חבצלת השרון על דניאל ג:לב

1אתיא ותמהיא וכו'. טרם נבוא אל ביאור הכתובים נשים לב דרך כלל על כל דברי האגרת הזאת ראשונה כי מי זה האיש מאויבי ה' כמוהו יוכיחנו אלוה ובטרם תבא אליו הרעה יעיר לו אוזן להודיעו את אשר יקרה לו רק יהי כמחריש ויביא עליו כפי רשעתו מחץ מכתו ואם איש חכם הוא יפשפש במעשיו ויראה ברעתו ולבבו יבין כי עונותיו הטו אלה ולא מקרה הוא היה לו ולולא מאהבת ה' את עמו להציל את ישראל מיד שוסהו לא גלה אוזן פרעה בכל מכה ומכה שהביא על המצרים במצרים אמנם היה כמתנה עמו ישלח ולא ישחית ולהודיע חבתם לפניו כי באהבתו אותם היה עושה להסיר מלבו מה שחשב אחרי כן כי כל אשר עשה לא עליהם היה כי אם בעבור שמו הגדול אשר חלל באומרו לא ידעתי את ה' כמבואר אצלנו במקומו בס"ד ולא יעלה על לב לומר כי חפץ ה' בתשובתו כי הלא כמעט האשימו רז"ל את דניאל על אשר יעץ אותו ופתח לו פתח לתשובתו וארוכה לשלותו בצדקה יכונן ותלו את עצמו לטובת עניי בני ממנו כאשר רזכיר בס"ד. ועוד מה ראה על ככה הוא ית' כי הפליא חסדו לו לתת לו מהלכים בין פריצי חיות במעונות אריות והררי נמרים ולא אחד בהם יגע בו יד ושן בהמות ואין דורש ואין מבקש רעתו כאילו ניתן חתיתו על כל חית השדה והלא יפלא דלא עביד קודשא בריך היא ניסא לשקרי ועוד כי הלא איש כמוהו מולך בכיפה הלא יהיה רך וענוג מאד אוכל למעדנים אמון עלי תולע לובש שני עם עדנים ואיך יעמוד שבע עדנין לחורב כיום וקרח בלילה ערום ועריה ואין כסות בקרה ולא צבה בטנו ולא נפלה ירכו ומי גבר יחיה ולא יראה מות בציה גם חום הלוך ילך ערום מבלי לבוש בהרים ובגאיות בקיץ ובחורף כמוהו ואין ספק כי אין זה כי אם בחזקת היד הגדולה אשר עשה ה' עמו כי לא אבה ה' השחיתהו וכמו זר נחשב כי אחרי אשר יואל אלוה וידכאהו לא ירחמהו עושהו כי רחמי רשעים אכזרי. ועוד כי אחרי אשר ה' חפץ דכאו יהיה לשדה נעבד על מה זה בשביעית יצא כצאת העבדים ולא היה כאבו נצח ולא ישוב עוד לביתו עד יום מותו כי ילין במדבר שנה עד תום גופו ונשמתו ויאבד כל זכר לו ובמדבר ההוא אשר נשאו ה' יפול פגרו ואין קובר וכלחוך השור את ירק השדה תהיה נבלתו למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. ועוד כי הן לו חפץ ה' לבלתי המיתו רק להשיב טעמו בו בחיים חייתו ולכונן לו חכמה ודעת כאשר בתחלה הלא על כל אלה לא נפלא ועוד לו אך המלוכה אשר שב וימליכהו ה' על מלוא כל הארץ אחר אשר נמשל כבהמות יער יעיר עליו להעלותו כמתהומא דארעא ועד רום רקיעא ולא עוד אלא שרבו יתירא הוספת ליה:

2אמנם לבא עד תכונת הענין נשים פנינו להבין ולהשכיל תחת מה עשה ה' ככה לאיש הזה מה פשעו המיוחד אל העונש ההוא שהבדילו ה' לרעה מכל האדם אשר על פני האדמה ז' עדנין. ואומר כי אין ספק כי זאת היתה לו תחת גאונו אשר גאה גאה ויאמר בלבו השמים אעלה ממעל לכוכבי אל כו' אעלה על במתי עב אדמה לעליון אשר הוא לדעת רז"ל שעשה עצמו אלוה ועל כן אחשוב גם ה' עשה עמו מדה כנגד מדה הוא בקש להבדל מבני אדם גם בני איש מעלה מעלה עד אלוה מעוזים וה' הבדילו לרעה מטה מטה הכניעו השפילו המשילו לחיה ולבהמה ולמה שמחוק האלוה להמציא מצואים ולחדש עולם ומלואו כי הלא זה הדבר נכלל בכלל העשותו אלוה ע"כ בגלל הדבר הזה לעומת שבעה ימי הבריאה וחידוש העולם רצה ה' אלהים לענותו שבעה עדנין יום לעידן יום לעידן והנה זה הדבר הנה הנו על פי מאמרי רז"ל בפסוקים ההם האומרים שעשה עצמו אלוה ועל פי פשוטן של כתובים באומרו אעלה על במתי עב ומהכתובים הבאים בענין הצרה הזאת הבאה עליו והסכמה אל דבר צלם דהבא הנזכר למעלה בסמוך אפשר כי כל פרי גודל לבבו הערל הלא היה על אשר חשב מחשבות און ברמז הרומז בהקמת צלם דהבא די הקים כאשר כתבנו למעלה כי זדון לבו השיאו להתקומם על כל גויי הארץ לבלתי ירים ראש עוד גוי או ממלכה כל ימי הארץ כי יתהפכו כל ממשלות מלכי גוים המשולים למתכות הצלם אשר חלם אל ממשלת מלכות רישא די דהבא כי בהכנעם כאשר יפלון ויסגדון לצלמא די הקים אז יכנעו תחת כח שר צלו של נ"נ וגם על היהודים האמללים המשולים לאבן די לא בידין אשר מלכותם עולה באחרונה מלכותא די לעלמין לא תתחבל בקש לשלוח יד ופירש רשת ליד מעגל יגורם בחרמו יפלו בנופלים לא יוסיפו לקום מתחת ממשלתו וגם עליהם העביר כוס לצות עליהם יקדו וישתחוו לצלמא די כן כאשר כתבנו למעלה באר היטב וזה יהיה על דרך הפשט ענין אומרו השמים אעלה אדמה לעליון כי כאשר הוא ית' לבדו המולך לעולם ועד גם המלך הטפש ההוא חשב מחשבות ימלוך הוא ומשך זרעו עד תום כל הדורות ולרמוז על אשר שלח ידו ביהודים המשולים לכוכבים נאמר ממעל לכוכבי אל ארים כסאי על כן בגלל הדבר הזה אחרי בא ספור דברי הצלם אשר הקים להקים עצמו בא החלום ברוב ענין מבשר ואומר את אשר יקרה לו מאתו ית' למען דעת כי במה נחשב הוא לפניו כי לא לבד אחרי נפלו יקים אחר תחתיו למלך על הארין כי אם גם בחיים חייתו השפל ישפילנו עד ארץ יגיענו הוא יפרנו והוא יקימנו אחרי נופלו כי אז בשובו יתן אל לבו כי לה' הארץ והוא לבדו משפילה אף מרוממה מהעדא מלכין ומהקם מלכין וכי לא לאדם דרכו כי הכל מאתו ואשר כל המלכים הנועדים לעמוד לשרת תחתיו אין לאל ידו למונעם כי מה' להם המלוכה וזה מורה באצבע לשון הכתוב באומרו עד די תנדע די שליט עילאה במלכות אנשא וגם מלכות עם ה' אלה העולים באחרונה אשר הם עתה נבזים ושפלים כי עליהם חשב מחשבות אונו בהדר גאונו להכניעם תחת ממשלתו לא יקום ולא יהיה כי אם עלה יעלה וירש את אשר יורישנו אלהינו מלכותא די לעלמין לא תתחבל והן הנה דבריו כאשר נבאר בס"ד באומרו ולמאן די יצבא יתנינה ושפל אנשים יהקים עלה כי על מלכי גוים העתידים עורר מלכותם אחריו בראשונה עליהם יאמר ולמאן די יצבא יתנינה ועל עם עני ושפל אמר ושפל אנשים יקים עלה:

3והנה באשר כתבנו מצאנו ראינו טוב טעם אל העונש הלז מזולתו ואל סמיכות הקודם ובזה נבא אל ביאור וישוב יתר הדברים אשר הערנו והוא כי הן אמת שבין לפי דרך רז"ל הכתוב למעלה ובין לפי דרכנו לא יבצר מהיות תחלת השתרשו ברוע מדתו הרעה ואשר החל רוח שטות לפעמו קו לקו עד הביאו אותו לדבר ולומר השמים אעלה וכו' אעלה על במתי עב וכו' מיום נתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ואשר אחרי כן אכלנו הממנו שלח ידיו בשלומיו ית' ואת נוהו השמו אז גבה לבו לבלתי תת זו כחו לאלהי עולם ה' הנותן לו כח לעשות חיל כי בראשונה בתת ה' בידו את יהויקים ומקצת כלי וכו' נתן זו כחו לאלוהו כאשר כתבנו בראש הספר ואחרי כן בראותו כי כביר מצאה ידו אז אמר כי כחו ועוצם ידו עשה לו את כל הכבוד ההוא כי אלהים הוא כדברי רז"ל והיה מפרסם הדבר בכל מלכותו למען יעבדוהו כאלוה או אם היה רשעו על דבר התנכלותו בהקמת הצלם כאשר כתבנו לפי דרכנו גם אז עשה פומבי גדול לכל עממיא אמיא ולשניא לעשות מעשהו זר מעשהו נגד ה' להפר עצתו אשר יעץ להעדא מלכין ולהקם מלכין ולהקים אחריהם מלכותא די לעלמין לא תתחבל כי בדבר הזה את ה' היה מחלל ברבים כי הוא יורה כי יש לאל ידו להפריע כל עצתו ולא פחדתו אליו הנה כי הצד השוה שבב' הדרכים האלה הוא כי היה נ"נ מחלל שם שמים לעיני העמים ומורה לפניהם כי לא ה' פעל כל הרעה אשר הרע לישראל ואשר נלחם בם ושמבלי יכולת ה' חלילה לא מנעו מעשות רע ושגם עתה לא ימחה בידו בהתקוממו להשתרר על כל גויי הארץ נגד עצת קדוש ישראל להעדא מלכין ולהקם מלכין הרמוז בחלום הצלם ולהחזיר את עטרת מלכות עמו ישראל ליושנה ותקום לעלמיא:

4על כן למען זאת בעל מחשבות חשב מחשבות לתקן את אשר עוות מלך עז פנים ההוא לבלתי החל לעיני הגוים וגם הוא ענוש יענש וירא כי אין איש יכשר לתקן עותתו כי אם אשר עותו כי יביאהו הוא ית' במסורת הברית להענישו כפי רשעתו ואז יכנע לבבו הערל לדעת כי לה' המלוכה וישוב אל ה' וירחמהו וינחהו ותחת אשר העביר קול ענות חלושה נגד ה' חלילה בכל מלכותו הלא עתה יעביר קול ענות גבורה בראיה ברורה כי מבשרו יחזה אלוה ופי המדבר סרה נגד ה' הוא המדבר אליהם להודיעם מאשר קרהו כי נהפוך הוא והיו היה כמו אכזב בדבריו הראשונים ואלה דבריו האחרונים אמונה אומן כי בא האות והמופת באשר קרה לו כי היתה עליו יד ה' הויה ויד ה' עשתה זאת להקימו אחרי נפלו כי אי לו האחד שיפול כמוהו כי אין שני להקימו מבלעדי ה' על כן העיר ה' את רוחו כי כנגד אשר חלל את שמו ישוב לקדש תעצומו הוא בעצמו כנגד כל רבים עמים עממיא אמיא ולשניא אשר חיללו בפניהם ישיב ידו עתה על פה וגם במכתב לספר גדלו ית' וכי הוא המושל על כל מלכי הארץ ועל נל הדרים עליה לבדו ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו כאשר עשה וישלח ספרים אל כל עממיא וכו' להודיע שם כבוד מלכותו ית' למען יקדש בם לעומת המסגרת אשר סגר דלתי השגחתו ית' בעיניהם עתה שב בכרוזא קרא בחיל אל כל חיל עמים כלם כי אין צור כאלהינו והוא הקדוש לבדו כי אין בלתו ואליו ישמעון כי יהיה להם כהודאת בעל דין ובדבר הזה הותרו כל הספקות אשר כתבנו כי אלמלא העיר ה' לו אוזן וגלה סודו בחלום הלילה את אשר יקרא לו לא יתן אל לבו כי מה' יצא הדבר ואמור יאמר אולי מקרה הוא וכן אם היה הקב"ה תמיד מניחו מהלך בין החיות עד יום מותו איך ישוב להגיד ולפרסם שמו ברבים נגד אשר חללו לעיני רבים עמים וההיקש על זה לולא היה ה' סתר לו להצילו בצנים פחים בל יקראנו אסון בחורב ביום וקרח בלילה ומכל חיות קטנות עם גדולות וטרוף יטרף איך היה שב להודיע ולהשמיע גבורות ה' חלף אשר חללו ולא עוד אלא שרבו יתירא הוספת ליה למען יגדל הפרסום בקדוש השם הלזה מאשר פרסם החילול כי עתה מרבה המשרה מאז וגם ברבו יתירה יהיו יותר דבריו נשמעים כנודע ובכן כאשר באה פקודתו אליו דבר בעתו מדה כנגד מדה ואשר הפליא חסדו לו דלא להוי נזיק בז' עידנין מתהלך בין החיות וכאשר שב אל ה' העביר רעה מבשרו וישיבהו על כנו לאיתנו ומה גם למה שאמרו רז"ל כי בא רוכב על שחל בדרך ונחש כרוך על צוארו במתג ורסן כל הדברים האלה הן הם עדיו כי הן אלה יפעל אל ואז ראה ויספר במגילת ספר כתוב לכל עממיא וכו' וטרם החילו לדבר ולספר המאורע ענה ואמר אתיא ותמהיא די עבד וכו' ואחשוב כי ירא לאמר פן יחסדהו שומע אמרי ספר כתב כי יאמר הלא טפש האיש הזה וניבו נבזה ותחת כבודו יקד יקוד כי מי זה האיש ישמיע גלוי לכל העמים בכל עיר ועיר ממלכה וממלכה חרפתו ובושתו וכלמתו אשר גרשו ה' מהסתפח בנחלת בני אדם גם בני איש נמשל כבהמות ועם עדריא מדוריה ולבב חיוא יתיהב ליה הלא יכלם מהעלות על ספר זכרון תרועת שדי הרע לו וגם כי יסור יסרהו יה ומה' היתה לו ואשרי אנוש יוכיחנו אלוה היו יהיה לו למחתה כי תגלה רעתו בקרב עמים רבים כי רבה רעתו ואשמתו גדלה עד לשמים למעלה מכל אשמת אדם על פני האדמה כי לקח מיד ה' כפלים מכל גוי חוטא כבד עון כי שתה את קבעת כוס תרעלת השנותו מבני אדם מה שלא עשה כן הוא ית' לכל גוי על כן אמר אתיא ותמהיא וכו' לומר ראו עתה את אשר גדלו בעיני מפלאות תמים דעים כי אמרתי אספרה כמו ולא אשית לבי אם ממוצא דבר אקל בכבודי וזהו אתיא ותמהיא די עבד וכו' הוא מאי דשפר קדמי להחויה וזאת ולא אחרת מגמת פני ולא אשיבנה ואשליך מנגד כל הנמשך ממנו נגד כבודי ולא אשית לב אל אשר הרע לי כי אם אל האותות והמופתים אשר עשה עמי. ועל פי דרכו הורה ענותנות כי לא אמר די עבד לי כי אם די עבד עמי כלומר לא אקח עטרה לעצמי לאמר הפליא חסדו לי למעני כי אחר אשר יסרני החלימני והחיני וישיבני למלכותי ורבו יתירא הוספת לי אך אומר די עבד עמי כלומר שעשה עמי באמצעותי ועל ידי שהייתי אני כלי להראות אותותיו ומופתיו לא שאייחס אותם אלי ואף גם זאת אפשר כוון באומרו די עבד עמי לרומם ולגדל הדר גאונו ית' בל יעלה על לב תועי לבב כי גם בעיני ה' יפלא אשר יפליא לעשות כי לא כן הוא חלילה רק לפניו ית' נקל הוא לעשות נס ופלא הבלתי טבעי כדבר הטבעי כאשר אחשוב בכונת פסוק יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם שהוא מה שיודו לה' על אשר יפליא לעשות עמנו לא על דבר היות עליו לטורח חלילה להפליא לעשות רק מצד החסד אשר יעשה לנו למעלה מצדקתנו כי אשר יתייחסו נוראותיו לנפלאות אינו אצלי ית' כי אם לבני אדם שבעיניהם יפלא למה שהם למעלה מהטבע אך לא לפמו ית' אשר חדש ויהווה הטבע כי מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק וזהו ונפלאותיו לבני אדם כאשר כתבנו על דרך זה פסוק כי לא על הלחם לבדו וכו' במקומו וזה יתכן כוון נ"נ באומרו די עבד עמי כלומר מה שאייחס לאתיא ותמהיא הוא בערך מה שהוא עמי ואצלי לא בערך מה שהוא עמו ואצלו ית' וגם שארז''ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף לא שיש דבר קשה לפניו ית' חלילה אך הוא כאשר כתבנו בביאורנו לב"ר שהוא מחמת נגוד עונות וחטאים הנמצאים לנזון כאשר נמצאו לישראל ביציאת מצרים כאשר היה מקטרג שרו של מצרים בקריעת ים סוף. עוד אפשר שנית בביאור הכתוב ובו נבא אל ביאור פסוק שאחריו אתוהי וכו' והוא מדאגה מדבר פן ילכד ברשת זו נלכד ההוא דנחית קמיה דר' יוחנן לפני התיבה והפליג בתארי שבחיו ית' ואמר לו רבו סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך וכו' כי למה שלגדולתו ית' אין חקר לו דומיה תהלה ומי זה יערב אל לבו לספר שבחיו ונפלאותיו על כן פתח ואמר אתיא ותמהיא וכו' לומר לא יעלה על רוחי לספר רק האותות והמופתים אשר עשה עמי לבד: