דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ה' גדרי תנאי, ברירה ואונם ו
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Darkhei HaKinyanim, Shmatta 5 6
Open in the reader →1הקושיא על הרמב"ם שבאם לא אעמוד מחולי זה פסק לא כהבבלי ולא כהירושלמי. - תירוצו של הפני יהושע בזה קשה. - ברם דהרמב"ם אמנם פוסק כהירושלמי ובכ"ז לא הויא רק ספק מגורשת לשיטתו במשפטי התנאים. - בדבר שלא הוגבל זמן עליו אפשר לדון בזה רק על העתיד ולא על העבר. - ובזה צדק הרמב"ם דפסק דהויא ספק מגורשת.
2גיטין (עג, א): "ת"ר, זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ונפל הבית עליו או הכישו נחש אינו גט. אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הר"ז גט. מ"ש רישא ומ"ש סיפא? שלחו מתם, אכלו ארי אין לנו".
3וכתבו בתוס' (ד"ה מאי): "בירושלמי מפרש טעמא רבא איכא, דברישא הרי לא מת מחולי זה, אבל בסיפא אם לא יעמוד קאמר, והרי לא עמד, דלא עמד משמע בין ע"י החולי, בין ע"י ד"א. אבל גמרא שלנו אינו סובר חילוק זה, אלא בכולם משמע ליה שימות מתוך חולי זה".
4ובפסק הלכה בזה כתב הרמב"ם בפ"ט מהל' גירושין (הלכה יח): "אמר לה אם לא יעמוד מחולי זה, ונפל עליו בית או נשכו נחש, או טרפו ארי, הר"ז ספק מגורשת".
5ותמהו עליו, דא זהו לא כהבבלי ולא כהירושלמי?
6והנה לפי הנראה מדברי הפני יהושע (קו"א לכתובות סי' ב) משמע דמפרש דאף לדברי הבבלי הוי ג"כ ספק, דנהי דכונתו באם לא אעמוד ג"כ על מיתה מחולי זה, אך הרי יכול להיות שגם בלי נפילת הבית או נשיכת הנחש לא היה עומד והיה מת מחולי זה.
7אבל ג"ז תמוה, דאם כן גם כשאמר בלשון "אם מתי מחולי זה" נמי יהיה ספיקא, דהא יכול להיות דגם בל"ז היה מת, ומדוע פסק שם (בהלכה יז) דאינו גט בודאי?
8ועוד הקשה הפני יהושע בעצמו מריש כתובות (ב, ב), דמקשינן אם נימא דיש אונס בגיטין "ליתני חלה וכ"ש מת". הא בזה הרי לא יכול למיתני "אינו גט" בודאי, דהא נהי דיש אונס, אבל מידי ספיקא לא נפקא, דאולי גם בלי האונס לא היה בא?
9והנראה לי דהרמב"ם אמנם סובר כהירושלמי ובכ"ז לשיטתו לא הוי רק ספק מגורשת; דהנה כבר הביאנו בפרק הקודם את דרך הקודש אשר להרמב"ם במשפטי התנאים, שבקצור אפשר להעמיד את שיטתו על שתי ההנחות הללו:
10א) דבר שלא הוגבל זמן מיוחד להתהוותו, הרי הדבר תלוי ועומד תמיד, כלומר, דנוכל לדון עליו מצד העתיד לומר שידוע שיהיה כך, אבל לא מצד העבר, שכבר היה, כי האין סוף אין לו עבר.
11ב) דבין קיום ובין בטול התנאי אם לא יצאו אל הפועל בחיוב ורק שלילה יש כאן, שלילת הצד שכנגד ספוקי מספקי לן, אם מביאים למטרתם או לא.
12ועתה מה מאד צדק הרמב"ם בפסקו גבי "אם לא אעמוד מחולי זה" - הלא כל החילוק בין "אם מת" ובין "אם לא אעמוד" הוא כנ"ל, דברישא הרי לא מת מחולי זה, אבל בסיפא אם לא יעמוד קאמר והרי לא עמד. אבל נתבונן נא מה גדרן של הדברים "אם לא אעמוד", אם נפרש את הדברים כפשוטן, הרי אינו נכנס תחת סוג הזמן, דהרי לא קבע זמן אם לא יעמוד בסוף חודש או בסוף שנה, וא"כ אף אם מת וידעינן בודאי שלא יעמוד, לא נוכל לומר שנתקיים התנאי בפועל דהרי לא נוכל לומר רק דידעינן שבודאי לא יעמוד, אבל לא נוכל לעולם לאמר, גם אם אלף שנים יעברו שכבר נתקיים התנאי שלא עמד? וא"כ גם אם ימות מחולי זה לכאורה תהיה רק ספק מגורשת לפ"ז? ומוכרחים אנו לאמר, דבסתם כשימות מחולי זה אנו מפרשים דכונתו היתה מתחלה ג"כ לא העיקר על אי-העמידה אך ג"כ על המיתה, וכיון דמת הרי נתקיים הדבר בפועל.
13אבל כשלא מת מחולי זה, הרי ממ"נ, אם נפרש דכונתו היתה על המיתה, הרי יהיה שוב כמו באומר אם מתי מחולי זה, אך מה תאמר "דאם לא יעמוד קאמר והרי לא עמד", דלא עמד משמע בין ע"י החולי בין ע"י דבר אחר, אבל מתי תוכל לאמר "והרי לא עמד", הלא לא נוכל לאמר רק "והרי לא יעמוד" בשלילת הבטול אבל לא בחיוב הקיום והויא רק ספק מגורשת לשיטתו.