ברית משה, מצות עשה מח:כג
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:23
Open in the reader →1ואח"כ כתב רבינו את הדין הנ"ל לענין מומין דאם כנסה סתם ונמצא עליה מומין תצא בלא כתובה ולכאו' יש לדקדק דלמה נקט את הדין זה בתרתי בנדרים ובמומין וצ"ל כיון דבמתני' אי' ג"כ בנדרים ובמומין עכ"כ רבינו גכ"כ אבל לכאו' על התנא דמתניתין גופא טעמא בעי דלמה נקט בתרתי אבל אח"כ ראיתי בשט"מ שם שכ' בשם רש"י שכבר עמד על זה ותירץ וז"ל דהא קמ"ל דאיכא איניש דקפיד אמומין בסתמא עכ"ל ולי"נ בס"ד לתרץ את התנא דנקט בתרתי משום רישא וברישא י"ל דמש"ה נקט במומין ג"כ כדי לאשמעינן דלענין קידושין לא אמרי' דראה ונתפייס כמ"ש הרהמ"ג בפ"ז הל"ז שם אליבא דהרמב"ם דסובר ג"כ דלענין קידושין לא אמרינן דראה ונתפייס עי"ש ובלח"מ שם נמצא לפי שי' הרהמ"ג ל"צ לומר כתירוצו של הרשב"א שכ' התוס' דף ע"ה ע"ב שם ד"ה אבל במומין שבגלוי דהמתני' איירי במומין שלא ראה אלא המתני' איירי בכל מומין אפי' במומין שבגלוי והא דלא אמרי' דראה ונתפייס כקושית התו' י"ל משום דלענין קידושין לא אמרינן כן וא"כ י"ל דהתנא דמתני' רצה לאשמעינן דאפי' במומין שבגלוי לא אמרי' לענין קידושין דראה ונתפייס ע"כ נקט את הדין זה גם לענין מומין ומה שלא נקטו לענין מומין גרידא י"ל דגם נדרים משום רבותא נקט לאשמעינן דאע"ג דאמר לה ע"מ שאין עליה נדרים אפ"ה דוקא אם נמצא עליה נדרי עינוי נפש כגון שלא תאכל בשר או שלא תשתה יין או שלא תתקשט בבגדי צבעונים היא דאינה מקודשת אבל בשאר נדרים מקודשת והטעם כמו שאמר הגמר' דדוקא לענין נדרי ענוי נפש קפדי אינשי וכדי לאשמעינן את כל הנ"ל ע"כ נקט התנא את הדין זה ברישא בתרתי ומשום דנקט ברישא בתרתי ע"כ נקט גם בסיפא כן, אלא כל זה י"ל אליבא דהתנא דמתני' אבל אליבא דרבינו שנקט את הדין זה בכנסה ולענין כתובה וכיון דבכנסה באמת אמרינן במומין שבגלוי דראה ונתפייס א"כ ל"ל אליבא דרבינו כתירוצינו אעכצ"ל אליבא דרבינו כתירוצו של רש"י הנ"ל כמובן:
2אבל לכאו' ק"ל על רבינו דמדוע לא הביא את מ"ש הגמ' דף ע"ד ע"ב שם הלכ' אצל חכם והתירה מקודשת אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת בשלמא על הלכ' אצל רופא כיון דאינה מקודשת לכ"ע שהרי לא נתקיים התנאי במה שהל' אצל רופא וריפא כמ"ש הגמ' שם ע"כ י"ל שנכלל הדין זה במ"ש רבינו לעיל במ"ע זו המקדש ע"ת אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אבל א"ז דאם הלכה אצל חכם והתירה כיון דמקודשת ע"ז באמת קשה דאמאי לא הביאו רבינו הלא הדין זה תליא בפלוגתא בגמרא שם וכיון דאיכא תנא דסובר דאינה מקודשת א"כ הו"ל להביא כדי לאשמעינן דהלכה כהאי תנא דמקודשת כמו שפסקו הרי"ף והרא"ש ושאר כל הפוסקים וגם הרמב"ם פ"ז הל"ח שם: ונ"ל בס"ד כיון דהדין זה אם הל' אצל חכם והתירה מקודשת או אינה מקודשת תליא בגמרא לפי תירוצו של רבה בפלוגתא דר' מאיר ור' אלעזר אי רוצה אדם שתתבזה אשתו בב"ד או לא דלר"מ דאדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד מקודשת ולר' אלעזר דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אינה מקודשת וכיון דהרמב"ם וכל הפוסקים הנ"ל פסקו כר"מ ע"כ פסקו דמקודשת אבל רבינו יש לומר דפסק כר"א ועכ"ס דאינה מקודשת וכ"ת ע"ז גופא קשה דמדוע פסק כר"א ע"ז י"ל דהלח"מ הלכ' אישות שם הקשה על הרמב"ם דהיכי פסק בהלכה אצל חכם כר"מ ובפי"ז הלי"ג שם פסק כר' יוחנן דכתובות צ"ז ע"ב דאלמנה מוכרת כתובתה שלא בב"ד ולא גרושה משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ותירץ דשאני בין ביזוי לביזוי עי"ש בפ"ז הלי"ג וא"כ י"ל דרבינו באמת ל"ס כתירוצו של הלח"מ אלא סובר דל"ש בין בזוי לביזוי וטעמי' דר' יוחנן באמת משום דסובר כר"א ולא כר"מ וכיון דפסק רבינו לעיל במ"ע זו בד"ה אלמנה בין מן האירוסין כו' כר' יוחנן [ומה שמחלק רבינו בין ב"ד מומחה לשאינו מומחה גם הרמב"ם בפי"ז הלי"ג שם מחלק כן ועי' בהרהמ"ג שכתב טעם לשבח לזה] ע"כ פסק גם כאן כר"א וכיון דסובר רבינו דאינה מקודשת ע"כ שפיר השמיט את זה כיון דממילא ידעינן את דעתו הטהורה בזה ממה דפסק לעיל כר' יוחנן דאין רוצה שתתבזה אשתו בב"ד כמובן. או י"ל דלעולם גם רבינו סובר כשאר הפוסקים דהלכה כר"מ ומה שפסק לעיל כר' יוחנן י"ל גם אליבא דרבינו כתירוצו של הלח"מ והא דלא הביא את הא דהלכה אצל חכם והתירה דמקודשת י"ל דסובר דממילא ידעינן א"ז ממ"ש במ"ע זו הנושא אשה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא בלא כתובה כיון דנשמע מזה הא אם לא נמצאו עליה נדרים לא תצא בלא כתובה וכיון דכשהלכה אצל חכם והתירה הוי כאלו לא נמצאו עליה נדרים כיון דהחכם עוקר נדר מעיקרו א"כ ממילא נשמע הדין זה משם כמובן: