ברית משה, מצות עשה מח:לב
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 48:32
Open in the reader →1וע"כ נ"ל בס"ד דמשו"ה נקטו כאוקימתא דרבא להורות לנו בזה את דעתם הטהורה דליכא שום חילוק לדינא בין רבא לרב אשי דאי הוה סברו דיש חילוק לדינא בין רבא לרב אשי אז היה קשה עליהם דהיכי פסקו כרבא נגד רב אשי אע"כ מדנקטו כאוקימתא דרבא מוכח מזה גופא דסברו כהרא"ש הנ"ל דליכא שום חילוק לדינא בין רבא לרב אשי וכיון דרצו להורות לנו את זה ע"כ נקטו כרבא דאי הוה נקטו כרב אשי לא הוה ידעינן את זה דהוה יכלינן למימר דלעולם סברו דיש חילוק לדינא בין רבא לרב אשי אלא הם פסקו כרב אשי ואי הוה אמרינן כן אז הי' נפ"מ גדולה לדינא כמו שאכתוב לקמן בס"ד וכדי שלא נאמר כן ע"כ נקטו את האוקימתא דרבא, ואי קשיא הלא גם לפי דברינו עדיין קשה דאמאי לא נקטו כאוקימתא דרב אשי ואי כדי שלא נטעה דסברו דרבא ורב אשי פליגי מה בכך כשהוה אמרינן כן הלא לא היה לנו מזה שום תקלה כיון שהם פסקו כרב אשי בשלמא כשנקטו כרבא אז יש נפ"מ לדינא בין אי אמרינן דפליגי או לאו דאי אמרינן דלא פליגי אז גם רבא מודה בבוגרת דעל הבעל להביא ראי' אפי' כשהיא ברשות אביה כמ"ש הרא"ש הנ"ל וממילא צריך לומר דגם רבינו והרמב"ם פסקו כן ואי אמרי' דפליגי אז סובר רבא דאין חילוק בין נערה לבוגרת וממילא גם הם סברו כן אבל אם הוה נקטו כאוקימתא דר' אשי' אז באמת לא היה לנו שום נפ"מ לדינא בין אי הוה אמרינן דפליגי או לא כיון דפסקו כרב אשי וא"כ אכתי קשה אמאי לא נקטו כאוקימתא דרב אשי. אבל באמת זה ל"ק כי נ"ל דכשפליגי רבא ורב אשי אז מלבד הנפ"מ בין נערה לבוגרת הנ"ל יש עוד נפ"מ ביניהם וזה היא דכשהבעל טוען על המומין לענין גירושין גרידא דהיינו שרוצה ליתן את כתובתה וליכא שום טענה ביניהם אלא לענין גט הבעל אומר שקודם שנתארסה הי' בה מומין הללו ורוצה לגרשה בשביל טענה זו והיא או אביה אומרי' שלאחר שנתארסה נולדו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו ולא יכול לגרשה וכיון דלא טענו אלא לענין גט א"כ לרבא גם אז הדין דכשהיא ברשות אביה על האב להביא ראי' כיון דכאן נמצאו וכאן היו עדיף מחזקת הגוף ואם היא בבית בעלה על הבעל להביא ראי' דעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו כיון דכאן נמצאו וכאן היו מסייע לחזקת הגוף שלה ולא מועיל גם בכה"ג להביא ראי' דמשנתארסה היו בה מומין הללו אע"ג דבכה"ג בודאי דכאן נמצאו וכאן היו גרידא יותר טוב מחזקת הגוף שלה והא ראי' דכשהיא בבית אבי' אף בכה"ג על האב להביא ראי' משום כאן נמצאו וכאן היו גרידא וא"כ לכאורה היה לנו לומר דבכה"ג סגיא ליה להביא ראיה דמשנתארסה היו בה מומין הללו כמו שהקשה התוס' דף ע"ו ע"א ד"ה וחדא במקום תרתי ותירוצו הראשון של התוס' שם ליכא למימר כיון דבכה"ג לית לי' להבעל חזקת ממון כיון שהוא רוצה ליתן את הכתובה א"כ שוב ליכא שום טענה לענין ממון אפ"ה נ"ל דצריך להביא ראי' גם בכה"ג דעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו משום תירוץ השני של התו' שם ולרש"י שם בודאי הדין כן עי"ש ותבין וא"כ לרבא גם בגוונא הנ"ל הדין כמו כשטענו גם לענין כתובה, אבל לרב אשי בכה"ג באמת הדין הוא דאפי' כשהיא ברשות אביה ג"כ על הבעל להביא ראי' לפום שיטת רש"י ותו' שם בד"ה רישא מנה לאבא בידך דתוס' שם ג"כ סובר כרש"י דרב אשי איירי בברי והא דעל האב להביא ראי' משום דחזקת הגוף שלה לא מהני לאב וא"כ י"ל דזה דוקא כשטענו לענין כתובה כיון דאז איכא להבעל חזקת ממון וע"כ ברישא על האב להביא ראי' אבל בגוונא דילן דלא טענו לענין כתובה באמת גם ברישא אף דחזקת הגוף שלה לא מהני לאבי' אפ"ה על הבעל להביא ראי' כיון דלית ליה חזקת ממון א"כ שוב אמרינן דברי ושמא ברי עדיף כמובן. אלא כל זה י"ל לפום שיטת רש"י ותוס' דרב אשי איירי בברי אבל לשיטת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל מחודש ל"א דרב אשי איירי כשאביה טוען שמא ומשו"ה ברישא על האב להביא ראי' משום דברי שלה לא מהני לאביה לפי"ז גם בגוונא דילן אף שאין נפ"מ לענין ממון אפי"ה גם לרב אשי על האב להביא ראי' כיון דטוען שמא והברי שלה לא מהני לאביה נמצא לפי"ז לשי' הרמב"ן והרשב"א גם בגוונא דילן ליכא שום נפ"מ בין רבא לרב אשי אבל לשיטת רש"י ותוס' יש נפ"מ ביניהם כהנ"ל, וא"כ לכאו' ק"ל על הרא"ש הנ"ל דהיכי קאמר דכיון דגם רבא מודה בבוגרת ליכא שום נפ"מ בין אוקימתא דרבא לרב אשי הלא יש נפ"מ ביניהם בגוונא שכתבנו וגם הב"ש סי' קי"ז ס"ק ט"ו הקשה על הרא"ש כעין קושי' זו ומתרצו וגם הק"נ בסוגייתינו מתרץ את קושי' הב"ש יפה אבל תירוצם אינו עולה יפה על קושיתינו עי"ש, אעכצ"ל על קושייתינו חדא מתרתי או דהרא"ש סובר כשיטת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל או דסובר דגם רב אשי סובר סברת רבא דכאן נמצאו וכאן היו ומה שאמר רב אשי תירוץ אחר כוונתו להורות את החילוק שבין נערה לבוגרת דאי לא הוה אמר רב אשי את תירוצו הוה אמרי' אליבא דרבא דליכא שום חילוק בין נערה לבוגרת כמו שבאמת סובר הרבינו מאיר הלוי ז"ל מובא בהרא"ש שם וע"כ א"ר אשי את תירוצו ללמוד מזה את החילוק שבין נערה לבוגרת אבל באמת מודה גם רב אשי לתירוצו של רבא בגוונא דלא שייך תירוצו כיון דלא פליגי וממילא לפי"ז גם בגוונא דילן דליכא נפ"מ לענין ממון גם לרב אשי כשהיא ברשות אביה על האב להביא ראי' כיון דגם לרב אשי אמרינן כאן נמצאו וכאן היו כמובן. וא"כ לפי"ז באמת שפיר יכלינן למימר כהנ"ל בריש מחודש זה דמשו"ה נקטו רבינו והרמב"ם את אוקימתא דרבא כדי להורות לנו בזה דהם סברו דרבא ורב אשי לא פליגי דאי הוה פליגי לא היו נקטו כן כיון דהלכה כרב אשי אבל אי הוה נקטו כרב אשי אז הוה יכלינן למימר דרבא ורב אשי פליגי אלא הם פסקו כרב אשי ואי הוה אמרינן כן אז נהי דלענין הנפ"מ של הרא"ש הנ"ל לא הי' לנו שום נפ"מ לדינא כיון שהם פסקו כרב אשי כהנ"ל בריש מחודש זה אבל לענין הנפ"מ דילן באמת הי' נפ"מ גדולה בין אי אמרינן דפליגי או לא דאי אמרינן דפליגי אלא הלכה כרב אשי אז בגוונא דילן הבעל צריך להביא ראי' אבל אי אמרינן דלא פליגי וגם רב אשי מודה לסברת רבא אז בגוונא דילן על האב להביא ראי' ול"ק הקושי' שהקשינו עלינו בריש מחודש זה וגם על הרי"ף י"ל כן ודו"ק:
2ועל קושית הדד"ח על הרהמ"ג הנ"ל מחודש ל"א דהיאך פסקו כרבא נגד רב אשי י"ל כיון שהקשה הגמרא על תירוצו של רב אשי מבריי' מודה ר"מ כו' והיה קשה להרי"ף והרמב"ם דאמאי הקשה הגמ' מברייתא זו על רב אשי ולא על רבא כמו שהקשה התוס' שם ד"ה אמאי ותירוצו של התוס' לא הי' ניחא להם אלא הם סברו דמשו"ה הקשה הגמ' על רב אשי דוקא להורות לנו בזה דבכאן הלכה כרבא וע"כ לא רצה הגמרא להקשות על רבא וגם הרהמ"ג הל' אישות פ"ד הל"ט כתב כעין סברא זו על מה שפסק הרמב"ם כאוקימתא דרבה בסוגיא דעל מנת שאין עליה נדרים ולא כאוקימתא דרבא וז"ל והטעם משום דמקשינן לרבא ואיצטריך לשנויי ולרבה לא אקשינן מידי הלכך לא סמכינן אשנויא דרבא עכ"ל וא"כ ממילא גם אליבא דרבינו י"ל כן כמובן, וכיון שבררנו בס"ד שגם שי' הרהמ"ג עולה יפה נמצא לפי"ז יש לפנינו שני דרכים לפרש את רבינו והרי"ף והרמב"ם וחילוק גדול יש לדינא ביניהם דלפמ"ש הרהמ"ג דרבא ורב אשי פליגי ופסקו כרבא לפי"ז צ"ל דסברו דלרבא אין חילוק בין נערה לבוגרת וגם בהנפ"מ בגוונא שכתבנו אין שום נפ"מ כיון שהם סברו דהלכה כרבא אבל לפי מ"ש הדד"ח הנ"ל צ"ל דסברו כהרא"ש דרבא ורב אשי לא פליגי וגם לענין הנפ"מ בגוונא שכתבנו צ"ל דסברו שגם רב אשי מודה לרבא כהנ"ל וגם את זה צריך למידע דלכל השני דרכים הנ"ל נ"ל דאין שום נפ"מ לידע דהיכי סברו רבינו והרי"ף והרמב"ם הפשט באוקימתא דרב אשי אי כרש"י ותו' הנ"ל או כהרמב"ן והרשב"א הנ"ל כיון דלפי דרך הרהמ"ג אין שום נפ"מ בזה כיון דפסקו כרבא ולפי דרך הדד"ח אין נפ"מ בזה כיון דפסקו כרב אשי כמובן: