ברית משה, מצות עשה פב:ה
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 82:5
Open in the reader →1וגם יש להבין בס"ד בהנ"ל את הפי' המשניות דריש האיש מקדש שכ' וז"ל העיקר אצלינו שלוחו של אדם כמותו והביאו ראי' על זה ממה שנא' ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל שמותרת שחיטת כל הפסחים לאחד לפי שהוא שליח צבור אבל הנכון אצלינו שיקדש האדם בעצמו יותר משיקדש לו שלוחו כו' עכ"ל ולכאורה ק"ל עליו כיון דקאי שם רק על שליחות קידושין כמו שנראה ממ"ש אבל הנכון אצלינו כו' א"כ מדוע לא הביא את הדרש דושלח ושלחה דילפינן מיניה שליחות גם לקידושין מההיקש דהויה ליציאה למה הביא את הדרש דושחטו אותו ותו הלא לענין גירושין וקידושין באמת לא מושחטו אותו ילפינן שליחות אלא מושלח ושלחה וא"כ היכי כתב דמושחטו אותו ילפינן וגם על הברטנורה ז"ל שם לכאורה קשה קושיא זו אלא על הברטנורה י"ל דמד"כ וילפינן שלוחו שאכ"מ מקרא דכתיב ושחטו אותו באמת לא על קידושין כתב א"ז אלא איידי דדיבר שם משליחות כתב ג"כ דמהיכא ילפינן בכל התורה כולה ואת זה דמדוע ל"כ דגם מושלח ושלחה ילפינן שליחות ע"ז באמת כבר עמד התי"ט שם אבל על הפי' המשניות קשה כיון דנראה מדבריו דגם בקידושין ילפינן שליחות מושחטו אותו וזה באמת ליתא. אבל בהנ"ל מחודש ג' דבתר דידעינן מדרשה דושחטו אותו גם בגיטין וקידושין מטעם שלוחו שאכ"מ היא ולא מטעם דמועיל א"כ י"ל כיון דגם בגיטין וקידושין לא ידעינן את זה רק מושחטו אותו ע"כ כתב הפירוש המשניות שפיר העיקר אצלינו שלוחו שאכ"מ כו' כוונתו העיקר אצלינו דגם בגיטין וקידושין מטעם שלוחו שאכ"מ היא ולא מטעם דמועיל וכיון דלא ידעינן את זה אלא מושחטו אותו כהנ"ל ע"כ לא הביא רק את הפסוק זה שהוא הקוטב של הלימוד זה ודו"ק. אבל עדיין ק"ל על הפי' המשניות דמדוע לא כתב הטעם גם על האשה מתקדשת בה ובשלוחה דמשום דמצוה בה יותר מבשלוחה נקט התנא בה תחילה כמ"ש הגמ' שם וכי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר מדוע לא דיבר הפי' המשניות אלא מהרישא ומהסיפא דמתני' מהאיש מקדש בו ובשלוחו ומהאיש מקדש את בתו בו ובשלוחו ומהמציעתא לא דיבר כלום דמ"ש הפי' המשניות ולפיכך הקדים בה על שלוחה באמת צריך להיות בו בוי"ו כמ"ש העצמות יוסף שם ואמת אתו כיון דבמציעתא גבי בה ובשלוחה ליכא איסורא אלא מצוה כמ"ש הגמ' שם וא"כ קשה מדוע באמת לא דיבר הפי' המשניות גם מהמציעתא, אבל בהנ"ל י"ל דהפי' המשניות סובר דמה דאמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו אין הפי' כמו שמפרש רש"י שם וז"ל דכי עסיק גופו במציה מקבל שכר טפי עכ"ל כיון דזה נראה כעובד ע"מ לקבל פרס וזה באמת אין עבודה כמ"ש בחיבורו הל' תשובה פ"י [ועל רש"י י"ל דכוונתו כיון דמקבל שכר טפי כשעסיק בגופו במצוה ואפ"ה אין עושה ע"מ לקבל פרס ע"כ מצוה בו יותר מבשלוחו כיון דכשאדם עושה מצוה שמקבל עליה שכר הרבה שלא ע"מ לקבל פרס חשיב יותר מכשעושה מצוה שאינו מקבל עליה שכר הרבה שלא ע"מ לקבל פרס כמובן] אלא הפירוש המשניות סובר דהא דרב יוסף לא אמרינן אלא בהה"א שלא ידעינן שליחות אלא מושלח ושלחה או אפשר דרב יוסף באמת סובר כר' יונתן דשליחות לא מטעם שלוחו שאכ"מ היא אלא מטעם דמועיל כהנ"ל מחודש ד' וכיון דלא חשיב כשעושה ע"י שלוחו כמו כשעושה בעצמו אלא דמועיל ע"כ קאמר רב יוסף דמצוה בו יותר מבשלוחו אבל לריב"ק דע"י שלוחו הוי כמו שהוא בעצמו עושה באמת לא אמרינן דמצוה בו יותר מבשלוחו וכיון דהפי' המשניות סובר כריב"ק ע"כ לא קאמר על המציעתא את הטעם דמצוה בו יותר מבשלוחו אלא הפי' המשניות סובר דבמציעתא באמת י"ל דנקט התנא בה ובשלוחה איידי דרישא וסיפא וגם הגמרא הי' יכול לתרץ כן אלא כיון דרב יוסף סובר כר' יונתן ואית ליה תירוץ אחר ע"כ לא מתרץ איידי, אבל לריב"ק דלא סובר דמצוה בו יותר מבשלוחו באמת י"ל דמשום איידי נקט התנא בהמציעתא בה ובשלוחה ומה שלא אמר הפירוש המשניות את זה גופא דמשום איידי נקט בהמציעתא בה ובשלוחה י"ל כיון דאין דרכו לכתוב אלא מ"ש הגמ' בפי' כן נ"ל בס"ד לפרש את הפי' המשניות אלא לפי פי' זה צ"ל דחזר בחיבורו מזה כיון דבחיבורו הל' אישות פ"ג הלי"ט הביא את הא דרב יוסף דמצוה בו יותר דבשלוחו אע"ג דפסק כריב"ק כמו שאכתוב לקמן בס"ד וזה באמת מצינו הרבה פעמים שחזר בחיבורו ממ"ש בפ' המשניות כמ"ש היד מלאכי בכללי הרמב"ם עי"ש. עכ"פ זה מוכח מהפי' המשניות דפסק בפי' כריב"ק וכ"נ בפי' מחיבורו הל' קרבן פסח פ"ב הלי"ד מדכ' וז"ל עד כמה נמנים על הפסח עד שיהי' בו כזית לכל אחד ואחד עכ"ל וכיון דפסק דבעינן כזית לכל אחד ואחד עכצ"ל דפסק כריב"ק דדריש מושחטו אותו דשלוחו שאכ"מ דלר' יונתן דדריש מושחטו אותו דכל ישראל יוצאין בפסח אחד באמת ל"צ כזית לכל אחד ואחד כמ"ש רש"י בסוגיתינו וגם השעה"מ ה"ל ק"פ שם כתב מחמת ראי' זו שהרמב"ם פסק כריב"ק עי"ש, נמצא לפי"ז גם מרבינו מוכח דפסק כריב"ק כיון דג"כ כתב לקמן במ"ע רכ"ג דבעינן כזית לכל אחד ואחד דז"ל שנינו שם לעולם נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד עכ"ל, וכיון שהוכחנו בס"ד שרבינו והרמב"ם פסקו כריב"ק א"כ ק"ל היכי פסקו דחרש שוטה וקטן אינם יכולים להיות שלוחים הלא כל הטעם דבעינן שיהא השליח בן דעת משום דילפינן מויקחו להם איש שה כהנ"ל מחודש ב' בשם רש"י דגיטין וכל זה י"ל לר' יונתן דיליף שליחות מויקחו להם איש שה לדידי' שפיר י"ל דמדכתיב איש מוכח דגם השליח צריך להיות גדול דהיינו בן דעת כהנ"ל מחודש ב' אבל לריב"ק דלא יליף שליחות מויקחו להם איש אלא מושחטו אותו ומבינייהו דגירושין וקדשים כהנ"ל מחודש ג' באמת לדידי' לא ידעינן דבעינן שיהא גם השליח גדול דהיינו בן דעת כיון דלית ליה ילפותא על זה באמת י"ל דלדידיה דוקא המשלח צריך להיות גדול דהיינו בן דעת כיון דיליף את זה מאיש דכתיב גבי ושלח ושלחה אבל השליח באמת סובר דל"צ להיות בן דעת וכיון דרבינו והרמב"ם פסקו כריב"ק א"כ מנ"ל דחש"ו אינם יכולים להיות שלוחים ואי"ל דפסקו כן מחמת המתניתין דגיטין הנ"ל דאיתא שם בפירוש דחש"ו אינם יכולים להיות שלוחים דילמא המתני' באמת סוברת כר' יונתן וע"כ סברת כן אבל רבינו והרמב"ם דפסקו כריב"ק מנ"ל לפסוק כן ועל הקושיא זו רמזנו לעיל ריש מחודש ג':