דרכי משה (עמיאל), דרכי הקנינים, שמעתתא ח' דרכי הויה ויציאה יט

1קושית הפני יהושע בסתירה שיש בדבר אי שיור בגוף הגט פסול או לא. - המקור דשיור פוסל הוא מהא דאמרינן "משום דלאו כרות גיטא הוא". - כשם שבעצם הכריתות אי אפשר להיות שיור כך הוא ג"כ בדבר הגורם להכריתות. - אם מה שמשייר איננו רק הוספה להגט אין שיור פוסל. - וזהו ההבדל בין פרה ועבד ובין קלף גדול. - וממקום שבא הפני יהושע להקשות משם גופא הוא ראיה לזה. - אי אפשר דשיור אינו פוסל מצד עצמו אלא מצד מחוסר קציצה. - מחוסר קציצה איננו רק במחוסר במציאות אך גט במחוסר בדינא. - לכאורה אנו תולים בזה תניא בדלא תניא. - פשטות הדברים משמע דמחוסר קציצה הוא מסובב מזה שאי אפשר לו בלי קציצה. - אך באמת אי אפשר לומר כך לאלה הסוברים דאף בקלף גדול יש הדין של מחוסר קציצה. - בעבד ופרה שאני משום "דקא ינקי תחומין מהדדי".

2ועי' בפני יהושע, שבא בזה, בהדין דמחוסר קציצה פסול בגט, בקושיא חזקה וכתב שם בחדושיו בגיטין (כא, ב) הנ"ל: "לכאורה נראה פשוט מסוגיא דשמעתין, דהא דקתני במתני', ונותן לה את העבד ואת הפרה היינו דאל"כ פסול הגט ממ"נ, אם יקצצם פסול משום וכתב ונתן וכל זמן שלא קצצו אי אפשר ליתן לה ע"י שיור, שיאמר הרי זה גיטך עמ"נ שאני משייר לעצמי גוף העבד והפרה, דבכה"ג נמי פסול משום דאין זה כריתות. אלא דלפ"ז קשה, א"כ איך אמרינן לעיל (כ, ב) בברייתא, הר"ז גיטך עמ"נ שהנייר שלי אינה מגורשת ופירש"י ז"ל משום דנמצא אותיות פורחות באויר, ומשמע להדיא דהיכא שנותן לה הנייר ומשייר לעצמו הנייר העודף על הגט מגורשת, וכן נראה מדקמיבעיא ליה לרב פפא, בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה, משום דצריכי לגט, נראה דאם משייר לעצמו גליון הגט העודף על הכתיבה לא מיפסל בהכי ולא אמרינן דאין זה כריתות כמו בעבד ופרה דפסול אם שייר לעצמו הגוף?"

3והנ"ל לישב את הסתירה הזו באופן פשוט; דהנה זה בודאי אמת דשיור פוסל בגט, וכמו דכתב הרי"ף (ב, ב) להדיא בהסבר דברי הגמ' בגיטין (ט, א) "התם היינו טעמא, משום דלאו כרות גיטא הוא" שהסביר זאת בדברים האלה: "דכיון דשייר ליה קרקע כל שהוא וכתב הכי בגיטא, הוי ליה לרביה זכותא בגויה דגיטא, וכגון זה אינו גט כריתות, דבעינן דליהוי גיטא דחירותא כוליה לעבדא וליכא". ונראה, דכשם שבעינן בעצם הכריתות שלא יהיה בזה שום שיור, ולכן באומר הר"ז גיטך עמ"נ שלא תשתה יין, עמ"נ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כמבואר בגיטין (כא, ב) ובקדושין (ה, א), כך בעינן בדבר הגורם להכריתות, היינו בגוף הגט שלא יהא בזה שום שיור להבעל או להאדון.

4ואמנם רש"י (ד"ה התם) ותוס' (ד"ה התם) מפרשים את הגמ' הנ"ל באופן אחר, ועי' בר"ן שם (ד"ה שפתים) שנ"מ בין פירוש הרי"ף ובין פירוש התוס' בעבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסי קנויין לך חוץ משדה פלוני; דלפי פירוש התוס' בכה"ג יצא לחירות ולשיטת הרי"ף אף בכה"ג אינו נעשה משוחרר. אכן אף לשיטת התוס' אפשר דרק בכה"ג, שעכ"פ גוף השטר שיחרור קנוי להעבד והאדון אינו צריך לו רק לראי' בעלמא, סבירא להו דזהו עוד בכלל כרות גיטא, אבל אם יש שיור בעצם הגט, גם הם מודים דלאו כרות גיטא הוא.

5אכן נ"ל לדבר פשוט, דהא דשיור פוסל בגט הוא רק כשמשייר המגרש לעצמו בגוף הגט, היינו במה שבכל האופנים הוקבע ע"ז שם גט, אבל אם מה שמשייר לעצמו איננו רק הוספה על הגט לא איכפת לן כיון דבעצם הגט אין שיור.

6וזהו ההבדל בין פרה ועבד מחד גיסא ובין קלף גדול מאידך גיסא; דבהראשונים כיון דאם יקצוץ מהם את החלק שהגט כתוב עליהם יהיה פסול מטעם דמחוסר קציצה, א"כ הרי הוקבע שם הגט על כל הפרה והעבד, וממילא אם לא יתן את כל הפרה והעבד הוא משייר לעצמו בגוף הגט ולאו כרות גיטא הוא כנ"ל. אבל בקלף גדול כיון דיכול לחתוך ולתת רק את החלק שהגט כתוב עליו, וממילא אף אם לא חתך לא הוקבע שם הגט רק על אותו החלק הנ"ל, והשאר איננו רק הוספה, לא איכפת לן אף אם משייר אותה ההוספה לעצמו.

7וממקום שבא הפני יהושע להקשות משם גופא הוא ראיה לזה, דהא שם (כ, ב) על האיבעיא דבין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה פרכינן "ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים?" ולכאורה דקארי לה מאי קארי לה, דע"כ לא שמענו מספר אחד אלא דאם יחתוך את הגט לאיזה גזרים לא יוכשר, אבל עכ"פ טרם שחתכו עדיין הוא בכלל ספר אחד אף שיש להמגרש חלק בו, דהא מובן מאליו ש"ספר אחד" נאמר על עצם הספר, ואל על הבעלות של הספר? אלא דגם שם הוא כנ"ל, דכיון דמטעם ספר אחד וכו' אי אפשר לחתכו לגזרים, ע"כ הוקבע שם הגט גם על הנייר חלק שבין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה, וא"כ תו הוי שיור בעצם הגט כנ"ל.

8או אפשר לומר, דבאמת שיור אינו פוסל מצד עצמו, וכשיטת התוס' הנ"ל, דרק בעצם הכריתות בעינן שלא יהא בזה שיור מצד המשמעות של "כריתות" שהוא "דבר הכורת בינו לבינה" אבל בגוף הגט, שמביא לידי כריתות לא איכפת לן אם משייר מה לעצמו, ולכן לא פירשו שם בתוס' כשיטת הרי"ף בהסבר הדברים משום "דלאו כרות גיטא הוא". והא דבעינן שיתן לה כל העבד וכל הפרה הוא ג"כ משום הטעם דמחוסר קציצה, כי מחוסר קציצה נקרא לא רק כשמחוסר במציאות אך גם בדינא, ואם לא יקנה לה את כל העבד הרי אי אפשר לומר דשניהם, הבעל והאשה, המה שותפים בכל העבד, דא"כ הרי יהיה להבעל חלק גם בהיד שכתוב הגט עליה, וזה לא יתכן כמובן, אלא דנצטרך לומר, דלו שייך כל העבד ולה רק היד, ואף שלא נתחלק במציאות נחשב לנתחלק בדינא, וזה גופא בכלל מחוסר קציצה, דהא ס"ס אי אפשר לחלות הגט בלי חלוקא בדינא מקודם כנ"ל, וממילא בקלף דאין שם כלל הפסול דמחוסר קציצה אין פסול גם בשיור כנ"ל.

9אכן לכאורה אנו תולים בתירוצנו הנ"ל תניא בדלא תניא, דפשטות הדברים של הפסול דמחוסר קציצה משמע דכל הפסול הוא מסובב מזה שאי אפשר לו בלי קציצה, דאם לא יקצוץ יהיה בזה פסול מטעם אחר, ואילו לדברינו הנ"ל הרי הוא להיפך, דכל טעמא מה שאי אפשר לו בלי קציצה הוא רק מצד הטעם דמחוסר קציצה, ונמצא דאנו תולים תניא בדלא תניא.

10אכן באמת בין כך ובין כך אי אפשר לפרש דכל הגדר דמחוסר קציצה הוא מטעם שאי אפשר לו בלי קציצה, דהא יש מן הראשונים שסברו, דאף בקלף גדול יש הכלל דמחוסר קציצה פסול אף ששם בודאי אפשר לו בלי קציצה, ובעבד ופרה גופא הרי אפשר לו לתת את כל העבד והפרה, ועי' מה שכתבנו בזה בפרק י"ז, אבל עכ"פ פשטות הדברים משמע, דאף במקום שאפשר לו בלי קציצה בכ"ז הקציצה פוסלת, ובכן אין סתירה מיניה וביה אם נאמר כנ"ל.

11אולם כל דברינו הנ"ל יתכנו רק לאלה הראשונים שסוברים כנ"ל דבקלף גדול אין בזה משום מחוסר קציצה, אבל לאלה החולקים ע"ז הרי הדרא קושיא לדוכתא?

12והנ"ל בזה עוד, דבאמת אפשר לומר דשיור אין פוסל בגט, ולכן לא איכפת לן כלל במה דמשייר חלק מן הקלף לעצמו, אע"ג דיש שם הגט על כל הקלף, לאלה הסוברים דגם בזה פוסלת הקציצה, כיון דס"ס הקלף שנוסח הגט עליו שייך כולו להאשה; אכן בעבד ופרה שאני, עפ"י מה דאמרינן בביצה (לז, ב) "אתמר, שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר, חבית מותרת ובהמה אסורה וכו' מאי קסבר רב, אי קא סבר יש ברירה אפילו בהמה תשתרי, ואי קסבר אין ברירה אפילו חבית נמי אסורה? לעולם קסבר יש ברירה, ושאני בהמה דקא ינקו תחומין מהדדי", ובכן בבהמה ועבד אם לא יקנה לה את כל העבד והפרה ורק את יד העבד או קרן של פרה לבד, הרי יהיה להבעל איזו שייכות גם להיד והקרן מטעם דינקי תחומין מהדדי הנ"ל, ואין כאן גט שלם כלל, משא"כ בקלף גדול כמובן.