חבצלת השרון על דניאל ב:כד

1כל קבל דינא דניאל על על אריוך וכו'. ירצה להעיר האם כמו זר נחשב דניאל בהיכל המלך ירך לבבו מבוא אל המלך אל החצר הפנימית או עתה יבוש ופניו יחורו כי לא יבא לראות פניו עד יבקש משר הטבחים יביאהו אליו הלא טרם ידע חלמא ופשרא שם פניו לבא אל המלך ולא פחדתו אליו וישם פיו כחרב חדה לדבר ולומר די זמן ינתין ליה ומה גם עתה כי רוח ה' דבר בו וילמדהו דעת חלום המלך כי בא יבא ברנה ביד רמה ולמה יהיה כאיש נדהם בלב נשבר דלא עייל בלא בר ועוד כי הלא הודיענו די אריוך נפק לקטלא וכו' ומה הודיע פה באומרו די מנו מלכא וכו' ועוד אומרו אזל וכן אמר ליה כי מלת אזל מיותרת ועוד אומרו לחכימי בבל אל תהובד מה לי ולצרת רשעים יאבדו וגם אומרו אליו ופשרא אחוא למה הסתיר ממנו ידע חלום אחרי הודיע ה' אותו אליו וגם מה זאת בהלת אריוך די בהתבהלא הנעיל לדניאל ואין לבא אל שער המלך כי אם בנחת ולא בצער ובאומרו וכן אמר ליה מלת וכן מיותרת וכן אשר החל ואמר די השכחת גבר כי אין מלת די או אשר צודקת בראש פתחי פי המדבר וגם מלת גבר מיותרת ואת שמו לא הגיד לומר השכחת דניאל וגם על מה זה הזכיר לו צערו לאמר מן בגי גלותא די יהוד ועוד במאמר המלך האיתיך כהל להודעותני חלמא אחרי אמור אליו אריוך פשרא יהודע ומי הגיד למלך יאמר חלום וכן על מה זה יזכיר שם אלהי נ"נ לומר די שמיה בלטשאצר וגם מה זה החילו בהעדר רזא דנא מכל חכימין ולא היה ראשית פיהו איתי אלה וכו' וישמע השומע כי אין מגיד אף אין משמיע בלתו ועוד באו' אנתה מלכא רעיונך וכו' כי הנה פסוק זה ופסוק אנתה מלכא חזה הוית וכו' צדקו יחדו ולא יבא ביניהם פסוק לא בחכמה וכו' כי המכיר את מקומו אמור יאמר כי יהיה במקומו מונח אחר או' לא חכימין אשפין להחויא ואנא לא בחכמה וכו' או אחר או' ברם איתי כו'. אמנם דניאל ראה והנה עתה יגדל נא קנאת חכימי בבל ושאר עמי הארץ כי אף על כל מוצא פי דניאל יחיו לא יבצר מהם מלחשוב עליו מחשבות כי גאה גאה על אשר התחכם אז יותר על כל חכימי בבל כי מי גם בהם יבא ויגיד כמוהו ובכן יבא אל המלך מתנשא לאמר למעלה מחכימי בבל ארים כסאי ע"כ על כל דבר הפשע הזה עשה בערמה לבלתי לכת לראות פני המלך בל יראה כי גאות לבש אם ילך שפי אם לא שיובל שי על יד איש משרי המלך והוא כמבשר בעיניו כי הקרה ה' איש יודע פשר דבר המלך ולהציל ממות נפש חכמי בני עמו ויחזיקו לו טובה עוד שנית ראה ראה כי עתה אפשר תכבד יד המלך על חכימי בבל כי יאמר עליהם עתה ידעתי כי בני מות אתם כי הנה נא דניאל צעיר לימים ואתם ישישים והנה עתה תגל ערותכם גם תראה חרפתכם כי הלא נגד פניכם נבון וחכם מכם ואנה תוליכו את חרפתכם וחכמת מה לכם כי הוא יגיד דבר המלך ולא אתם ואיה איפה דבריכם אשר אמרתם לא איתי אנש וכו' די מלת מלכא יוכל להחויה והלא דניאל אדם ולא אל ולא יבצר ממנו מזמה לדעת את החלום ובדבר הזה תחזקנה ידיו להרוג ולאבד את כל חכמיו כאשר החל לעשות ויירא דניאל מאד ויצר לו למה יאמרו הגוים כי אך זה היום שקוה ונפשו אותה ויעש לכלותם מהר מעל פני האדמה והוא יעלה מעלה מעלה ויטרו לו איבת עולם כי זאת עקר יראתו כי על כן נבעו הוא וחברוהי להתקטלה גם כי לא מהמלך היה להמיתם כאמור למעלה על כן למען ידעו כי נהפוך הוא ויבינו וישכילו כי לא כן לבו ושחכימי בבל עצמם יחזיקו לי טובה ויאמרו לפניו הודינו לך הודינו כי על פיך אנו חיים לכן מה עשה להורות לעיני הכל כי כל ישעו וכל חפץ אשר נפשו אותה ויעש הלא הוא על חכימי בבל להציל ממות נפשם ולחיותם ועל כן בחר עוד באריוך יביאהו ויטעהו בהיכל המלך יען הוא האיש די מני מלכא להובדא לחכימי בבל כי בזה הוא יורה כי מגמת פניו להשיב יד אריוך מלבלע ולהשחית כי הוא יתקן עותתם וימלטם משחיתותם ועל כן אזל וכן אמר ליה וכו' כי להורות כי למענם היה עושה גם כי ביתו קרוב אל שער המלך אשר הוא גר שם וקל מהרה יעלה ויבא יגיע יראה אל המלך הראה בעיני כל עם הארץ את אשר היה מאריך טרחא ויגיעה ללכת משער המלך עד מקום אשר שם אריוך לשוב עמו אל שער המלך להתראות אליו בהיות כי יודע כל שער עירו ני יש לאל ידו לבא אל המלך בלי רשיון ועזר מצריו כי אז יאמרו בגוים אין זה כי אם לב דניאל על חכימי בבל לטובה כי שם לדרך פעמיו לבקש את אריוך אשר מנה המלך להשמידם לאמר אליו ירפה ידו מהם ויבא אל המלך מבשר ואומר די השכחת גבר וכו' כי בזה יתן חן החכמים להצילם כאשר נבאר בס''ד ובגלל הדבר הזה אמר אזל כי הלך והרחיק נדוד לקרוא לו בהיותו קרוב אל בית המלך למען דעת כל עמי הארץ כי נכון לבו עמהם ואף גם זאת כי וכן אמר ליה לחכימי בבל אל תהובד לאמר לפניו הנני בא אליך לאמר למלאך המשחית הרף ידך כי בזה בחרתי ועל כן העלני קדם מלכא למען יראה כי אשר התמהמהת מעשות כלה בחכימי בבל כאשר צוית הלא הוא על כי שמת לבך לבקש מגיד דבר המלך והאלהים אנה לידך ויגעת ומצאת ותהיה כאומר אליו ועתה ישוב נא אפך כי לא חסרת דבר מאשר היה עם לבבך וכאשר המתיק בפיו אריוך כאשר יבא בס"ד ובכן אין בכל באי שער המלך יגש אליו דניאל לעשות מעשהו בלתי אם אריוך לבדו וזהו אומרו על על אריוך די מני מלכא להובדה וכו' שעל כן אליו יאתה להורות כי בחמלתו על חכימי בבל הלך אל ההורג בם יאסוף דיו מהטעם האמור ועל הכל היה מכחד תמיד ולא בטח לבו לאמר אל אריוך חלמא אחוא כי אם פשרה לבד בל יקנא בדניאל לאמר איכה ידע את הדבר אשר לא דברו חכמיו ואשר היו יהיו כמו אכזב באומרו לא איתי אנש וכו' ועתה יתבדו ויאחזו ותחת זאת ימותו כי הלא דניאל אדם היה כאחד ממנו וכבעל הכנפים יגיד דבר על רן גלה טפח ויכסה טפחים ולא אמר רק ופשרא למלכא אחוא כי לא יקנאו בו על פשר דבר כי לא החליטו העדר הידיעה שנבער כל אדם רק מדעת את החלום: