ברית משה, מצות עשה מח:כד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:24
Open in the reader →1ומ"ש רבינו אח"כ וכן אמר שם שהכונס אשה סתם ונמצאו בה מומי נשים ולא ידע הבעל במום זה ולא שמע בו ורצה תצא בלא כתובה כו' כיצד הי' מרחץ בעיר כו', גם זה מהסוגי' דמומין כתובות ע"ה ע"א אבל לכאו' ק"ל הלא הכיצד שכ' רבינו קאי לפרש עמ"ש הכונס אשה סתם ונמצא בה מומין שתצא בלא כתובה כיון דבעל נאמן לומר שלא ידע ממומין אלו וע"ז קאמר כיצד כלומר אימתי נאמן הבעל במומין שבסתר וליכא מרחץ בעיר וא"כ הול"ל מתחלה כיצד במומין שבסתר וליכא מרחץ נאמן [ואז היה הסדר של רבינו דומיא דמתני' שם שמפרש ג"כ מתחילה דבאיזה אופן נאמן] ואח"כ את הא דאם יש מרחץ בעיר ויש לו קרובים אינו נאמן אבל כמ"ש רבינו עכשיו לא הוי הכיצד פירושא דלעיל מיניה, ובדינא דחייא ראיתי שכ' על כיצד וז"ל משום דסיים לומר דאין יכול לטעון אלא דוקא בשאינו יודע בהן או שלא שמען בא לפרש עתה באיזה דבר יכול לטעון ובאיזה דבר אין יכול לטעון עכ"ל אבל גם בזה עדיין לא תירץ על קושיתינו כלום כיון דסוף סוף קשה דמתחילה הי' לו לפרש דבאיזה דבר יכול לטעון כדי שיהא הכיצד הפירוש של מה דסליק מיניה ורבינו עשה להיפך שמפ' מתחלה דבאיזה דבר אינו יכול לטעון וגם על הרמב"ם ז"ל הל' אישות פכ"ה הל"ב שגכ"כ כרבינו ק"ל ובאמת בש"ע אה"ע סי' קי"ז שהביא להל' את דברי רבינו והרמב"ם ומסדר ג"כ כלשון רבינו נזהר בזה ול"כ מלת כיצד בסעיף ה' שם. ונ"ל בס"ד לתרץ דמלשון רבינו הכונס אשה סתם נראה לכאו' דאיירי אפי' אם קידשה ע"מ שאין עליה מומין דאל"כ הול"ל קידש' וכנסה סתם ומדל"כ אלא כנסה סתם ע"כ מוכח דאיירי אפי' בקידש' ע"ת כיון דפסק כרב בכתובות ע"ב ע"ב כהנ"ל מחודש כ"א ועי' בדד"ח ד"ה הנושא אשה ונמצא עליה נדרים מ"ש בזה וא"כ קשה על רבינו קושית התו' בסוגייתינו דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל במומין כו' כו' דכיון שקידשה ע"ת מה שייך לחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי הואיל והתנה ע"מ שאין בה מומין וצ"ל דרבינו סובר כתירוצו של התו' בשם הרשב"א דכשהתנה לא על מומין שבגלוי נתכוין דאותן ראה ונתפייס אלא על מומין שלא ראה נתכוין וכשיש נמי מרחץ באותה העיר אית לן למימר שלא התנה אלא על מומין שאין נבדקין ע"י מרחץ עי' בתו' היטב וא"כ סובר רבינו דאפי' בקידשה ע"ת לא על כל מומין יכול לטעון אלא כמ"ש התו' וא"כ י"ל הפשט ברבינו כך כיון דממ"ש רבינו שהכונס אשה סתם מוכח דאפי' בקידשה ע"ת סובר דלא בכל מומין יכול לטעון וקשה ע"ז קושית התו' הנ"ל וצ"ל דסובר כתירוצו של התוס' דבקדשה ע"ת ג"כ אמרינן דראה ונתפייס ע"ז קאמר אח"כ כיצד כלומר כיצד אמרינן גם בקידשה ע"ת דראה ונתפייס זה דוקא כשיש מרחץ והיו לו קרובים וע"כ כתב רבינו שפיר מתחלה דעל איזה דבר אינו יכול לטעון כיון דלא קאי הכיצד על מ"ש לעיל מיניה ולא ידע הבעל במום זה אלא קאי על מה שכתבנו כמובן, וכל