ברית משה, עשין דרבנן, הלכות אבילות א
ברית משה · Brit Moshe, Rabbinic Commandments, Laws of Mourning 1
Open in the reader →1המצוה (א) השנית מד"ס כו' מתוך דברי הה"ג משמע שמצוה להתאבל מה"ת כו'. לכאורה יש לדקדק מדוע כתב רבינו ז"ל מלת משמע הלא מלשון הבה"ג ז"ל שהעתיק רבינו [וכן באמת איתא בהלכות גדולות על הש"ס דפוס וויען בריש הלכות אבל אלא שיש שם טעות הדפוס קצת עי"ש] מוכח בפירוש דסובר דאבילות יום ראשון דאורייתא מדכתב ומאחר שיום ראשון דאבל דאוריי' וי"ט אחרון ספיקא דרבנן כו', וי"ל כיון דהרא"ש ז"ל בפ"ק דכתובות סימן ה' כתב בשם יש אומרים שמפרשו את שיטת הבה"ג וז"ל ויש אומרים דלא עלה על דעת הגאון לומר דאבילות יום ראשון הוי דאורייתא דלא אשכחן שום אבילות מה"ת אלא אנינות לאסור בקדשים ובמעשר שני אלא דעה הגאון לפי שאבילות יש לו רמז ואחריתה כיום מר וי"ט האחרון אינו אלא מנהג כדאי' במס' י"ט הלכך דחינן י"ט אחרון מן קדם אבילות כו' עי"ש וכיון די"ל הפשט בהבה"ג כהיש אומרי' דמ"ש ומאחר שיום ראשון דאבל דאורייתא כוונתו שיש לו רמז מן התורה אלא כיון דפשטות לשונו לא מורה כן ע"כ כתב רבינו משמע כמובן, וגם מהתוס' עירובין דף מ"ו ע"א ד"ה דאמר שמואל מוכח דל"ס הפשט בהבה"ג כהיש אומרי' אלא על התוס' ק"ל דשם סתמו התוס' כהבה"ג ובבכורות דף מ"ט ע"א ד"ה ביום סתמו דלא כהבה"ג וכן נראה מהתוס' מוע"ק דף י"ד ע"ב ד"ה עשה אם לא שנאמר דבעירובין מתרץ התוס' את שיטת הבה"ג אבל לא שסותם כוותיה ואח"כ ראיתי שהרא"ש בברכות פ"ב סי' ט"ו כתב דהתוס' לא סברו כהבה"ג והתפארת שמואל ז"ל שם מרמז עליו מהתוס' עירובין הנ"ל אבל כפי מה שכתבנו ל"ק מידי כמובן. אבל לכאו' עדיין ק"ל על רבינו מדוע תפס על הבה"ג דוקא הלא הרי"ף ז"ל במוע"ק פ"ג על המשנה הקובר את מתו ג' ימים קודם הרגל פסק ג"כ דאבילות יום ראשון דאורייתא וכפי מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה סימן קנ"ה [מובא תשו' זו גם בלח"מ ז"ל הל' אבל פ"א הל"א אלא הלח"מ השמיט את הראי' שהביא הרשב"א מהרי"ף] להוכיח ממה שכתב הרי"ף דהוא יום מיתה ויום קבורה דדוקא יום מיתה וקבורה כהדדי סובר שהוא דאורייתא הא זה בלא זה לא א"כ ע"כ מוכח דאליבא דהרי"ף בודאי ליכא למימר כמו שסברו היש אומרי' אליבא דהבה"ג דאל"כ היה קשה מדוע כתב דהוא יום מיתה ויום קבורה עי"ש ותבין וכן מוכח מהרי"ף ברכות סוף פרק היה קורא וכ"כ בפי' הרבינו מנה שם וכן נראה מהרא"ש כיון דלא הביא את היש אומרים אלא בכתובות שם דלא דיבר אלא מהבה"ג אבל בברכות שם וגם במוע"ק פ"ג סי' נ' כיון שהביא שם גם את הרי"ף באמת לא דיבר מהיש אומרים כלום וא"כ טפי הי' לו לרבינו להביא את הרי"ף ולהקשות עליו ממה שהביא את הבה"ג די"ל בו כהיש אומרים, ואפי' כשנאמר כיון דעיקר נפ"מ לרבינו מפלפול זה לענין מנין המצות הוא כמו שמסיים בתר שמדחה את הבה"ג וז"ל לכך אין ראוי למנות אבילות בחשבון מצות עשה של תורה כו' וכיון דהבה"ג ג"כ מהמוני המצות הוא ע"כ תפס עליו דוקא, הלא אפי' כשנא' כן עדיין קשה דטפי היה לו לתפוס על הרמב"ם ז"ל כיון שכ' בפי' בהל' אבל פ"א הל"א וז"ל מצות עשה להתאבל על הקרובים כו' ואין אבילות מה"ת אלא ביום ראשון בלבד שהוא יום המיתה ויום הקבור' עכ"ל וגם בסה"מ מ"ע ל"ז מנה מצות אבל אלא שכללה עם טומאת קרובים עי' בכ"מ ולח"מ שם וגם ברמזי מצות דריש הל' אבל וגם החינוך ז"ל מצוה רס"ד סובר כהרמב"ם עי"ש שמברר יפה את שיטתו, ועוד ק"ל על רבינו דכפי הבנתו בדעת הבה"ג דאבילות יום ראשון דאוריי' א"כ היה לו לתפוס עליו דמדוע לא מנה אבילות בין התרי"ג מצות ובאמת בהתרי"ג מצות של הבה"ג [מובא בהקדמת הלכות גדולות על הש"ס וגם במצות השם בסופו] ליתא אלא מניחום אבילים וגם ע"ז כבר תפס עליו הרמב"ם בסה"מ שורש א' דהיאך מנה ניחום אבלים שהוא דרבנן ואפי' כפי מה שמישבו הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ שם דבאמת דאוריי' הוא מהפסוק והלכת בדרכיו עי"ש עדיין קשה עליו דמדוע הניח את עיקר אבילות ולא מנאה:
2וע"כ נ"ל בס"ד דלרבינו ג"כ הי' קשה על הבה"ג דמדוע לא מנה אבילות בין התרי"ג מצות ומחמת קושיא זו באמת סובר הפשט בהבה"ג כהיש אומרים הנ"ל אלא כיון דמפשטות לשונו של הבה"ג נראה כהנ"ל ע"כ הביא רבינו גם ראיות לסתור דלא כמו שנראה מפשטות לשונו אלא הפשט בדבריו כהיש אומרים הנ"ל וע"כ כתב רבינו מתוך דברי הה"ג משמע כו' כוונתו דמפשטות לשונו משמע לכאורה שמצוה להתאבל מה"ת וע"ז כתב אח"כ ויש להשיב כוונתו דאי באמת הי' הפשט בהבה"ג כמו שנר' מפשטות לשונו אז הי' קשה עליו כי משמע בפ' ג' שאכלו דעשה דרבים דרבנן כגון לשמוע קדושה או ברכו דוחה עשה דיחיד דלעולם בהם תעבודו אלא כיון דעל קושי' זו יש להשיב כמו שהשיב הרא"ש במוע"ק שם דשאני התם דזיכה את הרבים הלכך אלים האי עשה אע"ג דהוי דרבנן אבל בביטול אבילות אין בו זכות לרבים עי"ש ע"כ כתב רבינו אח"כ ועוד כי לא מצינו אבילו' מה"ת כלל אחר שנקבר המת כו', וכיון דגם על הקושיא זו עדיין יש להשיב דהבה"ג באמת סובר כמו שסברו הגאונים והרי"ף שהביא הר' יונה בברכות שם דליכא הפרש בין לשון אנינות ללשון אבילות עי"ש ותבין ע"כ כתב רבינו ועוד תניא בכתובות אם מת אביו של חתן כו' כוונתו דבשלמא על הרי"ף והרמב"ם ל"ק מכתובות כיון שהם סוברים דדוקא יום מיתה וקבורה כהדדי דאוריי' [כי כן כתב הרמב"ם בהל' אבל פ"א בפירוש כהנ"ל וכן סובר הרי"ף הנ"ל בשם הרשב"א] א"כ י"ל הפשט בהברייתא דכתובות כמ"ש הרא"ש במוע"ק שם דבועל בעילת מצוה בלילה וקובר את מתו למחר וגם הרשב"א בתשובה הנ"ל מפרש דקובר את מתו למחר [אלא על מה שהביא הרשב"א שם ראי' דיום מיתה לבד בלא קבורה לא הוי דאורייתא דאל"כ היה אסור בתשמיש המטה וא"כ היכי בועל בעילת מצוה על זה לכאורה ק"ל מדוע לא נא' דבועל בלילה וכיון דאנינות לילה דרבנן כמ"ש הגמ' ברכות דף ט"ז ע"ב ע"כ לא גזרו רבנן במקום מצוה כמו שלא גזרו גבי אסטניס שקא' הגמ' בברכות שם, ועוד ק"ל דהרשב"א בחידושיו בכתובות שם לא רצה לפרש דקברו למחר כיון דאיכא הלנת המת שהוא עשה ול"ת אלא תירץ דיש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה וכן תירצו הר"ן והריטב"א והנמוקי יוסף בכתובות שם וכיון דלפי תירוץ זה לא מוכח מבריי' דכתובות דיום קבורה גרידא לא הוי דאוריי' א"כ היכי הוכיח הרשב"א בתשובתו כן הלא זה סתירה למ"ש בחידושיו וצ"ע, אם לא שנ' כמ"ש השם הגדולים אות מ' סי' קס"ב דהחידושי הרשב"א לכתובו' אינו מהרשב"א אלא מהרמב"ן ואז הקושיא השנייה באמת ל"ק עליו אבל הקושיא הראשונה עדיין קשה וצ"ע] אבל אליבא דהבה"ג ליכא לתרץ כן כיון דהבה"ג לא כתב כמ"ש הרי"ף דהוא יום מיתה ויום קבורה א"כ ממילא ליכא להוכיח מהבה"ג כמו שהוכיח הרשב"א בתשו' הנ"ל מהרי"ף דדוקא יום מיתה וקבורה כהדדי דאוריי' אלא אדרבא יש להוכיח להיפוך דמדהשמיט את זה ע"כ סובר דיום מיתה או יום קבורה גרידא דאורייתא כמו שרצה השואל בהרשב"א שם לומר [ומ"ש רבינו בריש דבריו מתוך דברי הה"ג משמע שמצוה להתאבל מה"ת על הקרובים ביום ראשון שהוא יום המיתה ויום הקבורה כו' צ"ל לפי דברינו דהוא"ו של ויום הקבורה היא וא"ו המחלקת ופירושו או יום הקבורה, או י"ל כיון דרבינו רצה לכתוב אח"כ ועוד כי לא מצינו אבילות מה"ת כלל אחר שנקבר המת ע"כ כתב בריש דבריו גם ויום הקבורה כמובן] וא"כ נשאר עליו הקושיא מהבריי' דכתובות אעכצ"ל דהבה"ג באמת סובר כמו שכתבו היש אומרים הנ"ל וע"כ מסיים רבינו אח"כ וכתב וז"ל לכך אין ראוי למנות אבילות בחשבון מצות עשה של תורה כוונתו דכיון שהוכיח דהפשט הוא בהבה"ג כמו שכתבו היש אומרי' הנ"ל דאבילות לא הוי אלא רמז ע"כ לא מנה הבה"ג אבילות בין התרי"ג מצות וכיון דרבינו ג"כ סובר כן ע"כ לא מנאה גם הוא אלא בין המצות שהם מד"ס ודו"ק, ולענין הלכה באמת פסקינן בש"ע יו"ד סימן שצ"ט כרבינו דאבילות יום ראשון דמיתה וקבורה ג"כ דרבנן כמ"ש הש"ך שם סי' שצ"ח סק"ב: