דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ו' עדות באישות ומהות האישות בכלל ד

1עוד קושיא על שיטת הספרדים משני שטרות היוצאים ביום אחד. - גם בכל שטרי הקנאה יש שני דברים. שם ספר המקנה ומעשה ההקנאה. - כשם שבשטרות עדי חתימה כרתי הכוונה על עצם ההקנאה, כך גם בגיטין החתימה פועלת את עצם הגירושין והנתינה היא רק מעין תנאי. - מחלוקת הצרפתים והספרדים היא מחלוקת אמוראים. - ובזה ניחא מה דבשטרי אקניתא אין הלכה כר"א.

2ועי' ברשב"א גיטין (פו, ב) שהביא בשם הר"ז הלוי עוד ראיה נגד שיטת הספרדים מהא דכתובות (צד, א), דפליגי שם רב ושמואל בשני שטרות היוצאין ביום אחד, דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני, ואוקימנא, דרב דאמר כרבי מאיר, ושמואל דאמר כרבי אלעזר, "ואם איתא, דר' אלעזר סבירא ליה עדי חתימה נמי כרתי, על מה פליג שמואל עליה דרב ומאי טעמיה?"

3והנה לפי ביאורנו הראשון בהגדר של עדי מסירה כרתי דלא העדים המה הכורתים, אך המסירה היא הכורתת, והעדים באים רק להודיע שהיתה כריתות, ובכן גם לשיטת הספרדים הנה לר"א רק המסירה היא הכורתת כנ"ל. ובאמת בזה יסולק גם הדיוק שדייקו הראשונים על שיטת הספרדים, דא"כ ה"ל לרבי אלעזר למימר אף עדי מסירה כרתי? ולפ"ז נופל הדיוק מאליו. ומובן, דלפ"ז גם בשאר שטרות כך הוא, דאעפ"י שלשיטת הספרדים הנ"ל יוכשרו השטרות בעדי חתימה לבד אף לר"א, אבל זהו לא מטעם שעדים בחתומיו זכים לו, אלא משום שהמסירה היא דזכתה לו, והעדי חתימה משמשים רק לאשר את ידיעת הדבר כנ"ל; ממילא מובן שלפ"ז אין מקום כלל לקושיא זו, דשפיר אמרינן דלר"א בשני שטרות היוצאים ביום אחד יש ספק למי מסר ראשון, אע"ג שאין עדי מסירה רק עדי חתימה, דס"ס הלא לדידיה רק המסירה פועלת את חלות הדבר.

4אמנם לפי ביאורנו השני, דהמחלוקת של ר"מ ור"א היא מה הוא העיקר בהכריתות, אם התהוות שם הגט או מעשה הגירושין, ור"א סובר לפי שיטת הספרדים דשניהם המה עיקרים, הנה באמת נחוץ להתבונן איך אפשר להעתיק מחלוקת זו אף בשטרות?

5אמנם גם זאת קל להבין, אחרי דקנין שטר ילפינן מהא דכתיב "ואקח את ספר המקנה" כמבואר בקדושין (כו, א), וא"כ גם שם יש שני דברים, שמקודם יתהוה שם ספר המקנה, ואח"כ מעשה ההקנאה, וגם בזה יש להסתפק מה הוא העיקר בזה.

6אכן, כמובן, לפ"ז תשאר הקושיא משני שטרות היוצאים ביום אחד לשיטת הספרדים הנ"ל.

7אולם נ"ל עוד דרך בהבנת הגדר של עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי.

8דהנה הנחנו להנחה ודאית, דאף לר"מ דעדי חתימה כרתי, אין הכוונה בזה על הגירושין גופא שכו"ע מודים שאינם מתהוים רק אחרי הנתינה, אלא דהכוונה הוא רק על התהוות שם הגט.

9אולם אחרי דאנו רואים, שהמחלוקת אי עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי כוללת בחדא מחתא גם גיטין וגם שאר שטרות, הנה משטרות אפשר לנו ללמוד גם על מהות מחלוקתם בגיטין.

10דבשטרות בודאי מי שסובר עדי חתימה כרתי אין הכוונה רק על התהוות שם ספר המקנה לחוד, אלא דהכוונה הוא על עצם ההקנאה, דהא שם יש באמת הגדר של עדיו בחתומיו זכין לו; ועי' ברשב"א (שם) שמביא בשם הרמב"ן ראיה לשיטת הספרדים הנ"ל מהא דמצינו בב"מ (יג, א), דשמואל ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו: "והיינו ודאי משום דעדי חתימה כרתי, ושמעינן ליה בשמעתין דאמר הלכתא כר"א אף בשטרות דעדי מסירה כרתי, אלא ש"מ מודה ר' אלעזר בעדי חתימה כדברי הרב אלפסי ז"ל". ודבריו ברור מללו, דכל המקור דעדיו בחתומיו זכין לו הוא משום דעדי חתימה כרתי, ועי' בתוס' ב"מ (כ, א ד"ה שובר): "וא"ת, והא אביי סבר כר"א, דאמר עדי מסירה כרתי גבי מתנתא דחתומי עלה תרי גיסי ור"א סבר בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צד, ב), כתב לזה ולא מסר לו לזה ומסר לו לזה שמסר לו תחילה קנה? וי"ל, דהיינו בשני שטרות שזמנן כתוב בשוה ביום אחד, שאין ניכר מתוכו איזה מהם קודם, לכך אזלינן בתר מסירה, אבל אין זמנן שוה, החתום קודם זכה אע"פ שהמאוחר נמסר תחלה". וחזינן מזה ג"כ, דאף לר"א אמרינן עדי חתימה כרתי, ואין הסבר לזה, זולת הסברו של הרמב"ן לפי שיטת הספרדים הנ"ל.

11ועכ"פ בשטרות המחלוקת של עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי קאי על עצם ההקנאה, אי נעשית ע"י עדי החתימה דעדים בחתומיו זכין לו; ואם כי בעינן בודאי גם מסירה מיד המוכר או הנותן ליד הלוקח או המקבל, הנה זהו רק מעין תנאי בדבר, וכשמטו לידיה איגלאי מלתא למפרע דההקנאה נעשית תיכף משעת החתימה כמבואר בב"מ (יג, א) - זהו דעת המ"ד דעדי חתימה כרתי. או דכל ההקנאה מתהוה רק ע"י מסירה, שהיא באה בתור סבה הגורמת ולא בתור תנאי - וזהו דעת המ"ד דעדי מסירה כרתי.

12ולפ"ז יצא לנו דבר חדש, דהמחלוקת של הצרפתים והספרדים הוא באמת מחלוקת האמוראים אי עדיו בחתומיו זכין לו או לא; דכיון דקי"ל הלכה כר"א לשיטת הרבה פוסקים אף בשטרות, ומכש"כ בשטרי מתנה, דאף לדעת הסוברים דהלכה כר"א בגיטין לבד, ס"ל דמתנה כגיטין (עי' בש"ך חו"מ סי' נא ס"ק ט), ובכ"ז אנו מוצאים פלוגתא של הרבה אמוראים או עדים בחתומיו זכין לו או לא, ומהם, מאלה הסוברים דעדים בחתומיו זכין לו, אנו מוצאים שסברי להדיא כר"א כמו אביי ושמואל ובמאי פלוגתייהו? ע"כ דאלה הסוברים דעדים בחתומיו זכין לו סוברים כשיטת הספרדים, ולר"א גם עדי חתימה וגם עדי מסירה כרתי, ואלה האמוראים החולקים ע"ז דעדים בחתומיו זכין לו, סוברים כשיטת הצרפתים דלר"א עדי מסירה דוקא.

13ונחזור לעניננו, וכשם שחקרנו מקודם ללמוד ממחלוקתם מגיטין על שטרות, ה"נ נחקור להיפך ללמוד ממחלוקתם משטרות על גיטין, ונאמר כך: דאע"ג דכמובן לא שייך בגיטין הגדר של עדיו בחתומיו זכין לה דלאו זכות הוא לה, אך גם שם יש לחקור אם עדי חתימה פועלים את עצם הגירושין, והמסירה היא רק מעין תנאי בדבר; אם כי כמובן לאו בגדר תנאי של מעכשיו, דחלות הגט בודאי איננה באה מקודם הנתינה, אבל הנתינה היא רק אחד הפרטים המעכבים את הגט, שאי אפשר לגט בלי זה, ועכ"פ הסבה החיובית של הגט מונחת בהחתימה וזהו עדי חתימה כרתי, שפשטות הלשון מורה על עצם הכריתות, הגירושין. או, דהמסירה היא הסבה הגורמת להתהוות הגירושין וזהו עדי מסירה כרתי.

14ובאמת גם בגט גופא אנו משתמשים לפעמים בהגדר דעדים בחתומיו זכין לו בהפרטים שיש בהם זכות לאשה, כמו הפירות; עיין בגיטין (יז, ב), מחלוקת רבי יוחנן ור"ל מאימתי אין לבעל פירות, ולרבי יוחנן אין לבעל פירות משעת חתימה, ועי' בתוס' שם (ד"ה עד שעת נתינה), ונראה דהוא מטעם עדים בחתומיו זכין לה, דאע"ג דעצם הגט לא הוי זכות לה, אבל הפירות דהוי בודאי זכות עבורה, שייך בזה הגדר של עדים בחתומיו זכין לו, ובודאי דהוא מטעם דכשמטי לידה אמרינן איגלאי מלתא למפרע. ועכ"פ אנו חזינן מזה דבהחתימה גופא כבר יש מעשה כריתות אם כי המסירה בודאי מעכבא, ולא שייך לומר בזה דכשמטי לידה איגלאי מלתא למפרע, אחרי דעצם הגט אין זה דבר של זכות.

15ובזה נבין את שיטת הראשונים, דסוברים דאף בשטר מתנה, זאת אומרת שטר הקנאה אין הלכה כרבי יוחנן, עי' בש"ך ח"מ (שם) שמביא דכך משמע מדברי הרמב"ן הבעה"ת והר"ן, ולכאורה ההבדל בין גט לשטר ראיה מובן היטב, אבל איזה הבדל יש בין גט לשטר מתנה לכאורה?

16אבל לפ"ז ניחא, דאמנם תפסינן כר"א בגיטין, דהנתינה הוא הסבה הגורמת להגירושין כמו שכן נראה מפשטות הקרא, אבל במתנה הרי יש בהחתימה גופא גם נתינה אחרי דעדים בחתומיו זכין לו וזכיה מטעם שליחות.

17וגם לשיטת הספרדים יש לומר, דבמקום דהדבר הוא זכות, שם אין המסירה סבה עיקרית לחלות הדבר, אחרי דאפשר גם בלאו הכי, וע"כ אי אפשר שם לעדי מסירה להביא את חלות הדבר.

18ואם כי באמת לא פסקינן דעדיו בחתומיו זכין לו, בכ"ז נמוק יש בזה לכו"ע להבדיל בין גט למתנתא כנ"ל.

19ועי' בגיטין (ט א-ב) "בג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים" ושם: "כי קתני מלתא דליתא בשטרות, מלתא דאיתא בשטרות לא קתני", ולכאורה לפי שיטת הסוברים דהלכה כר"א דוקא בגיטין ולא בשאר שטרות ואף שטרי מתנה בכלל, לפ"ז ה"ל למיתני עוד פרט רביעי, דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים דבשניהם עדי מסירה כרתי, משא"כ בשאר שטרות? אולם לפ"ז ניחא, דבזה שטר שחרור דמי לשטר מתנתא, דגם בזה שייך לומר עדים בחתומיו זכין לו.