ברית משה, עשין דרבנן, הלכות עירובין י
ברית משה · Brit Moshe, Rabbinic Commandments, Laws of Eruvin 10
Open in the reader →1ועתה נחזור לפרש בס"ד את שיטת רש"י ור"ת ז"ל כיון דלפי פירושם במשום חשדא דקאמר הגמר' באמת גם בשתופי מבואות היה הדין כן כיון דגם בשת"מ שייך חשדא וא"כ קשה מדוע לא נקט התנא את הדין זה רק בערובי חצירות הן אמת שראיתי בר"ן ז"ל גיטין שם שכ' וז"ל מערבין בבית ישן אם נהגו להניח עירוב בבית אחד מן המבוי אין להם להניחו בבית אחרת כדי שלא יתקוטטו עכ"ל אלמא דהר"ן מפרש את המתני' בשת"מ ואת זה עכצ"ל דהר"ן מפרש משום חשדא או כרש"י או כר"ת דאי הי' מפרש כהרמב"ם הי' קשה עליו דבמבוי לא שייך משום נהנה וא"כ נאמר דרש"י ור"ת ג"כ מפרשו את המתני' כהר"ן בשת"מ אבל את זה באמת אא"ל כיון דרש"י במשנה שם מפרשה בפירוש בערובי חצירות דז"ל בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד כו' וגם בגמ' שם ד"ה משום חשדא כתב וז"ל יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב וכן צ"ל דסובר גם הר"ת מדכתב התוס' בד"ה אלא וז"ל פירש הר"ת שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של עירוב כו' ומדכתב התו' פת של עירוב ע"כ מוכח דלא דיבר אלא מערובי חצירות דאל"כ אמאי נקט פת הלא שת"מ בכל אוכל משתתפין וליכא מאן דפליג על זה אעכ"מ דגם הר"ת סובר כרש"י דהמתניתין קאי על ערובי חצירות וגם הברטנורה כתב בני החצר כו' אע"ג דכתב אח"כ במשום חשדא הפשט כרש"י עי"ש וא"כ עכצ"ל דטעמם משום דהי' קשה להם דמדוע קאמר התנא מערבין בבית ישן מדוע לא קא' משתתפין בבית ישן וע"כ הוכיחו מזה דהתנא סובר דהדין זה לא שייך אלא בע"ח [ובאמת לא ראיתי בשום אחד מן הפוסקים ראשונים ואחרונים חוץ מהר"ן שהביאו את הדין זה בשת"מ] וא"כ קשה עליהם דלפי פירושם במשום חשדא דקאמר הגמ' באמת קשה אמאי לא נקט התנא את הדין זה בשת"מ וגבי ערובי חצירות הוה ידעינן במכ"ש כיון דאיכא גם טעמא דנהנה דעל זה ליכא מאן דפליג דאותו בות שמניחין בו העירוב אינו צריך ליתן פת ועוד נשארה עליהם גם הקושיא הנ"ל מחודש ח' שהקשינו על הרמב"ם דמה פריך הגמרא משיפורא:
2וע"כ נ"ל בס"ד דגם להם הי' קשה קושייתינו הנ"ל אליבא דהרמב"ם דמדוע הקשה הגמ' דוקא גבי עירוב מאי טעמא ועוד היה קשה להם דמדוע לא קא' הבעל איבעיא דהטעם משום נהנה וע"כ סברו הפשט בגמ' כך דלבעל איבעיא הי' קשה דקדוק גדול במתני' כיון דהתנא אמר אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום א"כ מדוע אמר אח"כ עוד על כל פרט ופרט מפני דרכי שלום מדוע לא כללם ביחד אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון כו' מערבין בבית ישן כו' ועוד הי' קשה להבעל איבעיא מדוע קאמר התנא מערבין דוקא מדוע לא קאמר משתתפין וע"כ מחמת קושיות הללו סובר הבעל איבעיא דהתנא דמתני' סובר דבעירוב משום טעמא דנהנה לחודא ליכא למיחש דאתי לאינצויי כיון דשותפין הן הדעת נותן שיהא ההנאת פרוטה בחוזר חלילה שלא יהנה אחד לעולם וגם זה סובר התנא דמשום טעמא דכבוד לחודא ג"כ ליכא למיחש דאתי לאיצויי מהטעם זה גופא כיון דשותפין הם הדעת נותן שיהא גם ההנאת הכבוד בחוזר חלילה דמאי אילמא האי מהאי וגם את זה סובר התנא דמשום טעמא דחשדא לחודא ג"כ ליכא למיחש דאתי לאינצויי כיון דחשש רחוק הוא שיחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב וכ"כ התוס' שבת סי' שס"ו ס"ק י"א וגם החשש גניבה שכתב הר"ת ג"כ חשש רחוק הוא נמצא דמשום אחד מהג' טעמים סובר התנא דבאמת לא הוה תקנו לעירוב בבית ישן אלא כיון דיש בעירובי חצירות שני טעמים משום נהנה ומשום חשדא כמו שמסיק הגמ' ובשביל השני טעמים באמת איכא למיחש דאתי לאינצויי וע"כ תקנו לערב בבית ישן ומשו"ה לא נקט התנא את הדין זה בשתופי מבואות כיון דבשתופי מבואות ליכא אלא חד טעם וגם משו"ה לא עירבינהו התנא כהן קורא ראשון עם מערבין בבית ישן כיון דאינו דומה הדרכי שלום דכהן קורא ראשון להדרכי שלום דמערבין בבית ישן דלהדרכי שלום דכהן קורא ראשון ליכא אלא חד טעם דאתי לאינצויי משום כבוד שיקרא ברישא אבל להדרכי שלום דמערבין בבית ישן יש שני טעמים כמו שכתבנו. ועם הנחה זו שפיר יש להבין את סוגייתינו גם לפי שי' רש"י ור"ת די"ל דלעולם גם הבעל איבעיא ידע דבכהן קורא ראשון הטעם הוא משום דאתא לאינצויי משום כבוד שיקרא ברישא וע"כ לא הקשה מאי טעמא על זה וגם את זה ידע דבמערבין בבית ישן איכא טעמא דנהנה שהרי משו"ה לא נקט התנא משתתפין אלא הבעל איבעיא בעי על הטעם הב' דכיון דמוכח ממתני' דאיכא במערבין שני טעמים כהנ"ל ע"כ בעי מאי טעמא כלומר איזהו הטעם הב' אילימא משום כבוד והא ההוא שיפורא כו', וא"כ ממילא ל"ק קושייתינו הנ"ל דמה הקשה משיפורא כיון דלכאורה יש לדקדק דמדוע לא הקשה הגמ' משיפורא ארישא דמתני' על כהן קורא ראשון דשם בודאי הטעם הוא משום כבוד דאתא לאינצויי שיקרא ברישא אעכצ"ל דארישא דמתניתן באמת לא קשה מידי כיון דמשם לא ידעינן דמשום כבוד איכא למיחש דאתא לאינצויי אלא בכבוד כהאי שיקרא ברישא אבל לא משום כבוד שיניח אצלו את החפץ אבל בתר דקאמר הגמ' דבעירוב ג"כ הטעם הוא משום כבוד א"כ מוכח דגם בשביל כבוד זה שיניח אצלו החפץ ג"כ סובר התנא דאיכא למיחש דאתי לאינצויי נהי דגבי עירוב משום טעם זה לחודא לא הי' חוששין התם הטעם הוא כיון דשותפין הם כהנ"ל אבל בשיפורא דלא הוי שותפין באמת שפיר איכא למיחש גם משום טעם זה לחודא וע"כ הקשה הגמ' שפיר משיפורא כמובן, וע"ז משני הגמ' אלא משום חשדא כלומר הטעם הב' במתני' משום חשדא הוא וע"כ כתב רש"י יחשדו את בני החצר וגם הר"ת קאמר פת של עירוב כיון דבאמת לא שייך הדין זה אלא בערובי חצירות דוקא דאיכא גם הטעם של נהנה כהנ"ל וממילא לפי"ז מובן מעצמו דעולה יפה בס"ד סוגית הגמ' גם לרש"י ור"ת ולא קשה עליהם כל הקושיות הנ"ל וע"כ לא הביאו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים את הדין זה רק בערובי חצירות כיון דבין לשי' הרמב"ם ובין לשיטת רש"י ור"ת לא שייך דין זה אלא בע"ח אלא החילוק ביניהם דלהרמב"ם משום חד טעם תקנו משום טעמא דנהנה ולרש"י ור"ת לא תקנו אלא משום שני טעמים משום טעמא דנהנה ומשום טעמא דחשדא אבל את זה עכצ"ל גם בתר דבררנו את שיטת רש"י ור"ת דהרי"ף והרא"ש והטור ש"ע סברו כהרמב"ם דליכא למימר דסברו כרש"י ור"ת כיון דעדיין הי' קשה עליהם מדוע לא נקטו את הטעם הב' דקאמר הגמ' ודו"ק: