דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ה' גדרי תנאי, ברירה ואונם יח

1הסתירות לר"ל דס"ל אונסא כמאן דעבד מכמה משניות. - שתי קושיות יש לישב עפ"י שיטת האגודה. - הצ"צ מבדיל בין קדושין לשדוכין. - ברם שבזה הבדיל בין הדבקים אבל יש הבדל במה הוה קיום התנאי אם בהנשואים או תנאי בעלמא. - מחלוקת רבי יוחנן ור"ל היא לא מחלוקת כללית אך פרטית במקום שקיום התנאי גופא תלוי בשני הצדדים יחד, דיש פנים לכאן ולכאן. - ובזה מסולקות כל הקושיות של הקצוה"ח וגם הראיה מאצטלא שהביא בשטה מקובצת - הב"ש מחלק בין לפני תקנת ר"ג ובין אחרי תקנת ר"ג אבל באמת הדברים בלתי מכוונים. - עוד שתי קושיות מהאחרונים על ר"ל תתישבנה עי"ז. - באמת שם תו אפשר לבוא מצד אונס דהגדר אונס לא שייך רק בתולה בדעת עצמו.

2בקצוה"ח (סי' כא ס"ק א) הנ"ל מקשה לר"ל דס"ל דאונסא כמאן דעבד, מהמשנה דגיטין (עה, ב) דנחלקו רשב"ג ורבנן בהרי זה גיטך עמ"נ שתשמשי את אבא עמ"נ שתניקי את בני, מת האב או הבן, דלרבנן אינו גט, ולרשב"ג דהוה גט, כל טעמיה משום דבעל להרוחא קא מכוון, ואמאי לא נימא בפשוט דאונסא כמאן דעבד? וכן מהא דתנן ס"פ התקבל (סו, ב) "כולכם חתומו ומת אחד מהם הגט בטל" והרי שם (יח, ב) אמרינן, דשנים משום עדים ואינך משום תנאי, ונימא אונסא כמאן דעבד?

3וע"ז יש עוד להוסיף ג"כ מהמחולקת (גיטין עד, א) בע"מ שתתני לי מאתיים זוז ומת, אי לי ולא ליורשי או לי ואפילו ליורשי, ות"ל דהיא אנוסה? וכן מהא דאמרינן שם (עד, ב) "הר"ז גיטך עמ"נ שתתני לי מאתיים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת, בע"כ אינה מגורשת", משום דנתינה בע"כ לא שמה נתינה, והרי אין לך אונס גדול מזה?

4אמנם את שתי הקושיות האחרונות יש לישב עפ"י שיטת האגודה הנ"ל, וכשאמר הר"ז גיטך עמ"נ שתתני לי מאתים זוז במשך איזה זמן ומת באמצע הזמן, הרי לא היתה אנוסה בכל הזמן, וכן בהא דנתינה בע"כ מיירי שנתנה רק ביום האחרון; ויוטעם עוד ביותר מאי דאמר "מתקנתו של הלל נשמע", דמיירי ג"כ בנטמן יום האחרון; ותסולק קושית הקצוה"ח על האגודה, מזה דמדייק מכאן דנתינה בע"כ ל"ש נתינה, כאשר הבאנו זאת בפרק הקודם, דלפ"ז אמנם הכל מיירי בענין אחד כשהאונס בא ביום האחרון.

5אבל עכ"פ שתי הקושיות הראשונות עדיין עומדות בתקפן.

6והנ"ל בזה, דהנה בקצוה"ח גופא שם מביא את תשובת צמח צדק (סי' לט) בראובן שנתקשר עם שמעון, באם שמעון ישלח לידו בר"ח ניסן קנין סודר להשיא את בתו אליו עפ"י התנאים המדוברים ביניהם, שמחוייב הוא לישאנה בחופה וקדושין וכו' ושמעון שלח שליח, אלא שנתעכב בדרך מחמת אונס וכו' אם עדיין לא נתקשר ראובן עם אחרת צריך ראובן לישא את בת שמעון או ליתן לו מאה זוז, אם שמעון מברר שהיה אונס דאונס מהני ולא אבד זכותו, ואע"ג דמשמע מדברי הרב מ"ו ב"ח דגבי קידושין היכי דלא נתקיים אפילו ע"י אונס נתבטל הקדושין? הא לאו מלתא, דשאני קידושין וכו'. ובקצוה"ח השיג עליו דמה הבדל יש בין קדושין ובין שדוכים?

7אכן לדעתנו צדק הצמח צדק בעיקר הדין אע"פ שאינו צדק בנימוקו במה שהבדיל בין קדושין לשידוכין, דאמנם בזה הבדיל בין הדבקים כאשר העיר הקצוה"ח, אבל יש הבדל בולט בעל מה הותנה התנאי, אם קיום התנאי הוא הנשואים כמו דמיירי הירושלמי (קידושין פ"ג ה"ב) "עמ"נ שאני מכניסיך ליום פלן", או תנאי בעלמא כדמיירי הצמח צדק שישלח קנין סודר ביום פלוני.

8דהנה לפי מה שביארנו בפרק הקודם שייך הגדר אונס ג"כ על הזמן, דאותו הזמן שהיה אנוס נחשב כמאן דליתא; וא"כ בנדון דהצ"ל, נהי דאונסא כמאן דעבד לא אמרינן, ורצונו לשלוח שליח אינו חשוב כאילו עשה זאת בפועל, אבל מאידך גיסא, הרי ע"ז שייך לומר אונסא כמאן דלא עבד, והאונס שולל את תוצאות הזמן שבו היה אנוס; וזהו שאמר הצ"צ, דלא איבד זכותו, ויכול לשלוח את השליח עם הקנין סודר אחרי הזמן המוגבל. והא דהירושלמי שאני, דשם קיום התנאי זהו מעשה הנשואין, וכשם שאי אפשר לקדושין בלי רצון שניהם, כך אי אפשר ג"כ לנשואים בלי רצון שניהם, וכיון שלא שמר את הזמן הרי תו אין רצונה להנשא, וא"כ לא יבוא כלל לידי קיום התנאי, ואונסא כמאן דעבד לא אמרינן. אבל היכי דקיום התנאי תלוי רק בו לבד כנדון דהצ"צ, שהוא צריך רק לשלוח שליח עם קנין סודר, ואלא מאי שלא שמר את הזמן המוגבל, ע"ז מועיל האונס לשלול את תוצאות העברה על הזמן מצדו.

9וזהו שאמרנו, דיש הבדל במה תלה קיום התנאי, אם דגם זה, הקיום, תלוי ברצונה ג"כ או לא.

10ונוסיף עוד בזה, דלפי דברינו הנ"ל, הנה מחלוקת רבי יוחנן ור"ל בירושלמי הנ"ל, איננה מחלוקת כללית בעצם הגדר אונס כמו דפרשו המפרשים, אלא היא מחלוקת פרטית רק באופן המדובר שם.

11דזהו הכל מודים דכחו של אונס יפה רק לשלילה ולא לחיוב כנ"ל, וממילא לא יועיל אונס לענין שעי"ז יחשב שהתנאי נתקיים, אחרי דקיום התנאי הוא סבה לקיום המעשה כנ"ל; אבל מאידך גיסא תנאי התלוי בזמן מועיל האונס לשלול את הזמן שהיה אנוס בו, באופן שיש עוד בידו לקיים את התנאי גם אחרי שעבר הזמן המוגבל.

12אכן אם זהו גופא, קיום התנאי, תלוי בשני הצדדים יחד, הנה יש פנים לכאן ולכאן; דיש לומר דהצד השני שאינו מרוצה בדבר תו אינו מחייב בקיום התנאי, אחרי שס"ס עבר הזמן יהיה מאיזה טעם שיהיה - וזהו סברת רבי יוחנן - אבל יש ג"כ לומר, כיון דהאונס שולל את תוצאות העברה והוה כלא עבר כלל, ממילא כל החיובים שיש על הצד השני - וגם קיום התנאי בכלל - נשארו בתקפם גם עכשיו, והאונס מועיל לזה גופא שנשאר חיוב קיום התנאי כמקדם, וזהו סברת ר"ל.

13וכשנתבונן בדבר נראה את הדברים מבוארים להדיא בירושלמי, שהלא אחרי שהביא הירושלמי את מחלוקת רבי יוחנן ור"ל הנ"ל הוא מסיק "על דעתיה דר"ל היך צריך למעבד? דאין אתא יום פלן ולא הויתי כונסה לי, לא יהא עליך כלום", ועי' במפרשים (קרבן העדה ד"ה ולא הויתי כונסה לי) שפרשו "שהאשה לא תתרצה בנשואין הקידושין בטלים, וכשיבוא זמן הקבוע ולא ישאנה, אף היא תחזור בה, וממילא נתבטלו הקדושין". והפרוש הזה נראה כדברי נביאות, דעיקר הדברים, שהתנה שתוכל לחזור, חסר מן הספר? אבל לפ"ז יתבארו הדברים בפשטות, דאמנם גם ר"ל מודה, למשל, דבאומר "הר"ז גיטך עמ"נ שתתני לי מאתיים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת על כרחו אינה מגורשת", אע"ג דהיא מצדה עשתה את כל המוטל עליה לקיום התנאי, אבל סוף סוף כיון דאי אפשר לנתינה בלי קבלה והוא אינה רוצה עכשיו בכך, א"כ לא יצא קיום התנאי אל הפועל. אלא דבנ"ד מפרש ר"ל דבהדברים "ומכניסיך ליום פלן", הכוונה שהוא מצדו יהא מוכן לנשואין, ובאירע לו אונס לא איבד זכותו ויכול לכונסה אחרי כך; אבל אם אמר "ולא הוית כונסה לי". שכאן אינו מדבר על הפעולה של הנשואין מצדו, אך על הנשואין בתור עצם, שאם לא יהא נשואין ביום פלוני בטל הקדושין, אז אף בלי אונס כלל היא יכולה ביום הנשואין לחזור מזה, וממילא לא הוה קדושין; כמו ב"ה"ז גיטך עמ"נ שתתני לי מאתיים זוז" הנ"ל דיכול לחזור אף בלי אונס כלל, ולבלי לקחת את הכסף וממילא בטל הגט ה"נ.

14וממילא מובן, דכל הקושיות שהקשה הקצוה"ח וגם מה שהוספנו אנו תסולקנה מאליהן; דכל הדוגמאות שהבאנו כולן באופן שלא בא לידי קיום התנאי כלל, ובזה גם ר"ל מודה שע"י האונס לא נחשב זאת לקיום, אחרי דהאונס רק שולל ולא מחייב, דגם לדידיה אינו מועיל האונס רק להאריך את הזמן ולא יותר כנ"ל.

15ועי' בשטה מקובצת ריש כתובות (ב, ב ד"ה אבל הרא"ה ותלמידו וכו') שכתב ג"כ לדבר ואי דאין אונס לקיום התנאי: "שכיון שנתבטל אעפ"י שנתבטל מתוך אונס ליכא למימר דחשבינן ליה כאלו לא נתבטל דמ"מ הרי לא נתקיים. וראיה לדבר אצטלא דפ' מי שאחזו (עד, א) מעשה בצדן באחד שאמר לאשתו, הרי זה גיטך, עמ"נ שתתן לי אצטלתי ואבדה איצטליתו ואמרו חכמים דאינה נותנת לו את דמיה, ואמאי תיפוק ליה דאנוסה היא, ולמ"ד דטוענין טענת אונס בגיטין הוי לן למימר התם דהרי הוא כאילו נתקיים התנאי". ולכאורה הרי יקשה ג"כ לר"ל מהא דאיצטלא הנ"ל? ומלבד זה קשה על השיטה מקובצת שהביא זאת בשם הרא"ה ותלמידו דון קרשקש וידל ז"ל, איך אישתמיט להו שזו היא מחלוקת רבי יוחנן ור"ל, ולא עוד אלא שר' יוחנן גופא חש להא דר"ל כמבואר שם בירושלמי "ר' יוחנן דמיך, פקיד לבנתיה דיהוון עבדיה כר"ל, אמר, שמא יעמוד ב"ד אחר ויסבור דכוותיה ונמצאו בניו באין לידי ממזרות"?

16אבל לפ"ז מובן, דבאצטלא מודה ג"כ ר"ל, אחרי דשם לא יבוא הדבר לידי קיום התנאי לעולם, כיון דנאבדה האיצטלית.

17ועי' בב"ש (אה"ע ס' לח ס"ק א) שהביא את דברי הר"ן פ' האומר ד"אם לא נתקיים התנאי מחמת אונס, הקדושין בטלים" והוסיף ע"ז: "והר"ן ס"פ כל הגט והמגיד פ"ט (ה"ג) כתבו בשם העיטור אם לא נתקיים התנאי בקדושין מחמת אונס הוי ספק קדושין" וגם הסתירה הזו יש לישב כמובן עפ"י דברינו.

18והנה הב"ש מוסיף שם ג"כ על דברי הר"ן בפ' האומר הנ"ל: "לפ"ז בגט אחרי תקנת ר"ג, דאין מגרשים בע"כ והוא התנה תנאי לטובתה, אין הגט חל עד שנתקיים התנאי ואין האונס מקיים התנאי". אבל באמת הדברים בלתי מכוונים, דאף לפי תקנת ר"ג אם לא יקיים התנאי מחמת אונס לא תהא מגורשת למפרע, אך אם ירצה יגרש אותה עכשיו בע"כ, דע"י אונס לא נחשב זאת לקיום התנאי כנ"ל.

19וראיתי באחרונים שמקשים עוד לר"ל דס"ל דאונסא כמאן דעבד, מהא דפרכינן (בקדושין סג, א) על הא דהרי את מקודשת עמ"נ שירצה אבא ומת האב, ה"ד אי לא אמר הן ומת אמאי מקודשת "והא לא אמר הן"; ואמאי לא נימא, אונסא כמאן דעבד והוי כאילו אמר הן, ולכה"פ מידי ספיקא לא נפקא, דדלמא אם היה חי היה אומר הן?

20ועוד מהא דילפינן תנאי כפול מתנאי בני גד ובני ראובן (קדושין סא, א), ודלמא להכי כפול תנאו, דהא בתחילה אמר אם יעבור כל חלוץ, והוה אמינא אם יארע אונס לחלק מהם, שנימא אונסא כמאן דעבד, ע"כ כפל תנאו ואמר אם לא יעברו דהיינו אפילו ע"י אונס ג"כ לא ישיגו? וא"ל, דהא חזינן לאותו המ"ד, דאף כשכפל את תנאו נמי אמרינן אונסא כמאן דעבד, דזהו לפי האמת, דבכ"מ בעינן תנאי כפול, אבל השאלה היא אעיקרא דדינא מנין אנו יודעים כלל דבעינן תנאי כפול?

21אכן לפי דברינו הנ"ל מובן דהקושיות האלו מסולקות מאליהן, דגם בכהאי גווני האונס אינו בא להארכת הזמן, אך לעצם המעשה ובזה כו"ע מודים דלא מהני.

22ומלבד הנ"ל הנה הקושיה מעמ"נ שירצה אבא אינה קושיה כלל, עפ"י מה כתב השטה מקובצת שם בריש כתובות (ב, ב) בשם הרא"ה ותלמידו הנ"ל "ולא אמרינן יש אונס אלא בתולה בדעת עצמו כגון אם לא באתי, אם לא עשיתי כך וכך וכו' וכן בתולה בדעתה, דלגבי הא מלתא כחד נינהו; אבל בתולה בדעת אחרים כגון אם יבא פלוני אם לא יבא לא, אלא כל היכא דנתקיים התנאי אע"פ דנתקיים מתוך האונס המעשה קיים", וא"כ בכה"ג לא שייך אונס אף לבטל התנאי ומכ"ש לקיים.