ברית משה, מצות עשה סג:ד
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 63:4
Open in the reader →1ניקב (ג) הלב לבית חללו כו', לשון זה ממש איתא במתניתן דריש אלו טריפות והתו' שם ד"ה ניקב כתב דמשו"ה נקט התנא חללו כדי שלא נאמר דבלב שהוא עב סגיא אם ניקב בעומק אבל הר"ן כתב דמש"ה נקט חללו לומר דבאיזה חלל שניקב בין בחלל גדול בין בחלל קטן טרפה ולכאורה צ"ט מדוע ל"כ הר"ן כהתוס' ונ"ל בס"ד דלכאו' קשה על התוס' דהיכי כתב דאי לא הוה נקט התנא חללו הוה אמרינן דאפי' אי לא ניקב לחללו אלא בעומק טרפה הלא ממתניתין דאילו כשרות ג"כ הוה ידעינן דאינה טריפה אא"כ ניקב לחללו כיון דאיתא שם ואלו כשרות כו' ניקב הלב ולא לבית חללו ול"ל דכוונת התוספות דאי לא הוה נקט התנא חללו באלו טרפות וגם באלו כשרות כיון דאכתי לא דיבר התוספת שם מאלו כשרות כלום, אעכצ"ל בכוונת התוספות דאי לא הוה נקט התנא אלא ניקב הלב הוה אמרינן דמתניתין דאלו טרפות עם המתניתין דאלו כשרות פליגי המתניתין דאלו טרפות סוברת דאפי' אם לא ניקב אלא בעומק ג"כ טרפה ומתניתין דאלו כשרות סוברת דאינה טרפה עד שתנקב לחללו וכיון דהני תרי סתמות פליגי ולא איפשיטא אי הלכה כהאי סתמא או כהאי סתמא הוה פסקינן לחומרא ע"כ קאמר התנא לבית חללו כמובן, אלא כל זה י"ל אי אמרינן דהיכא דתרי סתמי סתרין אהדדי אזלינן לחומרא אבל אי לא אזלינן לחומרא אז באמת ל"ל כהתוספ' ועי' ברש"י שם דף מ"ג ע"א ד"ה אמוראי ובחי' הרמב"ן ובראש יוסף וגם בתוספ' שם ד"ה והא מה שהביא בשם הר' יעקב מאורליינש ובלב ארי' שם שכ' שהר' יעקב סובר דבתרי סתמי דסתרין אהדדי לחומרא אזלינן, וא"כ י"ל דהתוספות דריש אלו טריפות סובר כהר' יעקב וע"כ כתב שפיר כהנ"ל אבל הר"ן סובר כרש"י דלא אזלינן לחומרא וע"כ ל"כ כהתו' כיון דהי' קשה עליו קושיתינו הנ"ל ודו"ק. ומה מאד יש לפרש בזה בס"ד מד"ק רש"י בד"ה לבית חללו וז"ל ואם לא הגיע לחלל קתני סיפא דכשרה עכ"ל דלכאורה ק"ל על רש"י הלא גם ממתניתין דריש אלו טרפות ממה דקאמר התנא לבית חללו ג"כ שמעינן דאם לא הגיע לחלל כשרה וא"כ למה הביא רש"י עוד את הסיפא לזה ואי"ל דרש"י סובר דבלא הסיפא הוה אמרינן אפי" אם ניקב סמוך לחללו ג"כ טרפה משום דסופו לינקב כמ"ש התוס' שם ד"ה ניקב הלב ועכ"כ רש"י ואם לא כו' דזה באמת ל"ל כיון דרש"י רצה לפ' שם דמה רצה התנא לאשמעי' במד"ק לבית חללו דהרי רש"י עמד על ד"ה לבית חללו וכשהוה אמרי' בכוונת רש"י כן אז לא הי' מפ' רש"י כלום ע"ז בשלמא התוס' ד"ה ניקב שהקשה דל"ל סיפא ע"ז מתרץ שפיר כן אבל על רש"י קשה, אבל בהנ"ל י"ל דרש"י סובר כהר"ן דבמלת חללו אתא התנא לאשמעינן דבאיזה חלל שניקב טרפה אלא עדיין הי' קשה לרש"י דמנ"ל לומר כן דילמא באמת הפשט כמ"ש התוספ' דנקט לבית חללו כדי שלא נטעה דאפי' כשלא ניקב אלא לעומק ג"כ טרפה עכ"כ רש"י ואם לא הגיע לחלל קתני סיפא דכשרה כוונתו דא"ז לאפוקי שלא נטעה כמ"ש התו' מסיפא שמעינן כיון דלרש"י ל"ל כמו שפירשנו אליבא דהתוס' כיון דרש"י סובר דבתרי סתמי דסתרין אהדדי לא אזלינן לחומרא כמובן, ועי' בר"ן דמתחילה כתב כרש"י הנ"ל ד"ה לבית חללו ואח"כ כתב ע"ז פשטו הנ"ל וכפמ"ש היד מלאכי בכללי הר"ן דדרכו של הר"ן להביא בכ"מ את דברי רש"י בסתם א"כ י"ל דגם הר"ן כיוון למה שכתבנו עי"ש היטב ותבין, וגם יש לפ' בס"ד בהנ"ל את הרשב"א ז"ל בד"ה נקובת הושט שמתחילה כתב לפ' בהא דלבית חללו כהתוס' ואח"כ כתב אי נמי ומפ' כהר"ן ולכאו' מדוע לא היה ניחא ליה בפירושו של התו' אבל בהנ"ל י"ל דגם להרשב"א היה קשה על פירושו של התוס' קושיתינו הנ"ל דמסיפא ידעינן דבעינן שתינקב לחלל ולומר כתירוצינו הנ"ל לא הי' ניחא ליה להרשב"א כיון דסובר כרש"י דבתרי סתמי דסתרי אהדדי לא אזלינן לחומרא ועכ"כ אי נמי והביא פשטו של הר"ן כמובן:
2ואח"כ כתב התוס' ד"ה ניקב הנ"ל וז"ל והא דתנן גבי ואלו כשרות ניקב הלב ולא לבית חללו כו' ולכאורה יש לדקדק הלא בלא שום הקדמה הי' יכול התוס' להקשות דלמה לי סיפא וכבר עמדו המר"ם שיף והלב ארי' ע"ז, ולי"נ בס"ד ליישב דבלא הקדמה דבשאר אברים פשיטא דבעינן שתינקב לבית חללו לא הי' קשה דל"ל סיפא כיון דהי' יכל"ל דסיפא אשמעינן דדוקא בלב אם לא ניקב לבית חללו כשר אבל בשאר אברים טרפה ואי"ל הלא את זה מהרישא הוה ידעינן מדלא קא' התנא אלא בלב עד שתינקב לבית חללו מכלל דבשאר אברים אפי' כשלא ניקב לבית חללו ג"כ טרפה דע"ז י"ל דמה דנקט התנא לבית חללו בלב דוקא משום דרצה לאשמעינן דבלב טרפה אפי' לאיזה חלל שתינקב בין לחלל הגדול בין לחלל הקטן כהר"ן אבל לעולם גם בשאר אברים בעינן שתינקב לחללו דוקא וע"כ צריך לאשמעינן בסיפא דבשאר אברים טרפה אפי' כשלא ניקב לחללו וא"כ לא היה קשה מידי ע"כ הקדים התו' דזה פשיטא דבשאר אברים לא מיטריף עד שתינקב לבית חללו ואחר הקדמה זו הקשה שפיר דל"ל סיפא כמובן, ומה שהפסיק התו' והביא מתחילה את הא דניטל פשיטא דטרפה ולא הקשה מיד בתר דקא' דבכל אברי' בעינן שתינקב לבית חללו דל"ל סיפא ע"ז י"ל כך דהרשב"א כתב דראיית התו' דניטל פשיטא דטרפה מדליתא במתניתין דאלו כשרות כל הני נטולים דכשרה כמו ניטל הטחול דלכאו' ק"ל עד שהביא ראי' מהסיפא דטרפה יכול להביא ראי' מהרישא דכשרה דמדליתא במתניתין דאלו טרפות כל הני נטולים דטרפה ש"מ דכשרה בשלמא על ניטל הלב י"ל דמשו"ה לא חשיב התנא ברישא משום דלא חשיב אלא אותן טרפות שיכולין לחיות קצת משא"כ ניטל הלב דא"א להתקיים אפילו שעה אחת ולא נק' טרפה אלא נבילה ונבילות לא חשיב ומה שחשיב נקובת הושט ופסוקת הגרגרת היינו קודם חזרה כמ"ש התו' ד"ה אלו טרפות והמרש"א שם וכ"כ הכ"מ הל' שחיטה פ"י על הרמב"ם ועי' בח"צ סימן ע"ד אבל על ניטל הריאה והדקין או שאר אברים באמת קשה אדדייק מסיפא דטרפה נדייק מרישא דכשרה אעכצ"ל דמתניתין דאלו טריפות משו"ה ל"ק דניטל טריפה כיון דפשיטא היא דכמו דליתא במתניתין דבשאר אברים בעינן שתינקב לבית חללו משום דפשיטא היא כמ"כ נמי י"ל על ניטל, וא"כ ממילא הסידור של התו' עולה יפה דמתחלה כתב דבשאר אברים פשיטא דבעינן שתינק לבית חללו ואח"כ כתב דכמו דזה פשיטא וע"כ ליתא במתניתין כמ"כ נמי פשיטא הוא דניטל טרפה ומשו"ה ליתא במתניתין ובתר הקמה זו שפיר הביא התוס' ראי' ממתניתין דאלו כשרות דכל הני נטולי' טרפה כיון דל"ק קושיתינו הנ"ל ואח"כ הקשה התוס' שפיר דלמה לי סיפא כהנ"ל ודו"ק. וגם מיושב בס"ד שפיר מדק"ל דמה הכריח את הרשב"א לומר שהתוס' הביא ראי' דכש"כ ניטל טרפה מדלא תנא במתניתין דאלו כשרות דזה באמת ראיית הר"ן הלא בהתו' ליתא שום רמז מראי' זו וא"כ דילמא סובר התו' כהרמב"ם והרא"ש דפשיטא היא דכל היכא דניקב טרפה ניטל בודאי טרפה וניטל הטחול היינו טעמא דכשרה משום דלא בכ"מ ניקב טרפה וא"כ מנ"ל להרשב"א דהתו' סובר כהר"ן דוקא, אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דהרשב"א למד א"ז מההמשך לשון התוספ' כיון דצ"ל הפשט בההמשך לשון התו' כהנ"ל וא"כ ממילא מוכח דצ"ל דהתוספת סובר דניטל טרפה ילפינן ממתני' דאלו כשרות כמ"ש הרשב"א ודו"ק: