דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות א

1שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (בפ"ח מהלכות כלי המקדש) לענין אבנט שלא בשעת עבודה. - מחלוקת הנ"ל (בפ"ט מהל' ביאת המקדש) לענין הדלקת הנרות אי כשירה לכתחילה בזרים. - לכאורה אפשר לומר דמחלוקתם האחרונה במחלוקתם הראשונה תלויה ולשיטתייהו אזלי. - להרמב"ם לשיטתו לא יצויר כלל, שלכתחילה נבעי כהונה, אך בדיעבד יכושר בזר, דזהו תרתי דסתרי, משא"כ להראב"ד.

2זבחים (יז, ב): "מחוסר בגדים מנלן? אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דר' אליעזר ב"ר שמעון, דאמר קרא וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו, וחבשת להם מגבעות, והיתה להם כהונה לחקת עולם, בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם".

3והנה פלוגתא עתיקא אצל רבותינו הראשונים, הרמב"ם והראב"ד ז"ל, בלבישת הבגדים, דעת הראשון (בפ"ח מהל' כלי המקדש הלכה יא): "בגדי כהונה מותר ליהנות בהן, לפיכך לובש אותן ביום עבודתו, ואפילו שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט, מפני שהוא שעטנז אסור לכהן ההדיוט ללובשו, אלא בשעת העבודה", ודעת השני "א"א לא מחוור מן הגמרא הכי, אלא כל היום מותר במקדש". ועי' בכס"מ דמבאר דטעם הראב"ד הוא, מהא דמבואר בתמיד (כז, ב) "בגדי כהונה היוצא מהם למדינה אסור, ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר", והרמב"ם סובר דהך ברייתא לענין היתר בגדי כהונה מיתני, אבל לא לענין היתר כלאים.

4וברמב"ם (בפ"ט מהל' ביאת המקדש הלכה ז) כתב: "וכן הדלקת הנרות כשירה בזרים, לפיכך אם הטיב הכהן הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן", וגם ע"ז פליג הראב"ד באמרו "א"א הפליג כשאמר מותר לזר להדליקן, אלא שאם הדליקן כשרות".

5והיה נ"ל לאמר, דהמחלוקת האחרונה הנ"ל במחלוקת הראשונה לענין בגדי כהונה מיתלי תלי ובעלי המחלוקת לשיטתייהו אזלי; והרמב"ם לשיטתו, דשלא בשעת עבודה אסור לו ללבוש האבנט, א"כ תופס דגם בשעת עבודה לבישתו הוא רק מצד דחיה דאתי עשה של מצות העבודה ודחי ל"ת דכלאים, והרי כללא הוא, דכ"מ שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים שניהם אין שייך גדר דחיה (יבמות כ, ב ועוד), ובמנחות (עב, א) אמרינן: "ואי סלקא דעתך נקצר שלא כמצותו כשר, אמאי דחי שבת ניקצריה מערב שבת, אלא מדדחי שבת, ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול". ובתוס' שם (ד"ה אמאי) כתבו: "ואע"ג דלכתחלה מצותו בלילה כיון דדיעבד כשר לא הוה דומיא דתמיד", אלמא דמצוה שבדיעבד כשרה בלי דחית הל"ת, אע"פ שלכתחלה לא תוכל להיות כך, בכ"ז מיקרי זאת אפשר לקיים שניהם. א"כ לשיטתו לא הפליג כלל על המדה, דמאי נימא "שרק אם הדליקן כשירות" אבל לכתחלה בעינן כהן לזה, הא ס"ס גם הכהן אסור יהיה לו אז להלביש את האבנט, דהא כיון דבדיעבד כשר גם ע"י זר, שוב מיקרי זאת אפשר לקיים שניהם כנ"ל, וכיון דיעשה את ההדלקה בלי אבנט, הרי יהיה שוב גם הכהן זר לענין העבודה הזו, דהא אמרינן אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, וא"כ ממילא כיון דאם רק נתפוס דבדיעבד כשר בזר שוב גם לכתחלה כן, דהא גם בני אהרן זרים לזה, ולא נרויח כלל מכהונתו, והיא איננה מעלה ואיננה מורדת.

6והראב"ד לשיטתו, דמותר ללבוש את האבנט גם שלא בשעת עבודה, א"כ הלבישה הוא מצד היתר ולא מצד דחיה, ואף בדבר שבדיעבד כשר בזר, הלא בודאי ג"כ יהיה מותר להכהן ללבוש את כל בגדיו, וישאר בכהונתו עליו א"כ שפיר שייך לומר דלכתחלה בעינן ההידור של כהן.