חבצלת השרון על דניאל ב:יד

1באדין הנה ראוי לשים לב כי לא נמצא בזה יעץ אליו דבר ואיך יאמר התיב עטא וגם נדקדק אשר שב להזכיר שמו שנית באמרו ענה ואמר לאריוך ולא אמר ענה ואמר ליה על מה דתא וכו' ועוד מי לא ידע מה זה ועל מה זה כי אין ספק היה הדבר ההוא מפורסם לכל באי שער עירו ומה גם לדניאל היושב בשער המלך כי שם ביתו. ועוד מהנראה לא שאל על טעם הדת ניתנה כי אם על מהירותיה כאומר מהחצפה וא"כ מה דבר אליו ומה ענה במלתא הודע אריוך לדניאל כי העולה מכלל פסוקים הקודמים אינו כי אם שבנס וקצף שגיא ואמר להובדא ושחת רחמיו לטרוף כאריה נפשם ולא נתן ארך אפים לעוברי רצונו. ועוד באומרו דמאל על ובעא מן מלכא מה ראה על ככה ומה הגיע אליו שלא נכנס עם אריוך כאשר עשה אחרי כן. וגם אשר הקשה לשאול מאת המלך די זמן ינתין ליה מה שלא עשה כן לכל גוי מחכמיו הקרובים אליו. ועוד כי באשר נפלו ראשונים שם נפל גם הוא כי לא אמר לומר חלום כ"א ופשריה להחויה למלכא כי זה יורה כי גם הוא חלה כהם כי הן אלה דבריהם ויקצוף המלך על קולם ויאמר ולהשמידם והלא זה דבר דניאל ונא דבר אליו דבר ואדרבה אליו הטה אוזן ויערבו לו דבריו כדבש למתוק ומתק שפתיו היתה דים להשיב יד מבלע בחכימי בבל אשר לא כדת אשר ניתנה מאת המלך והוא פלאים ואף גם על דניאל יפלא אחר די מילתא הודע אריוך לדניאל איך מלאו לבו לדבר כן ולא פחדתו אליו גם עליו יעבור כוס חמתו כעל הראשונים או יגער בו לאמר מלתא מני אזדא ומה לי חפץ בפתרונך:

2אכן הנה נא הקדמנו כי לא מהמלך היתה שומה להמית את דניאל וחבריו אך יד העם ושוטרי המלך אשר החלו להמית בחכמיהם היתה במעל ההוא וגם דניאל יודע כן אך חכמתו עמדה לו ויתנכל להשמט מתחת יד שוטרי המלך אשר תחת ממשלת אריוך שליטא די מלכא כי על פיו יצאו ועל פיו יבואו ויעמוד לפניו לדבר אליו כי הוא ישמע אל דבריו מה שלא יעשו גם המה והוא כי דרך המלך בקנאו את קנאתו להעלות חמה ולנקום נקם על גוי או ממלכה אשר יעברו פיו ישלח בם משלחת מלאכי רעים לבלע ולהשחית ויקים עליהם שר וגדול אשר יוציאם ואשר יביאם ועל פיו יהיה כל ריב וכל נגע ויקרה כה בקרב המומתים ימצאון שם ארבעה וחמשה אנשים צדיקים אשר לא יחפוץ המלך במיתתם ויפגעו בהם חלוצי החיל ויהרגום בתוך ההרוגים גם כי לא יבצר מהם כי לא עליהם קצף המלך ושלמים הם אתו לא יאשמו כי אמור יאמר המלך כיון שניתן רשות למשחית אשר כונן להשחית אינו מבחין והיה כצדיק כרשע בשטף עובר כלה יעשו כי יחם לבבם לנקום נרמת מלכם וגם לא יקצוף על פקיד החיל אשר לא צוה אותם כי יאמר גם אנכי לא ידעתי עד נחרצה נעשתה ולא מלבי ובזה גם כי לב השר והעושים במלאכה להמית אותם על חלליהם בשטף הנקמה ינצלו את נפשם לפני המלך כמדובר ואף גם אם יועדו האנשים הצדיקים ההמה בעת ההיא אל השוטרים לאמר אל תפגעו בנו כי אתם ידעתם כי חפץ בנו המלך אל ישיתו לב כי לבם לא נכון עמהם ולא ישיבו ידם מבלע כי יש להם בית מנוס לפני המלך לאמר כי לא אלהים המה להשגיח בפרטים או שעלה על רוחם שגם עליהם יצא הקצף על כן אשר נתן ה' חכמה בלבו ילך לו אל השר המושל עליהם ויבקש על נפשו ממנה ומה גם במקום מפורסם כי אז יחרץ בבא המשפט לפניו לבלתי הרשיע צדיק פן יחייב את ראשו למלך כי לכך נבחר להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון:

3והנה זה הדבר בדמותו בצלמו אשר קרה לדניאל כי הנה אריוך וכל השוטרים ההורגים בחכימי בבל לא נעלם מהם כי לא יחפוץ המלך להמית את דניאל ומרעיו אך אריוך היה עומד מנגד ואנשיו מבקשים אותם להמיתם ואם יאמר להם המלך למה עשיתם כדבר הזה יענה אריוך ויאמר ידי לא שפכו את הדם הזה ועיני לא ראו ולא מלבי נעשתה התועבה אך האנשים המשחיתים בעם מרי נפש לנקום נקמת המלך לא עצרו כח להבחין אם נכללו בתוך חכימי בבל אם אין והעולה על רוחם כי גם המה בכלל כל חכימי בבל ע"כ דניאל אמר בלבו אם אבקש על נפשי מלפני השוטרים האלה ישימו לאל מלתי ושחתי דברי הנעימים ולא אציל את נפשי מידם כי יש לאל ידם להתנצל לפני המלך לכן יעצוהו כליותיו הלוך ילך אל אריוך הוא הראש כי אליו יטה אזן ולא יעות משפט למהר לשפוך דם נקיים פן תיסרהו רעתו ויריצו את גלגלתו. וזהו התיב עטא וטעם לאריוך וכו' והיו דבריו אלה אליו בקוצר נמרץ כפי העת כי עת רעה וחפזון היתה ויתן לו בראש דבריו עצה וטעם פן תשנה צבו מלפניו לו היה מאריך ותהיה עצה לטובה אריוך בל יעשה הרעה ההיא פן יחטא למלך ויסירו את ראשו וגם נתן טעם למלט נפשו בהזכירו כי לא עליהם קצף המלך ולא דבר על היהודים לאבדם וזה כי אמר אליו די נפק לקטלא לחכימי בבל כלומר כי אם יצא להרוג היה לחכימי בבל לבד לרמוז לו כי בן מות יהיה למלך כי יעבור פיו ויהרוג לזולתם וממוצא דבר היה טעם להנצל כלומר כי על חכימי בבל הנועדים להגיד דבר יצא הקצף ולא עלינו כי לא אותנו קרא ולא אנחנו בני תמותה כי אותנו הוציא מכלל הראוים לדבר חלום ככל הכתוב למעלה. ובזה יתכן החילו שנית לדבר באומרו ענה ואמר ושובו להזכירו אחרי כן באומרו לאריוך וכו' כי אחר הצילו את נפשו בפתח דבריו כאמור היה מענה שני בשובה ונחת על מה דתא מהחצפה כאשר נבאר שאלתו ובקשתו זאת בס"ד:

4או יאמר די נפק לקטלא וכו' לתת טעם אל דברו אל אריוך ולא אל שאר מבקשי נפשו והוא כי מאז יצא אריוך לא לבו הלך לקטלא רק לחכימי בבל כי אם אנשיו היה לבבם למרע על דניאל ומרעיו ולא מלבו של אריוך וזהו התיב עטא וטעם לאריוך ולמה לא לזולתו לז"א די נפק לקטלא לחכימי בבל כי מאז יצא לא היה בלבו להמית כי אם לחכימי בבל לבד ועל כן מצא דניאל אל לבו לדבר אתו. ויהיה עטא וטעם מה שענה ואמר על מה דתא מהחצפה וכו' ויהיה כי דניאל נתייעץ לבלתי הראות מורך בלבבו להתלונן על המבקשים אותו להמיתו לאמר מה פשעי ומה חטאתי כי תדלקו אחרי בל יראה ירא וחרד כאשם פן יתעורר אריוך על מה שאין בלבו ע"כ יעץ תחבולה ויעשה עצמו כדואג על אבדן חכימי בבל וכאילו אין פחדו על עצמו כי מחצר המלך הוא וידע כי לא עליו יסד המלך ועשה כמבקש על חכימי בכל אולי יוכל לרפא להם וזהו על מה דתא מהחצפה וכו' כלומר הדת אשר ניתנה להובדא לידועים המה חכימי בבל על מה היה אולי נוכל הועיל להם אז מצא חן בעיני אריוך להגיד אליו וזהו אומרו אדיו מלתא הודע וכו' כלומר אז על ידי בקשתו זאת נפנה מטרדת עסקיו אשר היה עשוקי בדם נפש חכמיו להגיד ולהודיע לדניאל ובזה מלת באדין לא תחשב לשפת יתר והוא כי חפוץ יחפוץ בחיי חכמי בני עמו וישיש כעל כל הון בשמעו בקשת דניאל לדעת סיבת חפזון אבדן חכמיו כמצטער עליהם כי הוא יורה כי בצרתם לו צר ואולי יהיה להם למושיע כאשר היה וזהו עטא וטעם שהיתה עצה יעוצה לשאול בדרך ההוא כמבקש על חכימי בבל ומאליו נמשך אליו טעם להנצל כי אף גם עליהם אשר העזו פנים כנגד המלך וגם המה המיוחדים להגיד את דבר המלך מדניאל וחבריו מהטעמים שהזכרנו יפלא אבודן בעיני דניאל ומה גם עתה דניאל וחבריו שירפה מהם אריוך כעת אולי יגהה מהם מזור: