דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ה' גדרי תנאי, ברירה ואונם יב

1הקושיה העתיקה להרמב"ם איך משכחת דמייתי בכורים וקורא. - אולם לפ"ד ניחא דרק לר' יוחנן לשיטתו אמרינן דלא ימצא ידיו ורגליו בביהמ"ד. - דלדידיה הרי בודאי לא הוברר חלק הירושה ואינו קורא בודאי, אבל להרמב"ם כיון דההבאה היא ודאית והקריאה היא ספק ממילא מחוייב לקרות מספק.

2ונמצא בזה מקום להתגדר להסיר את הקושיא העתיקה על הרמב"ם, דפסק בפי"א מהל' שמיטה ויובל (הלכה כ): "האחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זה לזה חלקו ביובל", ופסק ג"כ בפ"ד מה' בכורים (הלכה ו): "המוכר את שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא, שקנין פירות אינו כקנין הגוף", א"כ לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד?

3והתוס' בגיטין (מח, א ד"ה אי) הקשו: "ואנו איך מצאנו ידינו רגלינו, דקיימא לן כר"ל דלאו כקנין הגוף דמי, וקיי"ל נמי דבדאורייתא אין ברירה?", ותרצו: "וי"ל דדוקא בההוא לחודא בהכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה קיי"ל כר"ל דלאו כקנין הגוף, משום דאבא לגבי ברא אחולי אחיל וכו'. ועי"ל, דדוקא ר' יוחנן אית ליה דמחזירים זה לזה ביובל, אבל שאר אמוראי סברי אע"ג דלקוחות הן אינן מחזירין", אבל להרמב"ם קשה? ועיין בשאג"א (ס' צ).

4אולם לפי דרכנו נוכל לאמר ביתר תבלין בזה, דרק לר' יוחנן לשיטתו בהבנת הגדר דאין ברירה, דבמציאות אין ברירה כהצד השני, והא ראיה דקאמר "אף אחרון אינו פוסל" דבודאי אינו גט, משום דהוה סתמא, דחסר בודאי גם הלשמה וגם השלא לשמה דוקא, לדידיה קא אמרינן "אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד", דהא זאת ידעינן בודאי, דלא הוברר חלק הירושה שלו, אם כי לא הוברר גם להיפך חלק הירושה של חבירו, וא"כ מצד הירושה אינו מביא כלל, ואם מטעם קנין שיש בחלוקה, הא תינח אי סבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי. אבל לפי האמת שתפס הרמב"ם בהגדר דאין ברירה כהצד השני, ופסק דלא כרבי יוחנן, אלא דב"אחרון" מלבד דפוסל אך בכלל הוי ספק מגורשת, א"כ שפיר הוא מוצא ידיו ורגליו בבהמ"ד, דיכול להביא ולקרוא; דנהי דאין ברירה ומספקינן דלמא עמד להתברר באופן המהופך שעל חלקו שלו יהיה אחיו היורש, אבל הלא עכ"פ גם הוא מידי ספיקא לא נפקא שהוא היה היורש מתחלה ע"ז, א"כ נהי דמצד הקנין, למאן דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף מביא ואינו קורא, אבל הלא גם ספק ירושה איכא כאן וספיקא לחומרא דחייב לקרוא מספיקא.

5ואע"ג דבפ' המוכר את הספינה בב"ב (פב, א) אמרינן דמספיקא אינו רשאי לקרות? בזה נשתמש בדברי בעל השאג"א (שם) דכיון דאמרינן שם לחד טעמא דהוא משום "דלמא אתי לאפקועינהו מתרומות ומעשרות" הלא זה לא שייך רק היכא דאיכא ספק גם על ההבאה, אבל בנ"ד הלא על ההבאה אין שום ספק, דמלבד הירושה, אך מצד הקנין לבד, נהי דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף, הוא מביא בודאי, ממילא הוא חייב גם בקריאה מצד ספק כנ"ל.