ברית משה, עשין דרבנן, הלכות עירובין ד
ברית משה · Brit Moshe, Rabbinic Commandments, Laws of Eruvin 4
Open in the reader →1ועל מ"ש רבינו בפ' חלון אמרינן שאין מערבין בחצירות אלא בפת שלמה בלבד כו' כבר פירשנו למעלה מחודש ב' שכן סובר ר' יהושע ושכן הל' ועדיין יש לי לדקדק בזה דמדוע כתב רבינו מלת בלבד מדוע לא סגי ליה במה דכתב אלא בפת שלמה ובמה דכתב אח"כ ואפילו ככר מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה וגם על הרמב"ם הל' עירובין פ"א הל"ח קשה זה כיון דג"כ כתב כלשון רבינו ובאמת במשנה ובגמ' שם ליתא מלת לבד וגם הסמ"ק סי' רפ"ב שכ' לגמרי כלשון רבינו השמיט מלת בלבד וא"כ גם זה טעמא בעי כיון שדרכו להלוך בעקבותיו של רבינו, וע"כ נ"ל בס"ד דבגמ' דף פ"א שם אי' הטעם דאין מערבין אלא בשלימה משום איבה פי' רש"י שבאין לידי מחלוקת שאומר אני נותן שלימה ואתה פרוסה והמרדכי סוף פרק חלון כתב וז"ל משום איבה פירוש זה על זה דכל אחד יאמר אני נתתי שלימה ואתה נתת פרוסה עכ"ל ובעי שם בגמר' עירבו כולן בפרוסות מהו ומסיק גזירה שמא יחזור דבר לקילקולו פרש"י לקילקולו זה פרוס וזה שלם והרא"ש שם כתב בשם הר' מאיר ז"ל שיכול לזכות לכל בני החצר בפרוסה דבהא לא שייך שמא יחזור לקילקולו ומחמת זה פסק בקיצור פסקי הרא"ש שם אות י"ב ואם אחד מזכה לכל בני חצר יכול לערוב בפרוסה וכ"כ הגמי"י שם אות ד' וגם המרדכי סי' הנ"ל הביא את זה ביותר ביאור עי"ש וגם הר' ירוחם נתיב י"ב חלק ט"ז הביא את זה להל' וכן הל' בטוש"ע או"ח סי' שס"ו נמצא לפי"ז לא הוי מלתא פסיקא הא דאין מערבין אלא בפת שלימה כיון דיש אופן הנ"ל דמערבין אפי' בפרוסה, אבל ראיתי בתשב"ץ הקטן בדיני עירוב אות ע"ו שכ' וז"ל ואדם המערב בשביל חבירו יכול לערב בפרוסות ומה שהגמ' אומר והיא פרוסה אין מערבין בה לפי שכל אחד אומר אני נותן יותר אבל כשהאחד נותן בשביל חבירו אינו חושש אם היא שלמה או פרוסה ואעפ"כ לא רצה מהר"ם לסמוך על זה ועורך בשלמה עכ"ל אבל לכאורה צריך להבין מדוע לא רצה המהר"ם לסמוך על זה הלא כפמ"ש המרדכי באמת מוכח כן בפי' מהגמ'. אבל ראיתי במהרי"ל הל' עירובי חצירו' שכ' וז"ל כשמניחין עירובי חצירות או שיתוף מבואות אל יערבו עם פרוסות כגון שכל אחד נותן חתיכת פת אולי יקפיד דאחד יראה לו פתו גדולה מפיתת חבירו ואיתא בפר' מי שהוציאוהו א"ר יהודא אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב ואמר אפי' יחיד המערב לעצמו דליכא שם הקפדה מ"מ לא יערב בפרוסה רק בלחם שלם משום לא פלוג ואמר אלינו דהוא רגיל ליטול לחם שלם אשר מקחו במגניצ"א בעד ד' הלי"ש כו' עכ"ל וזה עכצ"ל דלמהרי"ל אפי' כשאחד מזכה לכולם ג"כ צריך פת שלימה משום לא פלוג כיון דגם ביחיד המערב לעצמו סובר כן וא"כ עכצ"ל דהמהרי"ל חולק על הר' מאיר הנ"ל וכ"כ בשיירי כנה"ג או"ח סי' שס"ו א"ת ז' דבתר שהעתיק את המהרי"ל שכתבנו כתב וז"ל ונראה מדבריו דעל צד היותר טוב קאמר והוא תלמוד ערוך וליכא למימר דמיירי כשאחד מזכה את כולם דאז מערבין בפרוסה כדכתבו הרא"ש והמרדכי ז"ל או שהוא מפרש דאין מערבין בפרוסה שיהי' כל העירוב ביחד פת שלם כדכתבו הראב"ד והרהמ"ג ז"ל והגמי"י דהא איהו ז"ל כתב כגון שכל אחד נותן חתיכת פת אולי יקפידו כו' ונראה דליחיד המערב לעצמו אצטריכא ליה דמדברי הגמ' ליכא הוכחה אלא כשרבים מערבים אבל יחיד המערב דליכא הקפדה אפשר דיכול לערב בפרוסה לכן בא מהרי"ל ז"ל לומר דאפי' יחיד המערב צריך לערב בשלימה משום דלא פלוג ויראה דלפי"ז ה"ה כשאחד מזכה לכולם צריך פת שלמה משום דלא פלוג דלא גרע יחיד המערב לעצמו מאחד מזכה לרבים שצריך לערב בפת שלימה שלא כדברי הרא"ש והמרדכי ז"ל שכתבו דאחד מזכה לכולם יכול לערב בפרוסה ולדידהו אף יחיד המערב לעצמו יכול לערב בפרוסה ומיהו בטעם הדבר שכ' מהרי"ל ז"ל דאולי יקפידו והמקפיד על עירובו אין עירובו עירוב אין נר' כן דמדברי התלמוד דקאמר משום איבה ופרש"י ז"ל שבאין לידי מחלוקת כו' ואין הטעם משום הקפדה כדכתב מהרי"ל ז"ל ואפשר שדברי הגמרא הם כשאחד נותן פרוסה ואחד נותן שלימה ומהרי"ל ז"ל כשכולן נותנין פרוסה דכבר אסיקנא בגמ' דאפי' כולן פרוסות לא יערבו שמא יחזור הדבר לקילקולו שיבאו ליתן זה פרוסה וזה שלמה עכ"ל הכנה"ג אבל לי נר' בס"ד דהמרי"ל ז"ל נקט את טעמו משום שיתוף, מבואות דלכאורה קשה היכי כתב גם על שת"מ דאל יערבו עם פרוסות הלא שת"מ ל"צ פת אלא בכל משתתפין [וגם על הכנה"ג ז"ל ק"ל דאיך לא דיבר מזה] אבל באמת ל"ק מידי כיון דהמהרי"ל לא כתב אלא על צד היותר טוב וע"כ נקט את טעמו ולא את הטעם של הגמ' כיון דהגמרא קאי בדיעבד כמ"ש הכנה"ג שם בתחילת אות ז' אבל המהרי"ל קאי לכתחילה על צד היותר טוב ואפ"ה כתב הכנה"ג שפיר דהמהרי"ל חולק על הר' מאיר כיון דרבינו מאיר אפי' לכתחילה מתיר כשאחד מזכה לרבים וגם הראי' שהביא המרדכי לרבינו מאיר נסתרה להמהרי"ל די"ל דמשו"ה לא נקט הגמרא כשאחד מזכה לכולן כיון דבכה"ג לא צריך שלימה אלא לכתחיל' עי"ש ותבין, עכ"פ זה יוצא לנו מהנ"ל דמצינו להמהר"ם שהביא התשב"ץ הנ"ל טעם לשבח דמדוע לא הי' רוצה לסמוך על זה די"ל דג"כ סובר כהמרי"ל דאסור לכתחילה משום לא פלוג וא"כ קיימו המר"ם והמהרי"ל בחדא שיטתא בזה וגם מהכנה"ג נראה דסובר כהמהרי"ל וכן סובר האליה רבה סימן שס"ו אות ט"ז וממילא לפי שיטה זו לא משכחת שום פעם לערב לכתחילה ערובי חצירות בפרוסה, וא"כ י"ל דרבינו והרמב"ם ג"כ סברו כהמהרי"ל וע"כ כתבו שאין מערבין בחצירות אלא בפת שלימה בלבד כוונתם במלת בלבד דלא משכחת שום פעם לערב לכתחילה אלא בפת שלימה אבל הסמ"ק י"ל דסובר כהרבינו מאיר וע"כ השמיט מלת בלבד וגם מיושב בזה בס"ד דמדוע השמיט רבינו את הטעם משום איבה שאמר הגמ' כיון דבאמת לא מטעמא דגמ' לא משכחת שום פעם לערב לכתחיל' ערובי חצירות בפרוסה אלא מטעמא דהמהרי"ל משום לא פלוג ודו"ק. וכיון שבררנו בס"ד שגם רבינו והרמב"ם והמר"ם שהביא התשב"ץ סברו כהמרי"ל וגם מהתשב"ץ יש להוכיח כן כיון דלא חולק על זה וכן סברו הכנה"ג והאלי' רבה א"כ צריך ליזהר לכתחילה שאפי' יחיד המערב לעצמו או כשזיכה לאחרי' לא יערב בפרוסה אלא בשלימה אבל בדיעבד יש לסמוך על פסקו של הש"ע אבל כשמערבין ביחד אפי' בדיעבד לא יצא בע"ח בפרוסה כמ"ש הכנה"ג שם כי גם המעשה רוקח הל' עירובין פ"א הל"ח הסכי' עם הכנה"ג בזה, ואם שכח ועירב על הפרוסה ולאחר שגמר בדין עירובא יהא שרי כו' זכר אז הדין צריך ליטול שלימה מיד ולומר עוד הפעם על השלימה בדין עירובא כו' בלא ברכה כ"כ הכנה"ג אות ח' שם בשם המהרי"ל אבל כשהפסיק הרבה כתב האלי' רבה אות י"ד שם שצריך לחזור ולברך, ואם אחד נותן פת נקי ואחד פת קיבר או אחד פת חיטין ואחד פת שעורין ליכא שום חשש בזה כ"כ התוס' שבת סי' שס"ו אות י"ז, וגם את זה צריך למידע דבגמ' עירובין דף פ"א איתא שאם נטל כדי חלה מן הככר אפי' אינו שלם מערבין בו ותו איתא שם שאם נפרסה ותפרה בקיסם דהיינו שהכניס הקיסם בפת וחברו עד שאין ניכר שהיא פרוסה מהני ולית שום חולק על זה וכ"פ כל הפוסקי' וכן הל' בטוש"ע סי' הנ"ל וא"כ צריך טעם מדוע השמיט רבינו את זה אבל לפמ"ש הרהמ"ג והמעשה הרוקח הל' עירובין פ"א ליישב את הרמב"ם דג"כ השמיט את זה גם רבינו מיושב עי"ש: