ברית משה, מצות עשה פב:ד

1ומה מאוד יש ליישב בס"ד בהנ"ל את קושיית התוס' ד"ה נפקא ליה מדריב"ק שהקשה דאמאי לא יליף הגמרא שליחות בקדשים מפרו של אהרן מדאיצטריך לומר שהיא בבעלים כדכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבשאר קדשים לא בעינן בעלים די"ל דמפרו של אהרן לא הוה ידעינן אלא דשליחות מועיל בקדשים אבל לא דשלוחו של שאכ"מ דהוה יכל"ל דמטעם זה גופא כיון דלא אמרינן דשלוחו שאכ"מ אלא דמועיל ע"כ כתב רחמנא גבי פרו של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו אבל אי הוה אמרינן דשלוחו שאכ"מ אז באמת גם בפרו של אהרן לא הי' צריך בעלים דוקא כיון דע"י שלוחו ג"כ בעלים מקרי אלא כיון דלא אמרינן כן ע"כ כתב רחמנא דצריך בעלים, וכיון דלא הוה ידעינן מפרו של אהרן דשלוחו שאכ"מ אלא דמועיל א"כ לא הוה ידעינן גבי פסח דמועיל ג"כ כיון דכתיב בפי' ושחטו אותו כל קהל וגם בחולין באמת יש נפ"מ כהנ"ל ע"כ לא גמר הגמרא אלא מדריב"ק ודו"ק. אבל אח"כ ראיתי דמדלא כתב התוספות אמאי לא יליף דשלוחו שאכ"מ בקדשים אלא כתב אמאי לא יליף דשליחות מהני בקדשים א"כ י"ל דקושיית התו' הכי אזלא אמאי יליף הגמ' מדריב"ק דיליף מושחטו אותו דשלוחו שאכ"מ כהנ"ל דילמא לא כתב רחמנא ושחטו אותו אלא לדרשה דר' יונתן דכל ישראל יוצאין בפסח אחד ולדידי' באמת לא מוכח מקרא זה דבעינן בפסח בעלים דוקא כיון דאיצטריך ושחטו אותו לדרשתו דכל ישראל יוצאין בפסח אחד וממילא סגי לדידי' אפי' כשאמרינן דשליחות מטעם מועיל דבשלמא לריב"ק דושחטו אותו מיותר עכצ"ל דאתי לאשמעינן דבפסח בעינן בעלים דוקא ע"כ לדידי' כשהוה אמרינן דשליחות מטעם מועיל לא הוה סגי בפסח, אבל לר' יונתן באמת סגי וא"כ שפיר הקשה התוס' דלילף שליחות בקדשים מפרו של אהרן אע"ג דלא ידעינן משם אלא דמועיל וע"כ לא כתב התוס' אלא אמאי לא יליף דשליחות מהני בקדשים ולא כתב אמאי לא יליף דשלוחו שאכ"מ בקדשים כמובן. וגם יש ליישב בזה מה שדקדקנו על התו' ואח"כ ראיתי שגם הפנ"י עמד ע"ז דמדוע לא הקשה התו' תיכף כשאמר הגמ' גבי חבורה שאבד פסחה מנ"ל דמדוע לא יליף מפרו של אהרן מדוע איחר התו' עם קושייתו עד בתר שאמר הגמ' נפ"ל מדריב"ק אבל בהנ"ל י"ל דמעיקרא כשהקשה הגמ' מנ"ל עדיין לא הוה ידעינן דיש איזה לימוד מושחטו אותו וא"כ מוכח מפסח דדוקא כשאמרינן דשלוחו שאכ"מ אז מועיל שליחות בפסח ע"כ הקשה הגמרא שפיר מנ"ל כלומר מנ"ל דשלוחו שאכ"מ כמ"ש רש"י ול"ק קושיית התוספות דאמאי לא יליף מפרו של אהרן כיון די"ל כתירוצינו הנ"ל וע"כ לא הקשה התוס' שם אלא בתר דאמר הגמ' נפ"ל מדריב"ק דמדאמר הגמ' מדריב"ק דוקא עכ"מ דאיכא איזה תנא דהיינו ר' יונתן דלא דריש מושחטו אותו כריב"ק אלא דריש מיניה דרש אחר וע"כ הקשה התוס' שפיר דמנ"ל להגמ' דנפ"ל מדריב"ק דשלוחו שאכ"מ דילמא סובר התנא כר' יונתן ואז שפיר מצי למילף שליחות בקדשים מפרו של אהרן ודו"ק:

2וגם מיושב בהנ"ל קושיית התוספות ד"ה ודילמא שהקשה דמדוע דוקא אליבא דר' יונתן אמר הגמ' ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגוייהו ולא אליבא דריב"ק די"ל דדוקא כשילפינן מפסח דשליחות מועיל ולא מטעם שלוחו שאכ"מ אז שפיר יש לחלק בין אית ליה שותפות ללית ליה שותפות כיון די"ל דדוקא היכא דאית ליה שותפות שם מועיל ע"י שליחו ג"כ אבל לא כשלית ליה שותפות אבל כשילפינן מפסח דשליחות מטעם שלוחו שאכ"מ באמת ליכא לחלק בין אית ליה שותפות ללית ליה שותפות כיון דאפי' כשאית ליה שותפות ג"כ לא הוי יותר כמותו בהחלק שאינו שלו מדלית ליה שותפות וע"כ לא דחה הגמ' אליבא דריב"ק ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות כיון דלריב"ק מוכח מפסח דמטעם שלוחו שאכ"מ היא אבל לר' יונתן דלא מוכח מפסח אלא דשליחות מועיל כהנ"ל ע"כ שפיר קאמר הגמ' ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות כמובן. ועי' במהרש"א ד"ה דילמא שאני התם שהניח בקושיא דמדוע הביא הגמרא להוכיח דיש שליחות בפסח ולהקשות עליה מנ"ל מהמשנה דחבורה שאבד פסחה מדוע לא הביא מהמשנה דפ' האשה הרי שאמר לו רבו כו' שקודמת וגם מפורש בה דאפי' כשלית ליה שותפות יכול לעשות שליח, אבל בהנ"ל י"ל כיון דרצה הגמ' שם להקשות מנ"ל דשלוחו שאכ"מ בקדשים כמ"ש רש"י אלא הגמ' רצה לקצר כדאיתא ריש פסחים לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ע"כ איתא סתם מנ"ל ולא קאמר בפי' מנ"ל דשלוחו שאכ"מ אלא כיון דרצה הגמרא שנדע הפשט בהמנ"ל כמ"ש רש"י דמנ"ל דשלוחו שא"כ לשחיטת קדשים ע"כ הביא הגמ' את המשנה דחבורה שאבד פסחה דיכלינן לחלק שם בין אית ליה שותפות ללית ליה שותפות ואפ"ה לא מחלקינן ממילא מוכח דעכצ"ל דשלוחו שאכ"מ ולא מטעם מועיל היא אבל אי הוה מייתי הגמ' את המשנה דפ' האשה הרי שאמר לו רבו כו' כיון דמפורש בה דאפילו כשלית ליה שותפות ג"כ יכול לעשות שליח כמ"ש התו' שם ד"ה ודילמא א"כ לא הי' מוכח משם דשלוחו שאכ"מ אם לא שהיה מאריך ואמר בפירוש דמנ"ל דשלוחו שאכ"מ וכיון דהגמרא רצה לקצר ע"כ הביא את המשנה דפרק האשה כמובן: