דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ד' גדרי זכיה ושליחות א

1שמעתתא ד' גדרי זכיה ושליחות הקושיות על שיטת הרי"ף והרמב"ם שזו גם דעת רש"י בתחילה דהזכיה בעבד אינה מועלת רק דלא מצי למיהדר. - מחלוקת הראשונים אם האשה תוכל לעשות שליח להולכה. - דעת הרשב"א בגיטין דגם כשהאשה מנתה שליח לקבלה והבעל אמר בלשון הולך ותן לה שאיננה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה. - ולכן צדקו הראשונים הנ"ל דבאומר בלשון תנו לא יתנו לאחר מיתה אבל רק באומר בלשון תנו.

2שיטת רש"י בגיטין (ט, ב ד"ה לא יתנו לאחר מיתה) ד"אפילו לרבנן דאמרי, שיחרורי עבדים זכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו, נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למיהדר, מיהו מודו רבנן, דכל כמה דלא מטי גיטא לידיה לא הוי משוחרר". ולכן מודו גם הם, דלא יתנו לאחר מיתה.

3אמנם במשנה (יג, א ד"ה לא יתנו לאחר מיתה) חזר בו רש"י מזה כידוע, אך דעת הרי"ף (ה, א) והרמב"ם בפ"ו מהל' עבדים (הלכה א) הוא באמת כן, דשני לן בין זכיה לשליחות.

4והנה רוב הראשונים באו על השיטה הזו בחבילי קושיות ומהם עצומות עד למאוד.

5א) קושית התוס' (ד"ה לא): "ודבר תימה פירושו, כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר?" וכונתם מבוארת, דהא זכיה מטעם שליחות והוי כמו שליח לקבלה וישוחרר תיכף?

6ב) קושית הר"ן (על הרי"ף שם ד"ה וה"מ) מלקמן (מ, ב): "האומר, עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני, חיישינן, שמא זיכה לו ע"י אחר"?

7ג) מיבמות סוף פרק האשה שלום (קיח, ב): "בעא מיניה רבא מרב נחמן, המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו, כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו" דחזינן בהדיא, דאם נימא, דזכות הוא לה בגט נעשית מגורשת תיכף ואינה זקוקה ליבם?

8והקושיא הזו היא באמת עצומה עד למאוד וביחוד על הרי"ף שעשה סמוכין, ולאחר שכתב "דלחזרה הוא דזכין ליה לעבד, אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטי גיטא לידיה", הביא תיכף "גרסינן בפרק האשה" והאיך לא הרגיש מה שירגיש בר בי רב שהוא תרתי דסתרי?

9ד) קשה לי - מה שלא ראיתי להקודמים שיעירו בזה - מחולין (פג, א): "אמר רב שמואל בר יצחק, לעולם שלא משך וכגון שזיכה לו ע"י אחר, בארבעה פרקים אלו דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו", וקשה לפי שיטתם, אמאי נימא "אם מת מת ללוקח", הא כל כמה דלא מטי לידיה עוד לא קנה?

10והנ"ל לישב את כל הקושיות העצומות הנ"ל עפ"י היסודות האלה.

11א) דברי הר"ן בגיטין (כח, א מדפי הרי"ף ד"ה גמ') שכתב: "ונחלקו הראשונים ז"ל אם האשה עושה שליח להולכה או לא, שר"ח כתב, שאין האשה עושה שליח להולכה, והרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מהל' גירושין, שהאשה עושה שליח להולכה וכן דעת הרמב"ן ז"ל. ותימה הוא, שאם אמרה האשה לשליח שיביא לה גיטה מיד בעלה, והלך אצל הבעל ואמר ליה הבעל הוליכוהו לה, בכי האי גונא ודאי מהני, שהרי הבעל עשאו שליח; אבל אם אומר לו הבעל, שאינו רוצה שיהא שלוחו כלל, היכי מגרשה, דהא איהי לא קבלה הגט לא מיד הבעל ולא מיד שלוחו? ולי נראה דאפשר דכיון דשלוחו של אדם כמותו הרי הוא כאילו היא קבלתו, אלא שהיא מתנה, שאינה רוצה שתתגרש אלא כשיגיע גט לידה". וכונתו מבוארת, דאם שהאשה לא תוכל לעשות רק שליח לקבלה, אבל מה הוא שליחות, - שתעשה ידו כידה, ולכן כמו בידה יכול להיות על שני אופנים, שתתגרש היום, ולאחר זמן, כן תוכל לעשות גם ע"י שליח; ולכן לא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע, דהרי הנתינה לידה נתקימה תיכף בעת קבלת השליח.

12ב) דברי הרשב"א בגיטין (סג, א) על הא דאיתא שם: "ת"ר, התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה, זכי לה והתקבל לה, רצה לחזור לא יחזור". וכתב הוא ז"ל ע"ז: "ומסופק אני אפילו למ"ד הולך כזכה, אי כזכה ממש קאמר, ואע"ג דלא ממטי ליה ניהליה לעולם מגורשת, והולך ותן לה לדעתך קאמר ליה; או דלמא כזכה דמי שאינו יכול לחזור וכו', ומיהו צריך להוליכו וליתן לה וכו', ועד דלא מטי גיטא לידה לא תנשא", ויותר מסתבר כהצד השני מלשון הברייתא, דכתבה רק "לא יחזור" ועיין בירושלמי בריש פרק האומר ב"שירי קרבן" שהוכיח מהירושלמי ג"כ כהצד השני של הרשב"א.

13הרי תצאנה לנו מזה שתי הנחות: א) האשה בעצמה תוכל לעשות שליח לקבלה על שני אופנים להתגרש תיכף, או להתגרש לאחר זמן כשיגיע לידה.

14ב) גם אם היא עשתה שליח לקבלה להתגרש תיכף, והבעל לא ביטל את השליחות דהא הולך כזכי דמי, בכ"ז רק לענין זה תועיל השליחות לקבלה, שלא יוכל לחזור, אבל מגורשת אינה נעשה רק כשיגיע לידה כיון דאמר בלשון הולך או תן.

15ומי לא יראה ולא יבין עתה דמשתי ההנחות תולד לנו הנחה שלישית, אשר זוהי באמת שיטת רש"י הרי"ף והרמב"ם, והוא, דבאומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי, כל כמה דלא מטי לידיה לא הוה משוחרר; דהא נהי דזכיה הוה כמו שליחות לקבלה, אבל הרי רק כמו שליחות אך לא עדיף משליחות, ובשבליחות גופא כשאמר תנו, נהי דלא ביטל את השליחות בכ"ז לא ישתחרר רק עד דמטי לידיה כנ"ל.

16ושיטתם נעשה איפא מבלתי אפשרית - למוכרחת.

17ומובן דבזה נסתלקו כל הקושיות, ונוסיף עוד לומר דכל דברינו הנ"ל מבוארים בדברי הפרשנדתא שכל דבריו מאירים כספירים, שפירש ביבמות על האיבעיא דהמזכה גט לאשתו (ד"ה המזכה גט לאשתו): "שעשה שליח לקבלה וזכה לה ע"י שליח שתתגרש מעכשיו", דהיה קשה לו כנ"ל לפי שיטתו טרם שחזר, ולכן פירש דאינה דומה זכיה לזכיה, דהתם אמר בלשון תנו, אבל הכא עשה שליח לקבלה ומובן, דאין כונתו בפשטות, דהא מהמושכלות הראשונות, דאין ביד הבעל לעשות שליח לקבלה אך הוה כמו שליח לקבלה כיון "שזוכה לה שתתגרש מעכשיו".

18וזהו ביאר לנו גם המגלה כל טמירין הרי"ף ז"ל וסמך הא דהמזכה אחרי תנו, להראות לנו, כי יש הבדל וחילוק רב ביניהם.