ברית משה, מצות עשה נו:ג
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 56:3
Open in the reader →1ועל הקושיא מפורסמת מהגאון החסיד מו' אלעזר ז"ל אבד"ק אמשטרדם שהקשה בספרו מעשה רוקח מס' נזיר על הרמב"ם דפסק בהל' סוטה פ"א הל"ג כהירושלמי דריש סוטה דמקנא לאשתו משני בני אדם כאחד א"כ גם בסוטה משכחת שלשה וא"כ היכי קאמר הגמ' נזיר דף נ"ז ע"א דבסוטה לא הוי רה"ר משום דליכא רק שנים הבועל והנבעלת אלא על הגמרא י"ל דלא סובר כהירושלמי דמקנא לאשתו משט בני אדם כאחד אבל על הרמב"ם דפסק כהירושלמי גדול התימא דהיאך פסק בהל' אבות הטומאות פט"ז הל"ב וכשם שהסוטה ובועלה שנים כך ספק טומאה בשנים אבל אם היו ג' ברה"י הרי ספק טומאתן שם טהור כו' אלמא דפסק כהגמ' דנזיר דבג' גם ברה"י הוי רה"ר לטומאה וכ"פ בהל' נזירות פ"ט הלט"ז וא"כ סותר את פסקו דהל' סוטה וכתב שהציע קושי' זו לכמה גדולים חקרי לב ולא מצאו מענה וגם המנ"ח מצ' שס"ה הביא את הקושיא זו וכתב בשמו דכתב דלית נגר ובר נגר דיפרקינה אבל לא ראיתי בספרו שכ"כ אלא כן כתב וצריכה נגר ובר נגר וגם בשירי קרבן ריש ירושלמי סוטה מצאתי שהקשה קו' זו והניח ג"כ בצ"ע וגם הח"ס אה"ע סי' ק"ב האריך בקושיא זו, ול"נ בס"ד ליישב בהקדים מה שנסתפקתי בגמ' נזיר שם דבג' הוי רה"ר לטומאה אי גם בג' עכו"ם נעשה רה"ר ואמרתי דזה תליא אי ע"י נשים נעשה רה"ר דבנדה דף ה' על מה דאמר זעירי כשחברותיה נושאות אותה במטה הקשו כמעט כל הראשונים הא הוי תלתא ובתלתא הוי רה"ר ותירץ הרשב"א בשם יש אומרים מובא במל"מ הל' שא"ה פט"ז דדוקא בג' אנשים חשיב רה"ר אבל לא בנשים אפי' מאה כחד דמיין וכן תירץ הח' הר"ן בנדה שם נמצא לפי שיטה זו דמכ"ש דע"י עכו"ם לא נעשה רה"ר, וא"כ י"ל כיון דהרמב"ם הל' סוטה פ"א הל"א פסק דמקנאין אף על ידי עכו"ם ממילא יכל"ל דמד"ק הרמב"ם בהל"ג שם דמקנאין משני בני אדם כאחד כוונתו משני עכו"ם דלענין רה"ר אינם אלא כחד ומ"ש הרמב"ם אפי' הן שני אחיה או אביה ואחיה הר"ז אסורה עד שתשתה ע"ז ג"כ י"ל דכוונתו דאחיה או אביה עכו"ם הם אלא היא גיורת ועל דרך זה יש לפרש את הירושלמי ול"ק על הרמב"ם מידי ודו"ק. ובאופן ב' עלה ברעיוני לתרץ דלפי מה דפסק הרמב"ם הל' סוטה פ"א הל"ו דדוקא בקטן פחות מבן ט' שנים ויום א' אין קינוי אבל ביותר מבן ט' שנים ויום אחד יש קינוי עי' מל"מ שם שמדקדק מהרמב"ם כן וכ"כ הש"ש שמעתא א' פט"ז א"כ י"ל דמד"כ הרמב"ם דמקנאין משני בני אדם כאחד כוונתו משני קטנים יותר מט' שנים ויום אחד דלענין קינוי הוי קינוי ולענין רה"ר י"ל דלא הוי רה"ר בקטנים כמובן, אבל אחר עיון קצת ראיתי דזה ליתא כיון דמגמ' נזיר שם מוכח דאפי' ע"י קטנים נעשה רה"ר כיון דשמואל מוקי את המתניתין שם באשה או קטן ואפ"ה קאמר הגמרא דהמתניתין איירי באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם ואי נאמר דבקטנים לא הוי רה"ר מדוע צריך לאוקמי באומר כו' הלא המתני' בלא"ה איירי בקטנים א"כ לישני דאיירי בשני קטנים אעכ"מ דגם בקטנים הוי רה"ר וכיון דהרמב"ם בהל' נזירות פ"ט הלט"ו פסק כשמואל דהמתניתין איירי באשה או בקטן ועל זה כתב הרמב"ם בהלכה ט"ז שם כדי שלא יהא רה"ר דאיירי שהיה אחד רואה אותם מבחוץ עי"ש א"כ עכצ"ל דסובר דבקטנים ג"כ הוי רה"ר וממילא נסתר תירוצינו הב' הנ"ל, אבל את זה הרווחנו דמוכח מהרמב"ם זה דל"ס כהיש אומרים של הרשב"א הנ"ל דבנשים לא הוי רה"ר דאל"כ אמאי מוקי הרמב"ם דאיירי שהי' אחד רואה אותם מבחוץ הלא בלא"ה איירי בנשים ובנשים לא הוי רה"ר אעכ"מ דהרמב"ם סובר דבנשים הוי רה"ר ודלא כהי"א של הרשב"א וא"כ נסתר גם תירוצו של החכם מובא בהגהות מהר"ץ ש"ס ווילנא בנזיר ובנדה שם גם בלאו סתירת המר"ץ כיון שהוכחנו דהרמב"ם ל"ס כהי"א של הרשב"א עי"ש ותבין אבל תירוצינו הא הנ"ל לא נסתר כיון די"ל דאע"ג דבנשים סובר הרמב"ם דהוי רה"ר אבל בעכו"ם באמת סובר דלא הוי רה"ר והטעם לחלק י"ל כיון דע"י עכו"ם הוי כדבר שאין בו דעת לשאול וכיון דאת זה דע"י ג' נעשה רה"ר מסוטה גמרינן כדאי' בנזיר שם א"כ צריך להיות דומיא דסוטה וסוטה יש בה דעת לשאול עי' רש"י נדה שם ד"ה מכדי ותבין, אלא דבר זה אי ע"י עכו"ם הוי כדבר שאין בו דעת לשאול עדיין צריך לברר וכבר כתבנו אריכות בזה בתשובה אחת בספרי יד משה והעלינו דזה תליא אי במלת אדם בלשון חכמינו ז"ל בגמ' ג"כ לא נכלל עכו"ם כמו במלת אדם בלשון תורה כדדרשינן בב"מ דף קי"ד אתם קרויים אדם ולא עכו"ם דכיון דקא' ר' יוחנן בנדה שם ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה ואי אמרינן דבמלת אדם בלשון חכמים ג"כ לא נכלל עכו"ם אז שפיר יש להוכיח משם דע"י עכו"ם הוי כדבר שאין בו דעת לשאול וא"כ ממילא לפמ"ש התיו"ט בכורים פ"ב מ"ז דבמלת אדם בלשון חכמים ג"כ לא נכלל עכו"ם מובא גם בקהלת יעקב ח"ב אות ח' באמת תירוצינו הא' על הרמב"ם עולה יפה ודו"ק: