דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ד' גדרי זכיה ושליחות ב

1מחלוקת הראשונים הנ"ל היא בהגדר זכיה מטעם שליחות אם היא בפעולה או רק בקנין. - וזוהי המחלוקת גם בתופס לבע"ח דשם אינו דרוש קנין רק פעולה לבד. - ורש"י לשיטתו ותוס' לשיטתייהו אזלי. - סתירה ע"ז מהא דלרש"י מועיל גם קנין אגב בגט. - בשחרור גם רש"י מודה דלא יועיל קנין דהא יד עבד כיד רבו ובקנינים לא שייך באים כאחד. - והדבר מוכרח ביותר לשיטת הפוסקים דבשחרור מועיל גם טלי גיטך מע"ג קרקע. - ובזה תתישב גם הקושיה מהמזכה גט לאשתו דאמנם בגט אשה מועלת זכיה אם כי בשחרור אין מועלת.

2נשים נא לבנו בראשונה לקושית התוס' (גיטין ט, ב ד"ה לא) אשר היא מקור בית אב לכל הקושיות הבאות; - והנה נמצא מחלוקת רש"י ותוס' מעין זה גם בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים (גיטין יא, ב ב"מ יז, א). דדעת רש"י דהוא רק בזכיה אבל בעשאו שליח לכ"ע קנה, ובעלי התוס' הקשו גם שם כנ"ל הא "אפילו לא עשאו שליח שלוחו הוא, דזכיה מטעם שליחות".

3והננו רואים דבשני המקומות הללו דעת בעלי התוס', דאין חילוק כלל בין זכיה לשליחות, ודעת רש"י הוא דאמנם יש איזה הבדל ביניהם.

4ונראה דמחלוקתם היא בעצם הגדר "זכיה מטעם שליחות" אם הוא בפעולה, כלומר, דכמו בשליחות אמרינן דפעולת השליח הוה כמו פעולת המשלח, ה"נ בזכיה; או דהוא רק בקנין, היינו, דקנינו של הזוכה מועיל למי שזכות הוא לו הדבר כמו בשליחות, אבל לא נימא, דהוה כאילו הוא בעצמו עשה הפעולה, ולא אמרו רק זכיה מטעם שליחות, אבל לא שליחות ממש.

5והנה בקצוה"ח (ס' רמג ס"ק ח) האריך לסתור דברי תרומת הדשן (ס' קפח), שכתב דהמשרתת יכולה להפריש חלה בלי רשות בעה"ב היכא דזכות הוא לה כדי שלא תתקלקל העיסה; וסתר הרב הנ"ל זאת מדברי הרשב"א בנדרים (לו, ב) והוכיח, דלא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו אלא היכא דזוכה המקבל באיזה דבר כמו במזכה חפץ לפלוני, או במזכה גט לאשתו או במפריש משלו; אבל לענין הפרשת חלה או תרומה משל בעה"ב לא שייך בזה זכיה (ובזה תתישב קושית הקצוה"ח בעצמו שהקשה בס' קה ס"ק א על הגמ' בב"מ כב, א עיי"ש).

6ואמנם נוכל לאמר, דהא דבהפרשת תרומה אינה מועלת זכיה, הוא משום דכיון דאינו מזכה לו שום חפץ לא מיקרי זאת כלל זכיה; אכן נוכל לאמר גם מטעם הנ"ל, דהא דזכיה מטעם שליחות הוא רק בקנין, ולכן לא שייכי זאת בהפרשת תרומה, דהוה רק פעולה לבדה, אם כי עצם ההפרשה הוא זכות לו.

7וזה הוא באמת הציר אשר עליו תסוב מחלוקת רש"י ותוס' בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים; דרש"י סובר כהצד השני, דהוא רק בקנין, ותפס דזהו הטעם דלא קנה, אף שאם תפס הבע"ח בעצמו בודאי דהיה מועיל, דהגע בעצמך היכא דיש בע"ח אחדים והקדים אחד מהם ותפס, האם נחוץ לזה איזה זכות וקנין? בודאי לא, דהא הזכות שיש לו בדבר שוה לכולם יחד, אלא דהפעולה בעצמה היינו התפיסה היא הגורמת, ועל פעולה אין הגדר של זכיה, דנימא דהוה כאילו תפס הבע"ח בעצמו. ובעלי התוס' סוברים כהצד הראשון, דעצם הפעולה הוה כאילו עשה בעצמו, גם בזכיה, ובכ"ז אינו מועיל בתופס לבע"ח, א"כ גם בשליחות, נהי דכלל הוא בתורה, דשלוחו של אדם כמותו, אך לענין זה אינו מועיל.

8ועתה תבואר לנו היטב מחלוקת רש"י ותוס' בזכית שטר שיחרור; דרש"י לשיטתו שפיר כתב מה שכתב, דהא בגט שיחרור גמרינן לה לה מאשה, וא"כ כמו דבעינן בגט אשה "ונתן בידה", ה"נ בעינן בעבד "ונתן בידו", וזה הוא רק בשליחות דהוה בפעולה ממש, והוה כאילו קיבל המשלח בעצמו, אבל בזכיה דלא הוה רק קנין כנ"ל ולכן "נהי דלא מצי למיהדר ביה", דהא העבד שפיר קנה את הגט שיחרור כבכל קנינין דעלמא, אבל כדי לעשות משוחרר הרי בעינן "ונתן בידו" ממש, וזה אין בזכיה, ולכן "גיטא לא הוה עד דמטי לידיה".

9והתוס' לשיטתם שפיר הקשו מה שהקשו.

10וממילא מובן דבזה סלקנו מלבד קושית התוס' אך גם הקושיא שהקשינו באות ד' מחולין (פג, ב).

11ונשארה לנו ביחוד הקושיא שהבאנו באות ג', אולם עפ"י דרכנו זה שערי התירוצים לא ננעלו גם לקושיה זו.

12כי הנה לכאורה נוכל להביא "מעשה לסתור" לכל דברינו הקודמים בכונת רש"י מלקמן בגיטין (עז, ב): "ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא, ולא הספיק למיתבה לה למחר תקף ליה עלמא. אתו לקמיה דרבא אמר להו, זילו אמרו ליה, לקניה ניהליה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא, ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בה, דתנן נעל גדר פרץ כל שהוא הרי זו חזקה".

13ופירש רש"י שם (ד"ה הרי זו חזקה): "דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו, ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף, בשטר וחזקה".

14ועיין בחי' הרשב"א והר"ן (לט, ב מדפי הרי"ף סוף ד"ה והא) שמיאנו בפירוש רש"י וכתבו: "אין אשה מתגרשת באגב, דבעינן ונתן בידה וליכא, והכא מדין חצרה נגעו בה, כדאמרינן בהדיא דהוה ליה גיטה וחצרה באין כאחד".

15אבל עכ"פ הרי נראה ברור דשיטת רש"י הוא, ד"ונתן בידה" לאו דוקא דה"ה קנין אחר?

16אכן לאחר העיון נראה, כי דברי רש"י הללו יהיו לא "כנגד" אך "בעד", וישמשו לנו לחומר להסיר גם את הקושיא הג' מ"המזכה גט לאשתו".

17דהנה נראה לי ברור, דגם רש"י מודה, דבעבד בכה"ג על ידי קנין לא יועיל כלום, ושם לא יתכן רק שתהיה נתינה לידו ממש, ואם כי מקשינן לה לה מאשה, דהא אמרינן (שם): "רבא אמר, אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל, אלא גיטה וידה באים כאחד, ה"נ גיטה וחצירה באים כאחד. אמר ליה רבינא לרב אשי, רבא יד דאשה קא קשיא ליה, נהי דקני ליה למעשי ידיה, ידה גופה מי קניה ליה? אמר ליה רבא יד העבד קא קשיא ליה, למ"ד בשטר ע"י עצמו יד עבד כיד רבו דמי, אלא גיטו וידו באים כאחד". הרי אין אנו צריכין להסברא דבאים כאחד רק גבי שיחרור ולא לגבי גט.

18וכבר מבואר בקצוה"ח (סי' ר ס"ק ה) ובאבני מלואים (סי' קלט ס"ק יג), דכל עיקר הגדר דבאים כאחד לא אמרינן רק היכא דלא בעינן זכיה וקנין רק נתינה כמו בגט אשה או שיחרור, דגם כתבו על איסורי הנאה כשר, אם כי לא מהני שם זכיה וקנין; אבל היכא דנחוץ קנין לא שייך שמה כלל הגדר הזה, למשל אם ראובן יתן שטר מתנה לשמעון על ביתו וגם השטר יניח בתוך ביתו, דלא יקנה מאומה.

19וא"כ הרי לא יתכן דינא דרש"י, דגם קנין בגט בלי נתינה לידה מועלת רק בגט אשה, דשם אין אנו צריכים להגדר דבאים כאחד כנ"ל, אבל בשיחרור דכל עיקרו הוא משום הגדר הנ"ל, והרי זהו לא שייך רק היכא דאיכא נתינה לידו, אבל בכה"ג הרי לא נתינה איכא ולא קנין איכא כנ"ל?

20ומוכרח הדבר גם מצד אחר לחלק בין גט לשיחרור לענין זה, דהנה בס' אבני מלואים (ס' קלו ס"ק ג) הקשה לשיטת רש"י הנ"ל, א"כ אמאי מחובר פסול משום דמחוסר קציצה כמבואר בגיטין (כא, ב), יקנה ע"י חזקה דקרקע נקנית בחזקה? ותירץ, דבחזקה לא יועיל מצד אחר משום דליכא נתינה, והוה טלי גיטיך מעל גבי קרקע, ונצטרך שוב לקציצה.

21וא"כ לפי המבואר בספרים (עיין בס' מכתב מאליהו שער ו סי' א ועוד) דהך מלתא דטלי גיטיך מעל גבי קרקע דלא מהני הוא רק גבי גט אשה ולא בשיחרורי עבדים, ובכ"ז מחובר פסול, כדמקשינן בגיטין (ט, ב) "ותו בין לרבה בין לרבא האיכא מחובר?" ויקשה מ"ט לא יקנה בחזקה? אם לאו כמו שאמרנו, דבשיחרור גם רש"י יודה דאינו מועיל קנין.

22ועתה הרי יש לנו די חומר להסיר גם הקושיא החמורה מהא דהמזכה גט לאשתו ונאמר כך: אם כי בגט אם היה הדבר זכות היתה מגורשת תיכף, בכ"ז בגט שיחרור אינו נעשה משוחרר עד שיגיע לידו, דהא זכיה נהי דלא הוה כמו שליחות בפעולה, אבל הלא הוי מטעם שליחות בקנין. וא"כ בגט אשה, דלשיטת רש"י גם קנין יועיל שפיר, היא מגורשת תיכף אם הוי זכות, דנהי דנתינה לידה אין כאן, אבל הלא קנין יש כאן. משא"כ בגט שיחרור, הא תינח בשליחות דמועיל משום דנקרא זאת נתינה לידו ממש, אבל בזכיה הלא גם נתינה לידו אין כאן, וגם קנין אין כאן, דהא מה שקנה עבד קנה רבו, ולאחר דגיטו וקנינו באין כאחד אין שייך לפי ההנחה של הקצוה"ח שהבאנו לעיל, א"כ לא נוכל לעשות משוחרר עד דמטי לידיה.

23ואל תשיבני מהא דקדושין "ר' שמעון בן אלעזר אומר, אף בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו (כג, א), ומטעם זכיה הוא דזכין לו אפילו שלא מדעתו"? דזהו איננה פירכא כלל, דלדידיה הזכיה לא הוה גם מטעם שליחות, דהא בגמ' ספיקא מספקא אם מועיל לר' שמעון בן אלעזר שליחות בעבד "עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו", ועיי"ש (ע"ב) בתוס' (ד"ה מהו), ולדידיה בשיחרור ונתן בידו לא משכחת כלל, וזהו דין התורה דישתחרר ע"י אחרים. אבל לדידן, דגם בעבד איכא "ונתן בידו" מטעם גיטו וידו באין כאחד, והא דיכול לקבל גם ע"י אחרים הוא מטעם שליחות, הנה בזכיה לא משכחת לה כנ"ל.