיה אח"כ קטטות ומריבות ביניהם ואע"ג דאיסורא באשה ליכא משום הטעם דטב למיתב טן דו כמ"ש הגמרא אבל משום מצוה עכ"פ שפיר הוה יכלינן למימר דאיכא אבל במכירתו עדיין הוה יכלינן למימר דליכא מצוה וממילא גם בשליחות דאיש הוה אמרינן דבמכירה ליכא מצוה אלא באינו מכירה איכא איסורא כמ"ש הרמב"ם אח"כ וא"כ לא הוה ידעינן במכירה או במכירתו דאיכא מצוה ע"כ כתב הרמב"ם בשליחות דאיש דמצוה בו יומ"ב וגבי איש עכצ"ל דמיירי במכירה כיון דבאין מכירה כתב הרמב"ם אח"כ דאיכא איסורא וכיון דידעינן בשליחות דאיש דאפי' במכירה איכא משום מצוה א"כ עכצ"ל דהטעם הוא כמ"ש רש"י ד"ה מצוה בו יומ"ב וז"ל דכי עסיק גופו במצוה מקבל שכר טפי וא"כ ממילא ידעינן דגם באשה משום הטעם זה היא וכיון דמשום טעם זה היא ע"כ יכלינן למימר דגם בשליחות דאשה אפי' במכירתו ג"כ מצוה שתתקדש בעצמה משום הטעם דמצוה בה יומ"ב אבל אי לא הוה כתב הרמב"ם אלא גבי אשה הוה יכלינן למיטעי כמו שכתבנו ע"כ כתב הרמב"ם גם בשליחות דאיש כמובן. ומה מאד יש להבין בזה את הב"י אה"ע ריש סי' ל"ה שהקשה על הטור דמדוע ל"כ גבי קידושין דאיש שאע"פ שמכירה אפ"ה מצוה בו יומ"ב ותירץ הב"ח דהטור סמך עמ"ש אח"כ ריש סי' ל"ו דבשליחות דאשה מצוה בה יומ"ב דממילא ידעינן מזה גם בשליחות דאיש במכירה וגם הדרישה מתרץ על דרך זה עי"ש ולכאו' מתירוצו של הב"ח תימה על הב"י וכי לא ידע הב"י ממ"ש הטור אח"כ בסי' ל"ו, אבל בהנ"ל י"ל דהב"י הכי הקשה דמדוע סמך הטור על סי' ל"ו בזה הלא איכא למיטעי דגבי אשה ג"כ הטעם כדי שלא יהא בעלה מתגנה בעיניה אבל במכירתו או במכירה באמת ליכא משום מצוה בו יומ"ב כהנ"ל אליבא דהרמב"ם כמובן, וגם נ"ל בס"ד דמשום טעם זה כתב המחבר בש"ע שם סי' ל"ד גבי איש בפי' דאפי' במכירה איכא משום מצוה בו יומ"ב אף שכ' את זה גם גבי שליחות דאשה בסי' ל"ו כיון דלמד את זה מהרמב"ם כמו שכתבנו ודו"ק. ומ"ש רבינו המקדש בדבר שאסור בהנאה אינה מקודשת כו' עי' מ"ש ע"ז לעיל מל"ת קל"ט מחודש ג' בשני חצאי לבנה: