דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ד' גדרי זכיה ושליחות יב
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Darkhei HaKinyanim, Shmatta 4 12
Open in the reader →1קושית התוס' בגיטין דכמו דמצינו שליחות בע"כ ה"נ מצינן חצר בע"כ. - שליחות בע"כ הלא זהו תרתי דסתרי. - השקלא וטריא סובבת על מחלוקת הרמב"ם והטור בהגדר של שלוחו של אדם כמותו. - הנ"מ אם תחזור האשה מהשליחות באופן שלא יהא בזה בטול השליחות. - ובזה מסולקת קושית התוס' הנ"ל.
2גיטין (כא, א): "אמר רבא, כתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו ומתגרשת בו וכו'. אמר אביי, מכדי חצר מהיכא איתרבאי מידה, מה ידה דאיתא בין מדעתה ובין בע"כ, אף חצירה דאיתא בין מדעתה ובין בע"כ. והא מתנה מדעתה איתא בע"כ ליתא? מתקיף לה רב שימי בר אשי, והא שליחות לקבלה דמדעתה איתא בע"כ ליתא וקא הוי שליח לקבלה? וכו' ואיבעית אימא, שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ, שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ".
3והקשו בתוס' (ד"ה ואיבעית): "ותימה, דחצר מתנה נמי, אע"ג דליתא בע"כ נהוי דומיא דידה, כיון דאשכחן חצר בע"כ כגון חצר שהיה לה קודם לכן דתנן בהזורק (עז, א) דמגורשת"? ותירוצם דחוק מאד כאשר הודו בעצמם.
4ונ"ל לחדש דבר חדש בפירוש הסוגיא הנפלאה הזאת. דהנה לפי רש"י והתוס' הנה עוד יותר ממה שבלתי מובנים דברי התרצן כאשר הקשו כנ"ל, עוד יותר נפלאים דברי המקשן רב שימי בר אשי, דקארי לה מאי קארי לה "והא שליחות לקבלה דמדעתה איתא בע"כ ליתא", איך יצוייר הדבר "שליחות בע"כ". דהא זהו תרתי דסתרי, דאם היה בע"כ א"כ לא נעשה כלל שליחות לקבלה, כמובן, וא"כ הא לא אשכחן בשום מקום דשליחות לקבלה בע"כ אינה מועלת, דהא עצם הדבר אינו במציאות? וא"כ הקושיא הוא כיון דבלי שליחות אינה מועלת גם שליחות לא תועיל, אשר מובן דאין זה פרכא כלל, דאטו נקשה כיון דבלי גט אינה מגורשת גם ע"י גט לא תתגרש?
5ע"כ נ"ל לחדש דהקושיא והפירוקא תסוב על ציר המחלוקת הידועה, של הרמב"ם והטור, אם נשתטה המשלח אחר מנוי השליחות, דדעת הראשון בפ"ב מהל' גירושין (הלכה טו). דבכה"ג אם נתן השליח את הגט אינו פסול רק מדרבנן, ודעת האחרון באה"ע (ס' קכא, ב) דפסול מן התורה, ופלוגתייהו הוא בגדר השליחות בכ"מ, דיש לחקור אם הוא, כלומר, השליח, פועל הכל בכח המשלח, או דצריך הוא להמשלח רק על עשיית השליחות, אבל אח"כ הוא פועל שוב בכח עצמיי דנעשה בעצמו במקומו של המשלח, דדעת הרמב"ם כהצד השני ודעת הטור כהצד הראשון.
6ונחקור נא עתה איפא באשה שעשתה שליח לקבל את הגט וקודם שקיבל השליח חזרה מזה, באופן דלא יהיה בזה ביטול שליחות מכל, כאשר יבואר אצלנו בפרק הבא.
7וברור, דלדעת הרמב"ם, אם השליח לא ישים את לבו לזה ויקבל את הגט, תהיה מגורשת מדאורייתא, דהא גם בשליחות להולכה לא בעינן רצונו של המשלח רק בעת העשיה, אם כי לעצם הגירושין נחוץ לנו רצונו ומכ"ש בשליחות לקבלה, בודאי רצונה אח"כ אינה מעלה ואינה מורידה. אבל לדעת הטור בטל הגט מדאורייתא, אע"ג דהיכא דקבלה בעצמה את הגט מגורשת היא גם אם לא תרצה בזה, וגם כאן הרי אנו עסקינן באופן שאין כאן ביטול שליחות כנ"ל, אבל הלא כל ענין השליחות לפ"ז הוא רק למלאות כחו של המשלח, וא"כ נהי דנשאר שלוחה אבל הלא כבר פסק כחו.
8אכן נוכל לפתור ספק זה מהא דמגדר שליחות הוא גם זאת שאב מקבל גט לבתו קטנה בעל כרחה, ולכאורה איך נוכל להכניס זאת בהגדר הנ"ל, הא כל שליחות הוא למלאות רצון המשלח ואצלה ליכא רצון? אכן לדעת הרמב"ם א"ש, דהא לעולם איננו צריך השליח לרצון המשלח, דהוא פועל בכח עצמיי כנ"ל, ורק כדי שיעשה שליח נחוץ לנו דעת המשלח, והכא הרי רחמנא שויתיה שליח, ושוב יכול לפעול כמו בכ"מ גם בלי דעת המשלח; אבל לדעת הטור הרי לא יתכן זאת, כמובן, ואם גם נימא דגזה"כ הוא, אבל בגדר שליחות הרי לא נוכל להכניס זאת.
9ורב שימי בר אשי סבר כדעת הטור, וזהו שמקשה "והא שליחות לקבלה דמדעתה איתא בע"כ ליתא". כלומר, גם היכא דכבר נעשה שליח לקבלה, וגם עתה לא נתבטל שליחותו כפי שיתבאר בפרק הבא, אך בעת הגירושין לא תחפוץ האשה דלא הוי גט, א"ה הלא שליחות לקבלה בע"כ ליתא, ובכ"ז "מדעתה איתא"?
10ומובן, דבזה יתישב קושיתנו לשיטת רש"י, דקארי לה מאי קארי לה.
11וה"איבעית אימא" סובר כדעת הרמב"ם כנ"ל, וזהו שמתרץ "שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ", כלומר, דמה שתפסת בפשיטות, דאם האשה לא תרצה אח"כ דבטל הגט זהו אינו אמת, דגם בע"כ הוי גט כדעת הרמב"ם כנ"ל, והראי' "שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ" דהוא ג"כ מגדר שליחות כנ"ל.
12ומובן, דבזה נסתלקה ממילא קושית התוס' מעיקרה, דבאמת תפסינן עכשיו דהיכא דליתא בע"כ גם מדעתה אינו מועיל כנ"ל, ולכן בחצר כה"ג אינה מגורשת, אך בשליחות הרי לעולם איתא גם בע"כ וגם מדעתה לפי השיטה הנ"ל.