ברית משה, מצות עשה מח:כה
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:25
Open in the reader →1ומה מאד יש להבין בס"ד בהנ"ל את הב"ש סי' ל"ט ס"ק י"א דבתר שהביא את שיטת התוס' והמרדכי והרהמ"ג הנ"ל כתב וז"ל לכן נ"ל להחמיר אפי' במומין שבגלוי עכ"ל כוונתו כיון דלהמרדכי והרהמ"ג לא הוי קידושין ע"כ נר' לו להחמיר דאם קבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם דמראשון צריכה גט לחומרא משום שיטת התוס' ומשני צריכה גט לחומרא משום שיטת המרדכי והרהמ"ג עי' בבית מאיר ובמחצית השקל שם ולכאורה ק"ל על הב"ש הלא הב"ח שם ג"כ פסק מחמת שיטת התוס' והמרדכי דצריכה גט משניהם דבתר שהביא את שיטת המרדכי כתב וז"ל ונ"ל דכיון דשאר פוסקים לא חלקו בכך הו"ל ספק קידושין ואם קדשה אחר צריכה גט משניהם עכ"ל וא"כ אמאי לא הביא הב"ש את הב"ח לאמת את דבריו, אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דהב"ש ל"פ לחומרא אלא לענין קידושין כיון דלענין קידושין גם שי' הרהמ"ג מסייע להמרדכי כהנ"ל וע"כ פסק הב"ש לחומרא אבל לענין פלוגתת התוס' והמרדכי דהיינו בארוסה לענין כתובה באמת ל"פ הב"ש לחומרא אלא פסק כהתוס' כיון דלענין פלוגתא זו גם הרהמ"ג סובר כהתוס' כהנ"ל ומשו"ה בסי' קי"ז ס"ק י"ג ל"כ הב"ש ונ"ל להחמיר אלא הביא שם את שיטת התוס' והמרדכי וכתב אח"כ ועי' סי' ל"ט כוונתו דבסימן ל"ט דאיירי לענין קידושין כיון דאיכא נמי שי' הרהמ"ג שמסייע להמרדכי ע"כ פסק שם לחומרא אבל לענין כתובה ל"פ כן כן נ"ל בס"ד בכוונת הב"ש, אבל הב"ח סובר לענין פלוגתת התו' והמרדכי גרידא ג"כ לחומרא כי כן נראה בפי' מדבריו שם כיון שלא דיבר משיטת הרהמ"ג כלום וא"כ יש בין הב"ח והב"ש פלוגתא גדולה וע"כ לא הביא הב"ש את הב"ח לאמת את דבריו כמובן וממילא לפי"ז לא יפה עשה הבאר היטב סי' ל"ט במ"ש וז"ל ויש להחמיר אפי' במומין שבגלוי דכל שלא נכנסה לרשות הבעל י"ל דלא ראה ב"ש עכ"ל דלפי הנ"ל באמת ל"ס הב"ש כן אלא לענין קידושין וכל מה שכתבנו נ"ל להל' אבל למעשה צריך למיחש לדברי הב"ח חוץ ממה שמיקל הבית מאיר סי' ל"ט עי"ש. ואי קשיא היכי יכול הרהמ"ג לומר בהרמב"ם דלענין מומין אמרינן דראה ונתפייס וחייב ליתן לה כתובה והיא תהא מותרת בלא גט הלא מצינו להיפך דגבי גט כיון דאיסורא היא אזלינן לחומרא ולגבי ממון אזלינן לקולא אבל דע שכבר הקשה קושיא זו הב"מ סי' ל"ט סעיף ד' ותי' כמ"ש הלח"מ בכוונת הרהמ"ג עי"ש וא"כ ממילא מוכח מהב"מ דסובר ג"כ בכוונת הרהמ"ג כמו שכתבנו דאי הוה סובר בכוונת הרהמ"ג דהרמב"ם סובר כהמרדכי ל"ק קושיתו על הרהמ"ג כיון די"ל דהא דחייב ליתן לה כתובה איירי בנשואה וצריכה באמת גט ג"כ והא דכ' הרהמ"ג דלענין קידושין סובר הרמב"ם דלא אמרי' דראה ונתפייס ולא צריכה גט זה איירי בארוסה ובארוסה באמת גם לענין כתובה הדין כן דל"צ ליתן וא"כ מה הקשה הב"מ אעכ"מ דסובר בכוונת הרהמ"ג כמו שכתבנו וגם מהלח"מ בפ"ז שם כשנדייק שפיר בדבריו יש להוכיח ג"כ דסובר בכוונת הרהמ"ג כמו שכתבנו וכן מוכח מהכ"מ שם מדכ' וז"ל ואע"פ שבפרק כ"ה לא איירי אלא לענין כתובה משם נלמד לענין קידושין כו' ואי הוה סובר בכוונת הרהמ"ג דהרמב"ם סובר כהמרדכי אז לא השיג כלום על הרהמ"ג דהיכי יכלינן למימר דנלמד לענין קידושין שהיא ארוסה ולא אמרינן דראה ונתפייס מכתיבה שהיא נשואה ואמרינן דראה ונתפייס אעכ"מ דגם הכ"מ סובר בכוונת הרהמ"ג כמו שכתבנו ולעצמו בודאי סובר הכ"מ בהרמב"ם דסובר כשי' התו' דאל"כ היכי כתב דגם לענין קידושין הדין כן, ובלאו כל זה עי' במחצה"ש על אה"ע סי' ל"ט שהביא פירוש א' בהרהמ"ג דסובר בהרמב"ם דגם לענין קידושין אמרינן דראה ונתפייס ודלא כמ"ש בכוונת הרהמ"ג החמ"ח והב"ש שם וגם המשרת משה הל' אישות פ"ז הביא את הפירוש זה בשם אחד קדוש ולפי פי' זה סובר הרהמ"ג ג"כ בהרמב"ם כהכ"מ דמשם נלמד לענין קידושין ואז בודאי צ"ל דהרמב"ם סובר כשיטת התוס' וא"כ ממילא שפיר י"ל גם בהרמב"ם הפי' בהכיצד כהנ"ל וממיל' גם ברבינו עולים דברינו הנ"ל מחודש כ"ד יפה וגם הרווחנו בס"ד בהנ"ל דרבינו והרמב"ם סברו כשי' התוס' והטור וכ"ס המחבר והרמ"א והלבוש סי' ל"ט: