חבצלת השרון על דניאל ט:יג

1כאשר כתוב וכו' וישקד ה' וכו' אחר אומרו זה כמה טעמים לשבח יעשה למענם הוא ית' ישוב ירחמנו כי הלא לנו בושת הפנים על אשר נואלנו ואשר חטאנו. שנית על כי לה' אלהינו הרחמים והסליחות. שלישית כי נגד עונינו יהיו נגד ה' כל הרעות הכתובות בספרי התורה כי עלינו היו כלנה הרגיש על עצמו כי הלא על פי הדברים האלה יצא עתק מפיו כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט חלילה ומה גם בעולה על רוחו כי שלמו ימי גלותנו שבעים שנה הנועדים ועל כל הטעמים האלה לא הקים את דברו הטוב לגאלנו כאשר הקים להביא עלינו רעה גדולה כאשר דבר ושחת דבריו הנעימים בפתח דבריו כי שם ייחס העכוב אל אשמותינו כמפורש למעלה ועתה אמר כי אם רבו פשעינו הלא קבלנו ענשנו על כן בא ויאמר כאשר כתוב בתורת משה וכו' לומר לא אכחד כי על כל אלה אלהי משפט ה' ואמונה עיננו כי הכה אותנו ולא חלנו לשוב מעונינו כי גם כי לנו בושת הפנים על כי חטאנו וגם ענשנו בא אלינו עדיין לא הטהרנו בעצם לשוב מעונינו והוא שיקרה כי תהיינה לאיש צרות רבות ורעות אשר תיסרנו יה כדי רשעתו במספר ולא ישוה לו לכלא הפשע ולהתם חטאות באין מבין כי עונותיו הטו אלה וחטאתיו ולקבלם למחילת חטא ולסליחת עון ולשוב מהן מהיום ההוא ומעלה ולא ישנה באולתו והן הנה דברי דניאל כי כדבר הזה קרה לדור זו לפניו כי גם כי בושו בושת בצד מה מאנו לשוב מעונם מתוך רעתם וזהו כאשר כתוב וכו' ולא חלינו וכו' לשוב מעונינו:

2ובאור הכתובים והתכתם הוא כי למה שיצר לב האדם רע כאשר בתוכחות על עון ייסרנו יה יאמר בלבו כי מקרה הוא היה לו ולא ה' פעל ועשה על רוע מעלליו אכן לא תגדל אשמתו על מחשבתו הרעה הזאת כאשר תחלנה לבא עליו צר ומצוקה אמנם כאשר ימצאוהו רבות רעות וצרות והנם באות ככל הכתוב בספר התורה כסדרן והלכתן אזי אם עודנו מחזיק בטומאתו ואומר בלבו כי מקרה הוא קרה לו הלא רעתו רבה ואין קץ לעונו כי מי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי ממכון שבתו השגיח הוא ית' להקים את דברו אשר דבר על רוע מעלליו כי תראינה עיניו כי לא נפל דבר א' מכל דברו כאשר דבר והנה המצא תמצא כי כאשר ישתרר עליו גם השתרר יצר סמוך יפתה וגם יוכל כי גם כי החי יתן אל לבו השגחתו ית' בבא עלינו צרה וצוקה ככל הכתוב בתורה צוה לנו משה לא יתננו יצרו לשוב מעונו או יסיר מלבו מחשבה טובה מלשים לב לחשוב מחשבות צדק משפטיו ית' מאשר תבואנה כסדרן ויצטרך עזר אלהי לבל יוכל לו יצרו הרע ובכן אנשי לבב זאת יעשו ויחיו ישחרו אל אל ואל שדי יתחננו יכין לבם בל יעכב בידם רוע יצרם משוב מעונם או מתת אל לבם להבין ולהשכיל באמתתם משפטיו ודיניו ית' בראותם יסוריהם אשר הן הם הכתובים בתורה ולא יעדרו דבר למען הכין לו דרך תשובה כי אזי במבוקשו מלפניו יהי אלהיו עמו ויעל בתשובתו הרמתה תשובה שלמה עד ה' אלהיו כי בא לטהר מסייעין אותו ואשר לא שת לבו לשאול בעת רעתו מאל אביו ויעזרהו יהיה נאשם וזהו אומרו כאשר כתוב וכו' לומר הלא אשמים אנחנו על עצמנו כי ראינו כי כאשר כתוב בתורת משה וכו' בא עלינו כלומר בדמותו בצלמו ולא יחטיא שהיה ראוי נשוב עדיו כאמור אין זה כי אם חרב מוסר ה' על רוע מעללינו כי ככל היוצא מפיו עשה ולא לבד לא שבנו מעוננו כי אם גם דעה חסרנו שלא חלינו את פני ה' אלהינו כי במה שהוא אלהינו יעזרנו לשוב מעוננו וגם להשכיל באמתך להתחזק תמיד בתשובתנו לבל נשוב לכסלה כי הוא יעמוד לנו להשכיל באמתת משפטיו בל נמוט משוב עדיו ית' כאשר יאות ובכן אנחנו באשמה גדולה כי יצרנו הטענו ויוכל ועדיין לא שבנו מעותנו. או יאמר באשר נשים לב על מלת את יתירה באומרו את כל הרעה אך ירבה האת כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה והכוונה לומר הן שתים הנה קוראותינו אשר עליהן היה עלינו לתקן עותתנו ולשוב מעוננו א' כי אשר באו עלינו הנה הנם הכתובים בתורה כסדרן והלכתן המורה על השגחתו ית' שנית כי גדלה הרעה במאד מאד כי באו עלינו צרות רבות ורעות הכתוב ואשר לא כתוב כי מגודל הצרות היה ראוי נרגיש ונכנע לשוב מעוננו או לפחות ממציאות הצרות וסדרן היה לנו להשכיל באמיתת השגחתן להיות לנו מעיר לשוב ולא שוה לנו וגם שמעצמנו לא זכינו לכך. הלא נאשם שלא חלינו פני אלהינו יהי עמנו להרגיש מכותינו לשוב מעוננו אז למזער להשכיל באמתו ית' להכין לבבנו אליו לשוב וזהו אומרו כאשר כתוב בתורת משה שהוא מציאות הצרות וסדרן וגם את כל הרעה שהוא רבוי הצרות שמרבה גם אשר לא כתוב ועל הכל חסר לנו בינה והשכל מעצמנו וגם לא חלינו את פני ה' אלהינו יהי עמנו להרגיש רבוי צרותינו לשוב מעוננו או לתת לב אל בואנה כאשר כתוב בתורת משה להשכיל באמתך: