דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ה' גדרי תנאי, ברירה ואונם ג

1בגט מאוחר רבו הדעות בין הראשונים ולהרמב"ם הוא פסול לגמרי. - הרבה השגות ע"ז מהראב"ד. - דעת הרמב"ם דאם כתב התנאי בגט דהוה ספק מגורשת דאין ברירה. - באמת אי שייך תנאי בכתיבת הגט מתלי תלי בהחקירה אם הלשמה הוא בגדר כוונה או בגדר מחשבה. - הרמב"ם לשיטתו בזה שפיר פסק דמאוחר פסול כיון דכל מאוחר הוא תנאי בהכתיבה. - והשגת הראב"ד מסולקת דרבי לשיטתו.

2הנה בגט מאוחר רבו הדעות בין הראשונים; דעת התוספות, דהגט כשר, אלא ד"אין הגירושין חלים עד הזמן" הכתוב בגט - (גיטין יז, א ד"ה ריש לקיש). דעת הראב"ד (הל' גירושין א, כה), דמותרת להנשא מיד, אלא דהוא גדר תנאי, שיאכל פירותיה ולא תגבה כתובתה עד אותו הזמן.

3דעת הרא"ש (גיטין פ"ב סי' ה) ג"כ, דמותרת להנשא מיד, והא דאינה אוכלת פירותיה תיכף הוא משום מחילה, וזהו דוקא שנכתב הגט מדעת האשה (שם). ואחרון אחרון חביב דעת הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין (הל' כה) דגט מאוחר פסול לגמרי.

4והרבה הראב"ד לתמוה ע"ז ושאר הראשונים בראיות דגט מאוחר כשר: א) מתוספתא סופ"ק דחולין, "הכשר בגט פסול בפרוזבול, הכשר בפרוזבול פסול בגט, גט מאוחר כשר ובפרוזבול פסול?" ב) מב"ב (קס, א): "ר"ח ב"ג אומר, מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט", ובגמ' (קסד, א-ב) שם: "השיב רבי לדברי ר' חנינא ב"ג והלא אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה וכו'? קסבר אין כותבין שובר". ואי נימא דמאוחר פסול, ישוב עליו מגט שאינו יכול לתרץ, אלא ש"מ לדברי הכל כשר?

5והכ"מ הביא ראיה להרמב"ם מיבמות (קטז, א): "ההוא גיטא דאשתכח בסורא וכו' ובדקו רבנן וכו' ואתו סהדי ואמרו, דההוא יומא כד אכתבא ההוא גיטא, ענן בר חייא מאגרא גבן הוה", ואי ס"ד גט מאוחר כשר, ליחוש דלמא אחרוהו וכתבוהו?

6והנ"ל בזה, דהנה הרמב"ם לקמן בפ"ח מהל' גירושין (הל' ד) כתב: "כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט ה"ז כשר וכו'. אבל אם כתבו קודם התורף וכו' וכן אם התנה ע"פ קודם כתיבת התורף הר"ז ספק גירושין". וכתב ע"ז המ"מ "ומ"ש רבינו ספק גירושין וכו', יצא לו מן הירושלמי שבפרק כל הגט (הל' א), ששם מוכיח שפסול התנאים בגט הוא מחמת שאין אומרים יש ברירה, דאע"פ שנתקיימו מ"מ בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות וכו', והוא ז"ל סבור דגמ' דילן לא פליגא בהא, דלא אדכרי בגמרין גזירה בדינין אלו לדברי רבי, אבל לדברי רבנן דקי"ל כותייהו לא הזכירו כלל גזירה, וכולהו פסולי לרבנן דינא נינהו מחשש ברירה והויה ליה ספק מגורשת זהו דעתו ז"ל. אבל דעת הרבה מפרשים הוא, דליכא מאן דפסיל מדינא, אלא חוץ בכתב ולפני התורף, ושאר הפסולין הם משום גזירה אטו האי".

7והנה באמת הלכתא זו - אם בתנאי בכתיבת הגט אנו זקוקים לגדר ברירה - תלויה בחקירתנו לעיל בהגדר דלשמה אם היא בתור כונה, או בתור מחשבה; דהרי ביארנו, דאם הוא בתור כונה אינו שייך כלל בזה גדר תנאי, וגם אם לא יתקיים התנאי, נמי המעשה קיים דס"ס כונה מיהא הוי, והדבר כבר נעשה, וכל התנאים שאנו מוצאים בגיטין הוא רק על הנתינה ולא על הכתיבה. וממילא מובן דלא שייך כלל בזה גדר ברירה, דהא אין כלל ספק בזה, - ומובן דאעפ"כ לא יקשה כלל מהא ד"לאיזה שארצה אגרש" פסול מטעם ברירה, וד"ל. אבל אם נימא דהוא בגדר מחשבה ממילא שייך בזה גדר תנאי, ומתחלה תלוי הדבר בספק אם יתקיים התנאי או לא יתקיים, וממילא אף אם יתקיים כיון דאין ברירה לא הוי לשם כריתות, וזאת הוא גם המחלוקת בין הירושלמי ובין דברי רבי בבבלי דמשמע דרק מטעם גזירה הוא.

8והנה לכאורה יש להעיר לשיטת הראב"ד, דגט מאוחר הוא בגדר תנאי, א"כ שוב יפסול הגט מטעם דאין ברירה כהנ"ל? בשלמא אי נימא דהוא רק מטעם גזירה יש לתרץ, דכיון דהתנאי אין כתוב בפירוש לא שייך גזירה, אבל אם נימא דמדינא הוא מטעם דאין ברירה, הלא אין במה לחלק מכ"מ?

9וכיון שביארנו בהפרקים הקודמים, דלשיטת הרמב"ם הלשמה בגט הוא מגדר מחשבה, שע"ז היה לו ראיות מכריחות, וא"כ שייך גדר תנאי בזה וזקוקים אנו לדין ברירה, ומה צדק הרמב"ם לשיטתו דגט מאוחר פסול, דאף אם נתפוס כדעת הראב"ד דגדר תנאי הוא, שוב פסול מטעם דאין ברירה.

10ועתה אם גם נמצא באיזה מקום בש"ס, דגט מאוחר כשר אין בזה סתירה לדינא, אחרי שכבר ביארנו, דבזה בהגדר דלשמה, אם הוא בתור מחשבה או בתור כונה, יש מחלוקת ישנה.

11ופרפרת נאה יש לנו, לישב קושית הראב"ד שמקשה לדעת הרמב"ם, דמאוחר פסול "עד שהשיב רבי את רבי חנינא ב"ג משטר מאוחר ומתרץ קסבר אין כותבים שובר, ישיב עליו מגט, שאינו יכול לתרץ?" דרבי לשיטתו דסובר דתנאי בגט אין פסול מטעם דאין ברירה אלא רק מטעם גזירה כנ"ל, משום דלדידיה בודאי הלשמה בגט הוא בגדר כונה, וממילא לדידיה הלא גם מאוחר כשר. אבל הרמב"ם לשיטתו, דסובר דהוא בגדר מחשבה, ותנאי בגט פסול מדאורייתא מטעם דאין ברירה, א"כ גם גט מאוחר נמי פסול.