חיי אדם, שבת ומועדים כה

1הטווה והמיסך העושה ב' נירין והאורג והפוצע: הטווה אורך ד' טפחים (כ"כ הרמב"ם שהוא מפרש רחב הסיט דאי' במשנה הוא ד"ט) מכל דבר הנטווה חייב א' הטווה את הצמר או פשתן או נוצה או שערות או גידין וכן כל כיוצא בזה ונ"ל דלאו דוקא בכלי אלא אפילו ביד שהרי כך הדרך לטוות ביד ג"כ (ומקרא מלא הוא בידיה טוו) (רמב"ם פ"ט) והשוזר חייב משום טווה (רוקח בשם ירושלמי ולא נמצא כן ונ"ל שזהו שאמר הדין דעביד ממוזר חייב משום טווה ואפשר דצ"ל משוזר):

2העושה את הלבד שקורין פילשין ה"ז תולדת טווה וחייב (רמב"ם שם ולראב"ד משום בנין:

3העושה נפה או כברה או סל או סבכה או שארג מטה בחבלים ונ"ל דה"ה בקש ובכל דבר ה"ז תולדת עושה נירין ומשיעשה ב' בתים חייב (פירש"י בפרק י"ג בנפה כו' הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט א' בשתי מלמטה ואחד מלמעלה ומעמיד השתי בהן כתיקונו (ועיין בתוי"ט פ' י"ג מ"ב ד"ה בנירין):

4דרך האורגין שמותחין החוטין תחלה באורך היריעה וברחבה ושנים אוחזים זה מכאן וזה מכאן וא' שובט בשבט על החוטין ומתקן אותם זה בצד זה עד שתעשה כולה שתי או ערב ומתיחת החוטין כדרך האורגין נקרא מיסך וכשכופלין אותה ומתחיל להכנס השתי בערב נקרא אורג:

5המיסך חייב והשובט על החוטין עד שיתפרקו ויתקנם הרי זה תולדות מיסך:

6המדקדק את החוטין ומפרידן בעת האריגה ה"ז תולדת אורג והקולע נימין ושערות וכל דבר ה"ז תולדת אורג (סי' ש"ג מ"א ס"ק כ') ודוקא בתלוש אבל הקולע שערות ראש במחובר אינו כאורג דאין דרך אריגה במחובר בראש וגם אין סופה להתקיים (תוס' דף צ"ד ע"ב הביאו מ"א סימן ש"ג ועיין במלאכת בנין בכלים סי' ט'):

7הפוצע ב' חוטין לרמב"ם שמוציא השתי מן הערב או להיפך ולראב"ד שחתך ב' חוטין אחר האריגה מן המסכת חייב (כ"ז תמצא ברמב"ם) וצריך להזהיר לרופאי ישראל שצריכין חוטין נפרדין ולוקחין חתיכות בגד פשתן ומפרידין החוטין והוי מלאכה דאורייתא: