דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ה' גדרי תנאי, ברירה ואונם ח

1מדוע דייק הבה"ג וכתב ונשאת לאחר. - המקור להבה"ג היא אותה השיטה של הרי"ף לענין עדיו בחתומיו זכין לו. - ואף להחולקים על הרי"ף הכא שאני משום דההפסק נעשה ממילא. - הגדר דאיגלאי מלתא למפרע שייך רק במקום דיש נ"מ מזה לשל עכשיו ג"כ. - ואף שביארנו במק"א, דבזה יבדל הגדר דאיגלאי מלתא למפרע מהגדר דחכם עוקר הנדר מעיקרו, הנה להבה"ג אין הבדל בזה. - אבל לפ"ז דינא דהבה"ג לא יתכן במקום זיקה. - ובזה תתישבנה כל הקושיות הנ"ל. - ולהכי כתב "ונשאת לאחר" משום דאז נפקעה הזיקה בין כך ובין כך דהויא סוטה.

2אולם כדי למצוא דרך ישרה ופשוטה בישוב כל הקושיות שמקשים על רבנן קדמאי הנ"ל, עלינו לדייק מקודם בלשונם.

3דהנה דייקו בלשונם וכתבו "שהתנה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ונשאת לאחר ומת בעלה הראשון בחיי פלוני ועברה וששתה בחייו דלא נתבטל הגט". שלכאורה מדוע דייקו לכתוב "ונשאת לאחר" הלא אם אין ביטול התנאי לאחר מיתה אחת היא לנו אם נשאת לאחר או לא?

4ובשביל זה נראה לי, דשיטת הבה"ג בכאן היא אותה השיטה של הרי"ף הידועה, בהא דעדיו בחתומיו זכין לו, דכשמטי לידיה אח"כ אמרינן איגלאי מלתא למפרע, דאם מכר המוכר או הנותן את הקרקע לאחר בין חתימת השטר להמסירה, דלא אמרינן בזה עדיו בחתומיו זכין לו, וכבר דברנו מזה בשמעתתא ד (פרק ג) ושאלנו שם, אחרי דכשמטי לידיה אמרינן אגלאי מלתא למפרע וא"כ המטי לידיה הוא רק בגדר תנאי דמעכשיו, וא"כ מאי איכפת לן שמכר או שנתן באמצע. הרי איגלאי מלתא למפרע, דהמכירה או הנתינה לא חלה כלל, ומ"ש מכל תנאי דמעכשיו? ולפ"ז נאמר, דאמנם מזה הוכיח הבה"ג, דגם בכל תנאי דמעכשיו אם הופסק הרשות באמצע בין המעשה ובין קיום התנאי, דלא מועיל שוב לא הקיום ולא הביטול.

5ועי' שם בשמעתתא הנ"ל, שבזה ביארנו את שיטת רש"י בגיטין (יג, א) שפירש בטעמא דהאומר שטר שחרור זה לעבדי דלא יתנו לאחר מיתה, משום ד"כי מטי לידיה הא מית ליה משחרר ופקעה ליה רשותיה", משום דסובר ג"כ, דאע"ג דכל כמה דלא מטי לידיה לא הוה משוחרר, אף כשמטי לידיה אמרינן איגלאי מלתא למפרע, ובשביל זה היה קשה, מדוע לא יתנו לאחר מיתה, והוכרח לפרש דהטעם הוא משום דפקעה ליה רשותא והוא כשיטת הרי"ף הנ"ל.

6ואף להחולקים על שיטת הרי"ף הנ"ל, אפשר דיודו בכאן; דאמנם אם מכר או נתן באמצע אפשר לומר, דלא שייך בכאן לבוא מצד הפסק הרשות, דע"ז גופא אנו דנים, דכיון דע"י קיום המעשה אמרינן איגלאי מלתא למפרע שוב אינו בע"ד למכור או לתת לאחר, וכיון דהמכירה או הנתינה לא חלה, הרי ממילא אין כאן הפסק הרשות כלל; אבל כשההפסק נעשה ממילא גם החולקים על הרי"ף אולי מודים, דלא שייך בזה לומר איגלאי מלתא למפרע.

7ועל היסוד הזה נבנה גם שיטת הבה"ג, דכיון דכשמת באמצע והאישות נפסקה ממילא שוב לא שייך לומר איגלאי מלתא למפרע לא לקיום ולא לבטול.

8וזו היא גם סברת התוס' ישנים הנ"ל, דכשמתה היא לפני קיום התנאי דלא מועיל הקיום לאחר מיתה, משום דבין מת הוא ובין מתה היא הרי כבר נפסקה האישות.

9ועלינו עוד להתעמק מעט בעצם הגדר דאיגלאי מלתא למפרע, דלכאורה כיון דס"ס חל המעשה או בטל למפרע, מאי איכפת לן בהפסק הרשות באמצע?

10ועלינו לומר, דאף במקום דאמרינן איגלאי מלתא למפרע, אי אפשר לבוא מצד הלמפרע אם לא יהא נ"מ מזה לשל עכשיו; דכבר ביארנו בספרנו דרך הקודש (שמע' ד פרק ז), דהגדר דאיגלאי מלתא למפרע הוא רק בדינא אבל לא במציאות, זאת אומרת דא"א לומר שמה שנעשה עכשיו הוה כאילו נעשה מאתמול בפועל ממש, אלא דמשפיע בדין על העבר וא"כ ההוה הוא מעין סבה להעבר. ובכן לא שייך זאת רק במקום דאנו זקוקים לתוצאות הדין גם בההוה, שאז משפיע זה גם על העבר.

11וע"כ לא שייך קיום התנאי ובטול התנאי בגירושין, רק כ"ז ששניהם הבעל והאשה חיים, דתוצאות הדין של הגירושין נחוצות לנו גם לעכשיו לקבוע את הקשר או את הפירוד שביניהם וממילא זה משפיע גם על העבר, אבל כשמת אחד מהם ואין שום נ"מ לעכשיו, ממילא לא שייך ג"כ לומר איגלאי מלתא למפרע.

12ועי' שם בספרנו הנ"ל (פרק ח), שהארכנו שם לבאר, דזהו הגדר של חכם עוקר הנדר מעיקרו, דאין הפירוש שלא נתהוה כלל, אלא דהחכם מבטל ועוקר את מה שנתהוה מעיקרו; ולפיכך אמרינן בשבועות (כז, ב) ד"אכלה כולה אין נשאל עליה", משום דכיון דהשאלה היא רק ביטול למה שנתהוה מעיקרו, וע"כ נחוץ שהדבר ימצא עוד במציאות. אלא ששם אמרנו, דבזה יבדל הגדר דחכם עוקר הנדר מעיקרו מהא דאיגלאי מלתא למפרע, דשם לא איכפת לנו אם הדבר עוד ישנו במציאות או לא. ולשיטת הבה"ג נאמר, דאין הבדל בזה, וגם במקום דאנו באים מצד איגלאי מלתא למפרע, אם אין נ"מ מזה לשל עכשיו, שוב לא ישפיע זה גם על הלמפרע.

13והנה בשמעתתא ד (פרק ג) בספרנו זה, ישבנו את הקושיה שמקשים על השיטה הידועה, דזכיה הוא רק דלא מצי למיהדר, אך כל כמה דלא מטי גיטא לידיה לא הוה משוחרר, שמקשים מהא דיבמות (קיח, ב) דאיבעיא לן בהמזכה גט לאשתו במקום יבם? ואמרנו, דאדרבא זו היא הנותנת, דכיון דכשמטי לידיה אמרינן איגלאי מלתא למפרע כנ"ל, אלא דבעבד לא יתנו לאחר מיתה, משום דפקעה ליה רשותא, וא"כ כ"ז לא שייך רק בעבד, משא"כ בגט במקום יבם, כיון דזקוקה היא ליבם והזיקה היא המשכת האישות, ממילא לא פקעה כלל רשותיה.

14ואף אנו נאמר בזה, כיון דכל טעמא דרבנן קדמאי שהביא הבה"ג הוא ג"כ משום דפסקה רשותא, א"כ לא שייך זה כלל במקום יבם, דעדיין הזיקה נמשכת מהאישות הקודמת.

15ובזה מתורצות כל הקושיות שמקשים על הבה"ג, דשפיר אמרינן במתנה עמ"נ שלא תשתי יין כל ימי חייכי דלא הוה כריתות משום דאגידא ביה לעולם אף לאחר מיתתו, דאם ימות בלא זרע, אף אם תשתה יין אחר כך נמי יתבטלו הגירושין למפרע, כיון דיש נ"מ מזה אף לעכשיו לענין הזיקה, ושפיר אמרינן, דבמתנה עמ"נ שלא תבעלי לפלוני דחוששים שתבעל לאחר מיתת המגרש, ובכ"ז יתבטל הגט למפרע אם הוא מת בלא בנים.

16ומכ"ש שלא תקשה מהא דע"מ שתתני לי מאתיים ומת, דיש מחלוקת אם לי ולא ליורשי או לי ואף ליורשי, דמובן, דכל עיקר המחלוקת הוא אם מת בלי בנים, דבל"ז הרי אין נ"מ לן כלל, אם הוה גט או לא, אחרי דבין כך ובין כך היא מותרת לשוק מטעם המיתה; וכן בע"מ שלא אבוא מכאן ועד י"ב חודש, דגם שם כל הנ"מ הוא לענין זיקה, ובזה שפיר שייך גם קיום התנאי וגם בטול התנאי אף לאחר מיתה.

17ועכשיו נבין דלא לחנם דייק הבה"ג בלישניה וכתב ב"התנה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ונשאת לאחר", משום דבל"ז לא פסיקא ליה למימר דלא נתבטל הגט אם שתתה לאחר מיתה, דהרי אם מת בלי זרע פשיטא דנתבטל הגט למפרע כנ"ל, אבל אם נשאת לאחר שאני, דאף אם ימות בלי זרע א"א לומר דיהא שייך בזה בטול הגט מטעם הזיקה שיש בה, דהרי בזה אנו אוחזין את החבל בתרי ראשין, דאם נתבטל הגט אף הזיקה נפקעת, דהא כיון דנתבטל הגט הרי מה שנישאת לאחר לא הוה זאת נשואין, אך בעילת אשת איש, והא קמ"ל צרת סוטה אסורה ומכ"ש הסוטה עצמה, ועי' ביבמות (יא, א-ב) דמחלקינן בין סוטה ודאי לסוטה ספק, דבסוטה ספק חולצת ולא מתיבמת, אבל בסוטה ודאי לא חולצת ולא מתייבמת; ובנ"ד הרי הויא סוטה ודאי דאינה חולצת כלל, וממילא הרי נפקעה הזיקה לגמרי, בזה אמר שפיר דלא נתבטל התנאי, כיון דאין בזה אף סרך אישות כנ"ל.