זה י"ל כשרבינו באמת סובר כתירוצו של התוס' אבל אי נאמר דסובר כהמרדכי מובא בהג' אשרי שם דאפי' במום שבגלוי כל שלא נכנס' לרשות הבעל י"ל דלא ראה את המום עי' במהרש"א שם וא"כ גם בקדשה ע"ת שפיר יכול לטעון גם על מומין שבגלוי ואי נאמר דרבנו באמת ס"כ ממילא תו ליכא למימר כפשטינו הנ"ל דהכיצד קאי על קידשה ע"ת כיון דבקידושין גרידא גם על מומין שבגלוי יכול לטעון ורבינו כתב דדוקא על מומין שבסתר יכול לטעון וא"כ הי' נשאר על רבינו קושיתינו הנ"ל אעכצ"ל דרבינו סובר כשיטת התוס' הנ"ל וכן היא באמת שיטת הטור אה"ע סי' ל"ו ועי' בב"ח שם שכ' על המרדכי הנ"ל וז"ל ונ"ל דכיון דשאר הפוסקים לא חלקו בכך כו' נראה מהב"ח שג"כ סובר בדעת רבינו כמו שכתבנו כיון דבשאר הפוסקי' שכ' נכלל גם רבינו כמובן:
2נמצא לפי הנ"ל גם על הרמב"ם ל"ק מידי כיון דיש לפרש את הכיצד שכ' כמו שפירשנו אליבא דרבינו וא"כ ממילא יש להוכיח גם מהרמב"ם דסובר כשיטת התוס' הנ"ל אבל הרהמ"ג הל' אישות פ"ז הל"ז כתב שהרמב"ם סובר דמה דאמרינן דבמום שבגלוי או אם יש מרחץ ויש לו קרובים דראה ונתפייס זה לא אמרינן רק לענין כתובה דהיינו במום שבגלוי חייב ליתן לה כתובה אבל לענין קידושין כשקידשה ע"מ שאין בה מומין אף מומין שבגלוי מבטלין הקידושין דלא אמרינן לענין קידושין אף במומין שבגלוי דראה ונתפייס כ"כ הבדק הבית בב"י סי' ל"ט בכוונת הרמב"ם וא"כ מוכח דהרמב"ם סובר כהמרדכי דבארוסה לא אמרי' דראה ונתפייס דאי הוה סובר כהתו' אז אפי' לענין קידושין הול"ל במומין שבגלוי דראה ונתפייס וכיון שכן ממילא נסתר דברינו הנ"ל בכוונת הכיצד כיון דהרמב"ם ג"כ כתב כיצד ואפ"ה סובר כהמרדכי אעכצ"ל דאיזה כוונה אחרת הי' להרמב"ם בהכיצד כוונה שאינה סותרת את שיטת המרדכי וא"כ גם אליבא דרבינו י"ל דלעולם סובר כהמרדכי ובהכיצד הי' לו הכוונה של הרמב"ם כמובן. אבל אחר עיון קצת ראיתי דאא"ל שהרהמ"ג סובר בהרמב"ם דסובר כהמרדכי דאי הוה ס"כ אז קשה היכי כתב הרהמ"ג שם וז"ל וכשאמרו בגמ' והא ראה ונתפייס היא לענין כתובה כו' הלא הלשון היא לענין כתובה שכ' מורה שגם בארוסה לענין כתובה הדין כן כיון דלארוסה ג"כ אית לה כתובה ולשי' המרדכי באמת לא אמרינן דראה ונתפייס אלא דוקא כשהיא ברשות הבעל דהיינו בנשואה וא"כ היכי כתב הרהמ"ג לשון שמורה שגם בארוסה הדין כן אע"כ מוכח דהרהמ"ג באמת ג"כ סובר דהרמב"ם סובר כשיטת התו' אלא הרמב"ם מחלק בין קידושין לכתובה דלענין קידושין סובר דלא אמרינן דראה ונתפייס והוי מקח טעות ולא צריכה גט אבל לענין כתובה אפי' מן האירוסין סובר דראה ונתפייס וחייב ליתן הכתובה וא"כ יש חילוק גדול בין המרדכי להרהמ"ג דלהמרדכי אפי' במומין שבגלוי או אם יש מרחץ ויש לו קרובים לא אמרינן דראה ונתפייס אלא בנשואה אבל בארוסה אפי' לענין כתובה לא אמרינן כן אבל להרהמ"ג גם בארוס' לענין כתובה אמרינן כן אלא בזה סובר הרהמ"ג כהמרדכי דלענין קידושין גרידא לא אמרינן דראה ונתפייס ולא צריכה גט כמובן: