ברית משה, מצות עשה פב:ו
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 82:6
Open in the reader →1ונ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה לפי מה שכתבנו במחודש ד' דלר' יונתן שליחות בקדשים לא מטעם שלוחו של אדם כמותו היא אלא דמועיל א"כ עכצ"ל דהמכילתא הנ"ל מחודש ב' סוברת כריב"ק ודלא כהנ"ל דסוברת כר' יונתן כיון דכותבת בפירוש מכאן אמרו שלוחו שאכ"מ וא"כ לכאורה קשה למה לה גם הדרש דויקחו להם איש שה הלא לריב"ק סגי בהדרש דושחטו אותו ואי"ל דצריכא כדי שלא נוכל לו' את החילוק דאית ליה שותפות וכמ"ש הגמרא בסוגייתינו אליבא דר' יונתן הלא כיון דסוברת כריב"ק דשלוחו שאכ"מ א"כ ממילא תו ליכא למימר את החילוק דאית ליה שותפות כהנ"ל מחודש ד', וגם אי"ל כיון דמושחטו אותו גרידא ליכא למילף שליחות לכל התורה כולה כיון די"ל מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח כמ"ש הגמרא בסוגיתינו ע"כ הביאה המכילתא גם את הדרש דויקחו להם שה ללמוד מזה שליחות לכל התורה באם אין ענין כיון דע"ז ג"כ קשה מדוע לא ילפת שליחות לכל התורה מבינייהו דגיטין וקדשים כמו דיליף הגמ' אליבא דריב"ק, אעכצ"ל דהמכילתא באמת סוברת דשליחות לכל התורה ילפינן מבינייהו דגירושין וקדשים ומה שהביאה גם את הדרש דויקחו להם כדי ללמוד מאיש דכתיב גבי ויקחו להם למעט את הקטן שאינו יכול להיות שליח דאי לאו הדרש דויקחו להם לא הוה ידעינן אלא שהמשלח צריך להיות גדול דהיינו בן דעת כיון דמאיש דכתיב גבי גירושין ליכא למעט אלא את המשלח כהנ"ל מחודש ב' כמובן, וא"כ לכאורה קשה על הגמ' כיון דיליף מויקחו להם איש שה דאיש זוכה ולא הקטן זוכה א"כ מנ"ל אליבא דריב"ק דאין הקטן יכול להיות שליח וצ"ל דהגמ' סובר דממילא ידעינן מזה דאין הקטן יכול להיות שליח כיון דזכי' מצד שליחות היא וכיון דאינו יכול לזכות משום דאיש כתיב ממילא ידעינן דאינו יכול להיות שליח אבל המכילתא צ"ל דסוברת דזכייה לא מצד שליחות היא וע"כ לא ילפת כהגמ' אלא ילפת מויקחו להם איש שה ג"כ שליחות כדי למילף מזה דגם השליח צריך להיות בן דעת, נמצא לפי"ז לא פליגא המכילתא עם הגמ' אלא בזה אי זכייה מצד שליחות היא אבל בזה דמאיש דויקחו להם ילפינן דאין הקטן יכול להיות שליח באמת לא פליגי, וממילא לפי הנחה זו כיון דרש"י פרשת בא הנ"ל כתב ג"כ מכאן ששלוחו שאכ"מ עכצ"ל דג"כ סובר כריב"ק [ועי' במרש"א בסוגיתינו שכ' וז"ל בחומש הביא רש"י הך דרשא דריב"ק ולכאו' קשה מנ"ל דמדהביא את הדרשא דושחטו אותו סובר כריב"ק דילמא באמת הפשט ברש"י כמ"ש המזרחי שהביא המרש"א דסובר כר' יונתן אבל לפי מה שכתבנו י"ל דגם המרש"א מלשון מכאן ששלוחו שאכ"מ שכ' רש"י הוכיח דסובר כריב"ק כיון דלר' יונתן באמת לא אמרינן ששלוחו שאכ"מ אלא דמועיל השליחות כהנ"ל כמובן] וא"כ לכאורה נשארה הסתירה הנ"ל מחודש ב' על רש"י דגיטין דהיכי כתב דשליחות נפקא לן מויקחו להם איש שה אבל לפי מה שכתבנו ל"ק מידי כיון דבין להמכילתא ובין להגמרא באמת ילפינן לריב"ק מויקחו להם איש שה שליחות לענין זה שאין הקטן יכול להיות שליח, וגם על רבינו והרמב"ם ל"ק מידי דאע"ג דפסקו כריב"ק פסקו שפיר דחש"ו אינם יכולים להיות שלוחי' כהמתני' דגיטין הנ"ל כיון דסברו דהמתניתין דגיטין באמת אזלה אליבא דריב"ק ג"כ שפיר כמו שכתבנו, ואחר שכתבנו א"ז מצאתי בשעה"מ הל' ק"פ הלכה הנ"ל שג"כ כתב דלריב"ק ילפינן שליחות מויקחו להם איש שה באם אין ענין אלא הוא כתב לפי דרכו עי"ש וא"כ גם אנן לפי דרכינו שפיר כתבנו בס"ד ודו"ק. ועי' בהרהמ"ג הל' אישות פ"ג הלי"ז דעל מ"ש הרמב"ם הכל כשרים לשליחות חוץ מחש"ו כתב וז"ל זה מתבאר בגיטין דף כ"ב במשנה ובגמ' והיקש הקידושין לגירושין ידוע בכמה מקומות כו' עכ"ל נראה דסובר דמגמ' דגיטין לא מוכח למעט שליחות דחש"ו אלא בגיטין אלא בקידושין ג"כ הדין כן מחמת ההיקש דהויה ליציאה אבל בלאו ההיקש לא הוה ידעינן ובכל התורה באמת לא מוכח משם, וק"ל ע"ז הלא לפי מה שכתבנו באמת מוכח משם דגם בכל התורה הד"כ כיון דהטעם הוא משום דילפינן שליחות מויקחו להם איש שה כמ"ש רש"י הנ"ל ותו ק"ל הלא בהל' שלוחין ושותפין פ"ב הל"ב על מה שפסק הרמב"ם שם דאין חש"ו נעשין שלוחין בכל התורה דשם אזיל הרמב"ם על שליחות דכל התורה עי"ש כתב הרהמ"ג דהרמב"ם למד את זה מגמ' דגיטין הנ"ל דבתר דהביא הרהמ"ג את מ"ש רש"י דגיטין הנ"ל כתב וז"ל וכיון שכן לכל מילי פסולי עי"ש וא"כ אמאי כתב בהלכות אישות דבקידושין ג"כ הדין כן משום דאיתקש קידושין לגירושין הלא אפי' בלאו ההיקש ג"כ הדין כן כיון דמדוע יהא גרע קידושין משאר דברים ואפשר דלרווחא דמילתא כתב כן אבל זה דוחק וצ"ע: