דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ה' גדרי תנאי, ברירה ואונם ה

1שיטת הרמב"ם לפי הסברא של המגיד משנה דמספקינן בקיום התנאי בכח אם הוה קיום ואותו הספק הוא ג"כ בבטול. - באמת סתירה הגיונית יש בזה באמרם שהא בהא תליא כי באמת אדרבא המה תרתי דסתרי. - זהו ברור דאנו חושבים בתנאים אי הבכח כבפועל וראי' לזה מהרמב"ם גופא. - ברם דאין הספק בזה על קיום התנאי בכח אלא שהספק הוא אם די בהעדר הביטול לבד. - בשלילה לא שייך הגדר בכח. - הגאון ר"ש איגר הפריז על המדה בהבנת הרמב"ם הנ"ל ולא הבדיל בין בטול התנאי במציאות ובין בטול התנאי בדינא. - בתירוץ הגאון הנ"ל על הא דע"מ שלא תנשאי לפלוני אפשר לתרץ גם הקושיה של התוס' על הא דע"מ שלא תלכי לבית אביך. - הא דמקפדינן שיהא דבר הכורת בינו לבינה אין ההקפדה על שהיא אגידא בהנשואין אלא מה שהיא אגידא בהתנאי.

2רמב"ם פ"ח מהל' גירושין (הלכה כב): "אמר לה זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתיים זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן, אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו, ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן", ועי' במ"מ שכתב ע"ז: "ואם לא קבע זמן לעולם אין הגט בטל, אע"ג שמת הוא ואי אפשר לקיימו, ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת. ויגעתי לבקש מאין לו זה? ומצאתי סברת רבנו שהיתה בזה ממה שיתבאר פ"ט (הי"א), שהאומר ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך הזמן, שאע"פ שאי אפשר שיבוא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן כשיתקיים התנאי וכו'. ומתבאר מזה, שאע"פ שאי אפשר שיתבטל התנאי בשום פנים וכו', אעפ"כ אין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהיה מקויים בפועל, ואף כאן, אע"פ שאי אפשר שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת הבעל, אין מחזיקין הגט בבטל עד שיהא התנאי מבוטל בפועל, ואי אפשר להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע לו זמן, לפיכך חולצת ולא מתייבמת".

3ושיגרא דלישנא הוא בפי האחרונים, דלשיטת הרמב"ם בין קיום התנאי בכח ובין ביטול התנאי בכח הוא ספיקא דדינא. והם מבינים ג"כ, שהא בהא תליא, כלומר, דאם קיום התנאי סגי בכח, ה"נ סגי גם בביטול התנאי, אבל אם בעינן דוקא קיום התנאי בפועל, ה"נ בעינן דוקא ביטול התנאי בפועל.

4אבל באמת גם שני הדברים הללו המה בלתי מדויקים.

5וכבר הארכנו במקום אחר (עי' שמעתתא ב פרק ז) להראות שסתירה הגיונית יש בזה, באמרם שהא בהא תליא, בעוד שבאמת המה תרתי דסתרי. דאם בעינן קיום התנאי בפועל תו אי אפשר לומר שגם ביטול התנאי צריך להיות דוקא בפועל, דמושכל ראשון הוא, דבכל דבר והפוכו אי אפשר להיות ששני הצדדים המתנגדיים זה לזה יודרש כל אחד מהצדדים סבה מיוחדת, דהרי בהנחתנו שאחד מן הצדדים דרוש לסבה הרי זאת אומרת, שהצד ההפכי מתהוה שוב מהעדר הסבה. וה"נ בקיום ובטול התנאי שהמה שני דברים מתנגדיים, דקיום התנאי מביא לידי קיום המעשה, ובטול התנאי - לידי בטול המעשה, ואם קיום התנאי נחשב בתור סבה לקיום המעשה, הרי ע"כ דבטול התנאי איננו סבה לבטול המעשה, אך ורק העדר הסבה, דכשאין סבה לקיום המעשה ממילא הוא בטל; ואם נימא להיפך, דבטול התנאי נחשב בתור סבה לבטול המעשה, הרי זאת אומרת, דקיום המעשה בא שוב מהעדר הסבה, דכשאין סבה לבטול ממילא מתקיים המעשה.

6אכן עלינו להדגיש, דאין אנו מדברים בזה על הסבה במציאות, אך על הסבה בדינא; דבמציאות הרי הוא דבר שאין צריך לומר, דאו שקיום התנאי מתהוה מתוך איזה מעשה ואז הביטול בא מתוך העדר המעשה, או להיפך שבטול התנאי מתהוה מתוך מעשה, ואז בא הקיום מתוך העדר המעשה. למשל, הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, הנה הבטול בא מתוך מעשה שביאתו בתוך י"ב חודש תבטל הגט, והקיום מתוך העדר מעשה מאי ביאתו. ולהיפך, הר"ז גיטך עמ"נ שתתני לי מאתיים זוז, הנה הקיום בא ע"י מעשה, מעשה הנתינה, והבטול מתוך ההעדר, מאי הנתינה. אכן אין אנו מדברים בזה על סבה במציאות אך על הסבה בדינא, וזה הספק נופל בכל מיני התנאים בין שקיומם הוא בקום ועשה ובין שבטולם הוא בקום ועשה.

7למשל, בהרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש אפשר לחקור, אם העדר הביאה הוא סבה בדינא לקיום המעשה, וממילא הביאה הוא רק העדר הסבה בדינא, זאת אומרת, דלאו הביאה מבטלת הגט אך שלילת העדר הביאה מבטל את הגט; או להיפך, דהביאה היא הסבה הגורמת לבטול הגט והעדר הביאה הוא רק העדר הסבה, דכשאין ביאה הרי חסרה הסבה הגורמת. ואותו הספק, כמובן, הוא ג"כ בתנאי של קום ועשה, בע"מ שתתני לי מאתים זוז, למשל, כמובן.

8וממילא אם נימא דבעינן קיום התנאי בפועל, וכשאמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש הנה אע"פ שמת בתוך הזמן לא נעשה מגורשת עד אחרי כלות הזמן, הרי ע"כ צריכים אנו לתפוס דהעדר הביאה הוא הסבה, ואי אפשר להמסובב שיבוא לפני הסבה, הרי ע"כ דהביאה בטול התנאי הוא רק העדר הסבה, ותו לא צריכין אנו שיהא הבטול דוקא בפועל.

9הוא אשר אמרנו, דשני הדברים הללו המה תרתי דסתרי. אך המ"מ צדק מטעם אחר, דכיון דלפי שיטת הרמב"ם, זהו ספיקא דדינא, אם בעינן קיום התנאי בפועל, וממילא אותו הספק הוא גם בביטול, דאם בעינן קיום התנאי בפועל תו סגי בביטול התנאי גם בכח, אבל אם קיום התנאי סגי בכח, תו בעינן ביטול התנאי בפועל.

10אבל באמת גם זהו בלתי מדויק לומר, דספיקא דדינא הוא לדעת הרמב"ם אם סגי קיום התנאי בכח או דבעינן דוקא בפועל, דזהו למעלה מכל ספק, דאנו חושבים בעניני תנאים את הבכח כבפועל; דהא הרמב"ם בעצמו פסק שם (הלכה א) ש"אם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו, או מהיום על תנאי כך וכך וכו' כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה וכו'. ויש לה להנשא לכתחילה, אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי. ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת". וכבר עמדו ראשוני האחרונים ע"ז, היתכן הדבר, הלא ספיקא דדינא הוא ואפשר דבעינן דוקא קיום התנאי בפועל ואיך היא יכולה להנשא על הסמך שהיא תקיים בעתיד; והלא הדברים ק"ו, ומה באם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך הזמן, דבודאי יבוא לידי קיום התנאי, ובכ"ז אסורה להנשא מספק עד שיקויים התנאי בפועל, ומכ"ש בנ"ד שאם שבידה לקיימה, אבל עכ"פ הדבר בספק הוא עומד היתכן שתהא מותרת להנשא תיכף?

11ועי' בס' שער המלך פ"ח (הל' כב) שהביא קושיה זו בשם הס' מכתב מאליהו ודחקו בזה.

12אבל באמת קושיה מעיקרה ליתא, דאין הספק בזה על בכח ובפועל, דכאמור, זהו ודאי דאנו חושבים בתנאים את הבכח כאילו הוא בפועל, אכן זה לא שייך רק בתנאים שקיומם הוא בקום ועשה, דבזה שייך הגדר של בכח או כלשון הגמ' "כל העומד" דכיון שעומד הדבר להעשות אנו חושבים זאת כאלו נעשה; אבל כשקיום התנאי הוא בשב ואל תעשה לזמן ידוע, כמו הר"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, דאז כל רגע ורגע הוא דבר בפני עצמו וצרוף שלילת הביאה בכל הרגעים יחד של הי"ב חודש זהו קיום התנאי, שם לפני הזמן המוגבל חסר לנו לא רק קיום התנאי בפועל, אך גם הבכח אין כאן, דלא שייך בכח על שלילה כמובן, וכשמת באמצע לא נקרא זאת קיום התנאי בכח, ורק ידיעה יש כאן שלא יתכן בטול התנאי לעולם.

13ובכן עלינו לנסח את הספק במת בתוך הזמן, לא כמרגלא בפומי, שהוא ספק אם די בקיום התנאי בכח אלא שהספק הוא אם די בהעדר הבטול לבד, זהו הספק האמור, אם קיום התנאי הוא הסבה והבטול הוא העדר הסבה, או להיפך דהבטול הוא הסבה והקיום בא מהעדר הסבה.

14ועי' בתשובת רבי עקיבא איגר (סי' קכו בתשובה מבנו ר"ש אייגר) שמתרץ עפ"י שיטת הרמב"ם הנ"ל את הקושיות שמקשים על דעת הבה"ג שכתב בשם רבנן קדמאי והביאה המ"מ בפ"ח מגירושין (הלכה יא), דאין ביטול התנאי לאחר מיתה, שמקשים ע"ז א"כ במתנה עמ"נ שלא תשתי יין כל ימי חייכי מהראוי שיהא כריתות כמו בכל ימי חיי כיון דאם ימות תהא רשאה לשתות, וכן מהא דאמרינן דבע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תבעל לה, ודייקינן מזה דבמתנה עמ"נ שלא תבעלי לפלוני חוששין, וע"כ דחוששין שתבעל לאחר מיתת המגרש דהא בחיי המגרש יהיה עליהם איסור א"א, ואי אמרינן דאחר מיתתו לא איכפת לן בבטול התנאי א"כ למה ניחוש? ומתרץ בהתשובות הנ"ל עפ"י שיטת הרמב"ם הנ"ל, דכל שאין קיום התנאי בפועל מידי ספיקא לא נפקא, ולכן אף לשיטת הבה"ג הנ"ל במתנה עמ"נ שלא תשתי יין כל ימי חייכי, נהי דשתייתה לאחר מיתת המגרש איננה מבטלת את הגט. אבל לא עדיפא זה מאילו לא שתתה כלל, דס"ס אי אפשר בזה קיום התנאי בפועל עד שתמות האשה, אכן כ"ז שהיא חיה אע"פ שמת המגרש ואי אפשר שיבוא לידי בטול לפי שיטת הבה"ג הנ"ל, מ"מ גם קיום לא הוה, וכיון דאי אפשר יהיה לה להנשא לעולם מצד הספק שמא בעינן קיום התנאי בפועל, ממילא אין זה כריתות בודאי דהא ס"ס אגידא ביה מצד הספק לעולם. ואותו התירוץ שייך, כמובן, גם על הקושיה הב' בע"מ שלא תבעלי לפלוני.

15ולדעתנו הפריז הגאון הנ"ל בזה על המדה בהבנת שיטת הרמב"ם הנ"ל, ולא שם לב להבדיל בין בטול התנאי במציאות ובין בטול התנאי בדינא; דבציורו של הרמב"ם בהתנה ע"מ שלא אבוא מכאן ועד י"ב חודש, הרי הדין של בטול התנאי יש עד י"ב חודש, דהא אם יבוא במשך הזמן הנ"ל בודאי יתבטל הגט - כלומר, להרמב"ם שאינו סובר כשיטת הבה"ג הנ"ל - אלא דבמציאות אי אפשר שיבוא לידי בטול, כיון שמת, אבל עכ"פ כיון דהדין של ביטול הרי יצוייר נמצא דלא נגמר עדיין הזמן של הקיום, אלא שיש לנו ידיעה בזה שלא יבוא הדבר מעולם לידי בטול, באופן שרק שלילה יש בכאן, שלילה הבטול, אבל לא החיוב של הקיום; משא"כ לפי שיטת הבה"ג דאין כלל הדין של בטול התנאי לאחר מיתה, ובמתנה עמ"נ שלא תשתי יין כל ימי חייכי, למשל, אף אם תשתה לאחר מיתתו לא תתבטל הגט, הרי אם לא שתתה במשך כל ימי חיי הבעל, זהו גופא נקרא קיום התנאי בפועל, דבמות הבעל נגמר זמן קיום התנאי.

16ועי' בתשובת רבי עקיבא איגר שם שמתרץ בשיטת הרמב"ם הנ"ל, את מה שכתב שם (הלכה יב): "הר"ז גיטך עמ"נ שלא תנשאי לפלוני אינו גט. הא למה זה דומה, לאומר לה הר"ז גיטך עמ"נ שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם". ומקשים המפרשים, הא כיון דאחר מיתת פלוני איננה אגידא עוד בהתנאי, למה לא יהא זה כריתות? ומתרץ הגאון הנ"ל ג"כ ע"פ סברא זו דבעינן קיום התנאי בפועל, ולכן אף כשימות אותו פלוני ואי אפשר לה לעבור על התנאי עוד נמי תהא אסורה להנשא.

17ויש להוסיף ע"ז, דבזה תתישב ג"כ קושית התוס' בגיטין (כא, ב ד"ה שלא) דמקשים על הא דאמרינן עמ"נ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות: "תימה, הא אם מת אביה או אם מכר לא חשוב תו בית אביה, כדתנן בהשותפין (נדרים מו, א) קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח, מת או מכר לאחר מותר?" ולפ"ז נאמר גם שם, דנהי דאם מת האב אין עוד בית האב במציאות ואי אפשר לבוא לידי בטול התנאי, אבל ס"ס קיום בפועל לא יהיה לעולם כנ"ל.

18ונאמר עוד, דלזה רמז הרמב"ם גופא באמרו: "הא למה זה דומה, לאומר לה, עמ"נ שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם", ולמה הביא שני הדוגמאות ולא הסתפק בדוגמא אחת? מפני שהרמב"ם הרגיש בדבר, כי באמת אין ראיה מהא דע"מ שלא תשתי יין לעולם, דהרי בכאן התנאי הוא רק עמ"נ שלא תנשאי לפלוני, וכשימות אותו פלוני לא תהא עוד אגידא ביה, ולכן הביא גם הא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם, והרי גם שם כשימות האב אי אפשר לבוא עוד לידי בטול, ובכ"ז אינה מגורשת, מפני שאי אפשר להיות קיום התנאי בפועל, וה"נ בע"מ שלא תנשאי לפלוני.

19אכן הגאון ר"ש איגר הנ"ל מעיר שם בעצמו, כי כ"ז ניחא, אם נתפוס דבע"מ שלא תנשאי לפלוני לחמשים שנה, למשל, תהא אסורה להנשא לכל העולם עד שיעברו החמשים שנה, וממילא כשאומר עמ"נ שלא תנשאי לפלוני בלי הגבלת זמן לא תהא רשאה להנשא גם אחרי מיתת פלוני, מפני שאין קיום התנאי בפועל, כנ"ל; אבל אם נתפוס, דבכה"ג שאמר עמ"נ שלא תנשאי לפלוני עד זמן ידוע היא רשאה להנשא תיכף על הסמך שבמשך הימים תקיים את התנאי, א"כ הדרא קושיה לדוכתה?

20וכתב שזה תלוי בשני התירוצים של הרב מכתב אליהו בטעמו של דבר שכתב הרמב"ם דבמתנה עמ"נ היא מותרת להנשא תיכף על הסמך שתקיים התנאי בעתיד, אע"ג דבאומר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, אע"פ שמת ובודאי לא יבוא, בכ"ז אסורה לה להנשא עד עבור הזמן כנ"ל; ואמר הרב הנ"ל ע"ז שני תירוצים: א. שיש הבדל בין תנאי התלוי באחרים ובין תנאי התלוי בידה. ב. דיש הבדל בין תנאי התלוי בזמן ובין תנאי שאינו תלוי בזמן. וממילא בע"מ שלא תנשאי לפלוני לזמן ידוע, הנה לתירוץ הראשון מותרת להנשא תיכף, כיון דבידה לקיים התנאי, ולתירוץ שני, אסורה כיון דתלוי בזמן.

21אכן באמת מלשון הרמב"ם גופא, דבאופן כזה מותרת להנשא תיכף, דהרי הוא אומר: "אבל אם אמר לה עמ"נ שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה הר"ז גט, ולא תנשא לו כל זמן שהתנה", והרי הדברים ברור מללו, דרק לו לא תנשא אבל לאחרים היא תנשא תיכף, וא"כ הרי הדרא קושיה לדוכתה?

22ולפי דרכנו נאמר, דאמנם באומר עמ"נ שלא תנשאי לפלוני במשך זמן ידוע היא מותרת להנשא תיכף לאחרים, ובכ"ז בלי הגבלת זמן אין זה כריתות כלל. דהנה הא דאמרינן דכשהיא אגידא ביה אין זה כריתות מצד דבעינן דבר הכורת בינו לבינה, אין המניעה מצד שהיא אגידא בהנשואין, אלא מצד שהיא אגידא בקיום התנאי, וכלשון רש"י "שלא יהא בו תנאי המקשרן יחד", שאמנם זה מוכח מגופא דדינא באמרנו "הרי זה גיטך עמ"נ שלא תשתי יין אין זה כריתות, עד שלשים יום הר"ז כריתות", ואם נימא, דעד שלשים הרי זה כריתות לא תהא רשאה להנשא עד כלות הזמן, א"כ באומר עמ"נ שלא תשתי יין לעולם, ל"ל טעמא דאין זה כריתות מצד דבעינן דבר הכורת בינו לבינה, תפ"ל מצד דלעולם לא יהא בזה קיום התנאי, כיון דאמר לעולם הרי אין בזה אחרית - ומזה גופא אולי הוכיח הרמב"ם את דינו, דבע"מ מותרת להנשא תיכף - אלא ודאי דאע"פ שבמגביל זמן ידוע מותרת להנשא תיכף על הסמך שתקיים התנאי בעתיד, אבל כיון דזקוקה תמיד לקיום התנאי, שוב אין בכאן דבר הכורת בינו לבינה, אחרי דהיא אגידא תמיד בקיום התנאי; וממילא אין הבדל אם קיום התנאי דרוש לאיזו תחבולה מצדה או דנעשה שוב ממילא, כי יהיה איך שיהיה אם זקוקה היא לעולם בדינא לקיום התנאי, אין זה דבר הכורת בינו לבינה.

23והנה במתנה עמ"נ שלא תנשאי לפלוני לעולם ומת הפלוני, אין זאת אומרת שאיננה זקוקה עוד לקיום התנאי, אלא שהתנאי יתקיים שוב ממילא בין אם תרצה בכך ובין אם לא תרצה בכך, אבל ס"ס לעולם יש תנאי המקשרן יחד בדינא.

24וכה"ג הוא ג"כ במתנה עמ"נ שלא תלכי לבית אביך לעולם, כמובן.

25וזהו עפ"י ההנחה שהנחנו, דבהעדר הבטול אין זה עדיין קיום לדעת הרמב"ם, כשם שלהיפך בהעדר הקיום אין זה עדיין ביטול; וממילא גם כשמת הפלוני או מת האב בעל הבית, והעדר הביטול הוא שוב ברור, הנה עדיין הקיום נמשך בלי הפסק לעולם.

26ואולי לזה נתכוונו מפרשי הרמב"ם הראשונים באמרם, שלדעתו "כל שמזכיר לעולם וא"א שתהא מותרת במה שהיתה אסורה בו אין זה כריתות", כלומר, דבאופן כזה היא תמיד קשורה בקיום התנאי, אם כי דממילא הוא בא כנ"ל.