ברית משה, עשין דרבנן, הלכות חנוכה א
ברית משה · Brit Moshe, Rabbinic Commandments, Laws of Chanukah 1
Open in the reader →1המצוה (א) החמישית מד"ס היא מצות חנוכה כו'. עי' רמב"ם ז"ל הל' מגילה פ"ג הל"ג שכ' וז"ל והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרי' כו' ולכאו' מדוע לא כתב רק מהנרות הלא גם ההלל הוא מצוה שתקנו חכמים באותו דור כמ"ש הרמב"ם בעצמו בהל' זו שם וא"כ הי' לו לומר שגם ההלל הוא מצוה מד"ס וצ"ל דסמך בזה על מ"ש בהל' ה' שם וז"ל אע"פ שקריאת ההלל מצוה מד"ס כו', וא"כ י"ל כיון דרבינו ז"ל לא כתב את מ"ש הרמב"ם בהלכה ה' ע"כ כתב רבינו המצוה החמישית מד"ס היא מצות חנוכה כוונתו לכלול במלת מצות חנוכה כל הדברים הנוהגים בחנוכה הדלקת הנרות וההלל וההודאה שכולם מצות מד"ס הם, אבל לכאו' עדיין ק"ל על הרמב"ם כיון דבברייתא דגמ' שבת דף כ"א ע"ב איתא לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה פי' רש"י ז"ל וז"ל ה"ג ועשאום ימים טובים בהלל והודאה לא שאסורין במלאכה שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הניסים בהודאה עכ"ל וכן העתיק רבינו את הבריי' זו אלא לפי גירסתו ליתא מלת ועשאום והרמב"ם בהל' ג' שם כתב וז"ל ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחילתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים והדלקת הנרות בהן מצוה מד"ס כקריאת המגילה עכ"ל ומהא דהודאה לא הזכיר הרמב"ם שם כלום אלא בפ"ד הלי"ב שם כתב וז"ל מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאוד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו כו' עכ"ל וזה באמת טעמא בעי דמדוע לא הזכיר בהלכה ג' שם שגם ההודאה היא מצוה מד"ס בשלמא על הלל י"ל כהנ"ל אבל על הא דהודאה באמת צ"ע, אם לא שנאמר דהרמב"ם סובר דמלת והודאה דבריי' קאי על הדלקת הנרות כיון דעל ידם נתודע הנס ונתוסף שבח האל כמ"ש הרמב"ם בפ"ד הלי"ב שם ואם כנים דברי אלה מה מאוד יש לישב בזה מה שהניח בתימא הרא"ם ז"ל בביאורו כאן דז"ל בנוסחאות התלמוד שבידינו כתיב קבעום ועשאום וכן נראה מגי' רש"י ז"ל ולפי"ז אין לתמוה למה לא הזכירו רק ההלל וההודאה ולא ההדלקה שהוא העיקר משום דאיכא למימר דקבעום קאי אהדלקה דלעיל ועשאום קאי אהלל והודאה אבל לפי שאר הנוסחאות והנוסח של על הנסים שבידינו שאין בם אלא וקבעום בלבד קשיא עכ"ל וגם להטור ז"ל או"ח סי' תר"ע היה הגירסא בהברייתא כגירסת רבינו דליתא מלת ועשאום וגם הב"ח ז"ל שם הביא את קושית הרא"ם והניחה ג"כ בתימא, אבל לפי הנ"ל מיושב בס"ד שפיר כיון דמלת והודאה קאי באמת על ההדלקה וגם י"ל כיון דלרש"י היה הגירסא קבעום ועשאום כמ"ש הרא"ם ע"כ מפרש על והודאה כהנ"ל אבל להרמב"ם י"ל דהי' גירסתו כרבינו והטור וע"כ מפרש והודאה על ההדלקה דאל"כ היה קשה קושית הרא"ם דאמאי לא הזכירה הברייתא גם הדלקה שהיא העיקר ודו"ק, ואח"כ הראה לי אחד מתלמידי שבנימוקי מהרא"י על הרמב"ם שם דפוס ווילנא כתב ג"כ כן ושמחתי מאוד שכוונתי בס"ד לדעתו. ובאופן ב' נ"ל בס"ד לישב את קוש' הרא"ם דתיכף בתר דהביאה הגמרא את הבריי' הנ"ל איתא בגמ' תנן התם גץ היוצא מתחת הפטיש כו' ר' יהודא אומר בנר חנוכה פטור אלמא דהא דהדלקה איתא במשנה וא"כ י"ל דהברייתא לא הזכירה אלא מההלל והידאה דליתא במשנה אבל לא הדלקה כיון דאי' במשנה ומשום כוונה זו י"ל דסמך הבעל מסדר הגמרא את המשנה זו תיכף בתר הבריי' כמובן ועי' במרכבת המשנה ספרדי בריש הל' חנוכה מ"ש על קושית הרא"ם הנ"ל: