דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ה' גדרי תנאי, ברירה ואונם א

1שמעתתא ה' גדרי תנאי, ברירה ואונם הסתירה מקדושין ומגיטין אם יכול לבטל את הגט בעצמו. - חקירה בהא דעדי מסירה כרתי אם הוא בגט או בגירושין. - המחשבה לאחר החלות כבר נעשית למעשה. - בזה נבין את הגדר דמתנה ע"מ שכתוב בתורה, דבטל התנאי בא אחרי שכבר חלה המחשבה. - וזה הוא ג"כ ההסבר במתנה עמ"נ שאין לרבך רשות בהן. - וציור לזה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי. - ראיות דלפני המסירה לרבי אלעזר אין ע"ז כלל השם גט, ולכן שפיר יכול לבטל את הגט בעצמו לפני המסירה.

2גיטין (לב, ב): "חוזר ומגרש בו, או אינו חוזר ומגרש בו, רב נחמן אמר, חוזר ומגרש בו, ורב ששת אמר, אינו חוזר ומגרש בו, והלכתא כוותיה דרב נחמן. איני, והא קיי"ל הלכתא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר חוזרת? הכי השתא, התם דיבור ודיבור הוא, אתי דיבור ומבטל דיבור, והכא נהי דבטליה לשליחותא דשליח גיטא גופיה מי קא בטיל".

3וכתבו בתוס' (ד"ה התם) ע"ז: "מתוך הלשון משמע, דאפילו בטלו בפירוש אינו מבוטל, מדקאמר התם דיבור ודיבור הוא, משמע דהכא לאו דיבור ודיבור הוא אלא דבור ומעשה, וגם מדקאמר גט גופיה מי קא בטיל, משמע דאין לו כח לבטל. אבל בקדושין בריש האומר (נט, ב) אין שם כל זה האריכות, וכתוב בכל הספרים, נהי דבטליה מתורת שליחות, מתורת גט לא בטליה, משמע, דאם בטלו בפירוש מודה רב נחמן דבטל?"

4ואמנם דעת הרמב"ם באמת כמשמעות הגמ' דקדושין, שכתב בפ"ו מהל' גירושין (הל' כא): "לפיכך, אם היה הגט ביד הבעל ובטלו, כגון שאמר גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם וכו', וכן אם פירש בעת שבטלו והוא ביד השליח, ואמר, גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט, אינו מגרש בו לעולם".

5והר"ן (טז, ב) ממאן בזה ושואל: "הגט שהוא בעין איך אפשר שיתבטל אפילו בטלו בפירוש, כשם שאי אפשר שיפסל ס"ת שנכתב בהכשר?" והנה לכאורה דבר גדול שאל וחל עלינו חובת הביאור מ"ש באמת מס"ת? וגם בתוספות (ד"ה רב ששת) העירו מזה ותרצו: "דכ"ז שלא הגיע ליד האשה לא חשיב גמר מעשה". אך גם זה בלתי מובן כלל.

6ונראה לי לתרץ הכל; דהנה יש לחקור בהגדר דעדי מסירה כרתי (גיטין ג, ב) אם הוא בגט או בגירושין, דהלא כמו שבקדושין יש שני דברים, א) הכסף או השטר ב) עצם הקדושין, כן גם בגיטין יש שני דברים א) הגט, דמתחלה יחול על הניר שם גט ב) עצם הגירושין שמגרש בגט. וא"כ ממילא נופל ספק אם לפני המסירה לר"א לא חל הגירושין, או דגם שם גט לא חל כלל קודם המסירה.

7והנה כשנתבונן היטב נראה, כי על חקירה זו תסוב המחלוקת של הרמב"ם והר"ן, אם יכול לבטל את הגט. דהלא כלל הוא בכ"מ דפעולה אין בכחו של אדם לבטל ורק מחשבה יכול לבטל, למשל, קדושין דהוא מפעולה, נתינת הכסף, ומחשבה, הרצון, הנה את הכסף לא יכול לבטל בשום אופן, דס"ס כסף הוא גם אם לא ירצה, אבל את המחשבה יכול לבטל, וזהו הגדר תנאי בכ"מ. אכן גם מחשבה רק אז יכול לבטלה קודם החלות, היינו קודם שפעל את פעולתה, אבל לאחר חלות, הרי נעשית שוב למעשה, ואם לא יתנה תנאי בעת נתינת הקדושין, אך אח"כ לא ירצה, לא יועיל לו זאת כלל בלי גט.

8הארכנו לכאורה בדברים פשוטים מאד, אך בזה נמצא ישוב מספיק לשתי קושיות חזקות של הראשונים ז"ל.

9א) קושית התוס' בגיטין (עה, א ד"ה לאפוקי) ובכתובות (עד, א ד"ה תנאי): "וא"ת, בשלמא תנאי כפול ותנאי קודם למעשה וכו' ילפינן שפיר מתנאי בני גד ובני ראובן, מדנכתבו בזה הענין, ש"מ בעינן כי האי גונא, אבל שלא יהא מתנה ע"מ שכתוב בתורה וכו' היכי ילפינן מהתם, דלמא בלא"ה נמי מועיל תנאי אלא דהכי הוה מעשה?" ותירוצם דחוק בזה.

10ב) קושית הרשב"א בקדושין (כג, ב) על ר"מ, שאמר כשהקנה אחר לעבד מנה, וא"ל על מנת שאין לרבך רשות בהן, כי אמר לו קני, קני עבד וקניה רבי', וכי אמר לו ע"מ לאו כלום קאמר; שכתב: "תימה, והיאך אפשר לומר כן, שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה בע"כ של נותן, והרי הוא כפל תנאו לדברי ר"מ, שאם יקנה רבו שלא תהיה מתנתו כלל, וא"כ היאך קנה רבו ולמה אין מתנתו בטלה?

11אבל בהדברים הפשוטים הנ"ל נמצא ישוב מספיק, - דהרי יש לנו שתי הנחות:

12א) בטול מועיל רק קודם חלות המחשבה, אבל לאחר כן הרי נעשית שוב למעשה ואינו מועיל.

13ב) כל תנאי הוא מגדר בטול, דגם שם מיקרי קודם חלות, דהא מתנה בהתחלת המחשבה, דאם יתבטל התנאי לא תעמוד כלל חלות המחשבה.

14ומזה תולד לנו הנחה שלישית:

15ג) אם יצויר אופן שכזה, שבטול התנאי יוכל להתהוות רק אחרי חלות המחשבה, דלא יתבטל המעשה, דהא כבר נעשית המחשבה למעשה. למשל בנדרים (כט, א) מקשה הגמ' בפשיטות "ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט?" דבנד"ז, גם אם יאמר זאת בדרך תנאי לא יועיל לו אמירתו כלום, דהא המחר, לא יכול להיות רק אחר היום, ולא קודם היום, א"כ מה נימא, דכיון דנתבטל התנאי שהרי גם למחר היא אשתו, יתבטל המעשה של היום את אשתי, דליכא, דהרי אימתי נתהוה בטול התנאי, כשכבר חלה המחשבה, כאמור, דהא המחר הוא אחר היום, וכיון שכבר חל יום אחד ולו גם רגע אחד, הרי נעשית שוב למעשה דאין כלל ביכלתו לבטל.

16וזה הציור הלא הוא בכל מתנה ע"מ שכתוב בתורה, למשל "האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה" (כתובות נו, א), הרי לא אמר "ע"מ שלא אתן לך" אלא "ע"מ שאין לך עלי", כלומר, שלא יהיה כלל הדין מזה, א"כ מה הוא בטול התנאי הדין של שאר כסות ועונה, ומאין יתהוה זה הדין ממה דחל הקדושין ונעשית אשתו, א"כ ממ"נ ממה יתבטל המעשה, לפני חלות הקדושין, הרי אין כאן גם ביטול התנאי, ולא יצויר הביטול התנאי רק כשיתהוה הקדושין לו אף לרגע, וכיון שעמדה חלות המחשבה הרי שוב אין ביכלתו כלל לבטל כמו שאין יכול לבטל פעולה כנ"ל.

17ודוק ותשכח דזהו שייך בכ"מ כשאנו מבטלים התנאי מטעם מתנה ע"מ שכתוב בתורה, כגון "המוכר את בתו ופסק ע"מ שלא לייעד" (קדושין יט, ב) דהיעוד הוא מחלות המכירה; וכגון "אמר הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתים" (נזיר יא, א) דאיסור השתיה הלא הוא מחלות הנזירות; וכגון "האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה" (ב"מ נא, א) כמובן מאליו; וכן "האומר לחבירו ע"מ שלא תשמטני שביעית" (מכות ג, ב), דמאי נימא דכיון דתשמט הרי בטל ההלואה ונעשית רק פקדון דלא משמט? דג"כ כנ"ל, והבן בזה.

18וציור זה הלא הוא ג"כ במתנה ע"מ שאין לרבך רשות בהן, דמאי נימא דכיון דנתבטל התנאי יש לרבו רשות שלא תהיה מתנתו כלל? הלא רשות הרב הוא דבר המסתעף מחלות המתנה, א"כ ממ"נ, קודם חלות המתנה אין כאן בטול התנאי, וכשיבוא הבטול, הרי אז אין בידו כלל לבטל. ולא דמי לכל משפטי התנאים, דאם נתבטל התנאי נימא דלא חל כלל המעשה מעיקרו בעוד שיש בידו עוד לבטל.

19נחזור לענינינו לענין בטול הגט, הנה כדי שישיג הנייר שם גט דרושים שני דברים: א) הכתיבה ב) מחשבת לשמה; והכתיבה בתור פעולה הרי אין בכחו של אדם לבטל, כמו שלא ימצא שום מתעקש שיאמר שביכלתו לבטל את כסף הקדושין שלא יהיה כלל כסף; אבל הדבר השני - מחשבת לשמה - ביכלתו לבטל לפי הנ"ל כל כמה שלא פעלה את פעולתה. ולכן אי נימא דהגדר דעדי מסירה כרתי הוא כהצד הראשון דהוא בגט, וקודם המסירה לא השיג כלל הנייר שם גט, הרי טרם פעלה המחשבה את פעולתה ומועיל הבטול; משא"כ אי נימא כהצד השני כנ"ל בטולו אינו כלום, דהרי פעולת המחשבה הוא רק בגט ולא בגירושין, וזאת הרי כבר חלה לפ"ז.

20אכן באמת נוכל להביא פתרון אמתי לחקירתנו; דהלא מחלוקת ר"מ ור"א מעיקרה הוא בהכריתות, כלומר, מה הוא הגורם מהכריתות, אליו שממילא מובן דלר"מ דעדי חתימה המה הכורתים בעינן עדי חתימה, ולר"א וכו'. ואי נימא כהצד השני שבחקירתנו הלא בהכריתות אין כל מחלוקת ביניהם, דהרי בודאי גם לר"מ אין עדי חתימה כורתים הגירושין אך הגט, דמובן, דטרם שנתקיים ה"ונתן" אינה מגורשת, וא"כ הרי שניהם אמת דהעדי חתימה כורתים הגט והעדי מסירה - הגירושין; אלא ש"מ כהצד הראשון; ועל הא דאמר ר' מאיר דעדי חתימה כרתי היינו הגט, אמר ר' אלעזר עדי מסירה כרתי, ולפני המסירה אין כלל ע"ז שם גט.

21ובפרט לדעת ר"ת, דגם לר"מ בעינן עדי מסירה (עי' בגיטין ד, א תוס' ד"ה דקיימא) או לדעת הספרדים, דגם לר"א כשר בעדי חתימה (עי' רי"ף מז, ב וברמב"ם פ"א מהל' גירושין הלכה טז וכן הוא גם דעת הראב"ד והרמב"ן) דאי נימא כהצד השני אין כל מחלוקת ביניהם בהכריתות אך סתם פלוגתא בהפרטים הצריכים להגירושין.

22ועוד שמאין תפס התלמוד בפשיטות בכ"מ, דלר"א בעינן כתיבה לשמה, הא ר"א חולק על ר"מ רק בזה, דלר"מ החתימה כורתת ולר"א המסירה, אבל כתיבה מה זו ענין לכאן? ועוד אמרו בלשון תמיה "ר' אלעזר כתיבה לשמה בעי נתינה לשמה מי בעי" (גיטין פו, ב), כלפי לייא? אכן להצד הראשון א"ש, דכל עיקר דינא דעדי מסירה כרתי לא יתכן רק אם נימא דבעינן כתיבה לשמה, דאל"ה הרי שם גט ישיג רק מפעולה, פעולת הכתיבה לבד, וא"כ איך שייך לומר דמקודם המסירה לא הוי כלל גט, הא הפעולה כבר נעשית, דבפעולה אינו שייך לגבל זמן, דאימתי שנעשית אז פעלה את פעולתה; וש"מ דבעינן גם מחשבה לשמה, ובמחשבה שייך פרטים מאימתי הוציאה את מטרתה מכח אל הפועל.

23הרי נתבאר כהצד הראשון, ולכן פסק הרמב"ם, דאם בטל את הגט בפירוש הרי הוא בטל לעולם כנ"ל, ולא דמיא לס"ת, דשם ס"ת הרי חל תיכף, וכבר פעלה המחשבה את פעולתה ואין עוד בכח לבטלו, משא"כ בנ"ד כנ"ל.