דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות ב

1סתירה נגד הנ"ל משחיטה דס"ד בזבחים (לב, א) דלכתחילה בעינן כהונה. - משאר העבודות כמו הולכת אברים לכבש לא קשיא. - חקירה בהא דאמרינן בזמן שבגדיהם עליהם וכו' מהו בזה הסבה החיובית ומהו העדר הסבה. - ונ"מ בעבודה שאין בה כלל המצוה של "בגדיהם עליהם". - על מדוכא זו ישבו בעלי התוס' בזבחים (יג, א) והשטה מקובצת שם (יט, ב ודף כ' א).

2אולם באמת יש להעיר ע"ז מהא דאמרינן בזבחים (לב, א) "שחטו דיעבד אין לכתחלה לא" ואע"ג דלבסוף אסקא "הוא הדין דאפילו לכתחלה נמי", אבל מעיקרא מאי ס"ד לשיטת הרמב"ם, דהא יש בזה סתירה עצמית, דכיון דבדיעבד כשרה בזר, שוב לא יכול להיות לכתחלה כהן, דהא הכל זרים הם בלי בגדים?

3ובמכוון אני שואל מזאת ולא משאר עבודות, דבדיעבד כשרה בלעדי בגדי כהונה כמו הולכת איברים לכבש כמבואר בזבחים (יד, ב) או נתינת אש למזבח כמבואר שם (יח, א),ואפ"ה עובד בהן הכהן בבגדיו?

4דאי משם לא איריא, דשם הכשר הבדיעבד הוא משום דעצם עבודתן אינן מעכבות בגוף הקרבן, אבל העבודות כשהן לעצמן מצד המצוה שיש בהן גם בדיעבד אינן כשרות בזר, כלומר, דאם עבדן זר אין כלל מצוה בזה, ושוב שייך לאמר אתי עשה דהעבודה ודחי את ל"ת דכלאים. לא כן בשחיטה, דאדרבא דהעבודה ביחוסה לעצם הקרבן הרי גם בדיעבד מעכבא, אלא דמצות הכהונה לפי ס"ד הוא רק לכתחלה, וא"כ שוב לא יהיה שייך דחוי ואין כלל כהן גם לכתחלה כנ"ל?

5ומדי חשבי בהתבוננות מרובה בזה נתעוררו ברעיוני חקירה חדשה בעצם הגדר דמחוסר בגדים, דכאמור בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, מה הוא בהן הסבה החיובית ומה הוא בהן העדר הסבה; כלומר, אם הלבשת הבגדים היא סבה חיובית לקדושת הכהונה להעבודות, זאת אומרת, דלאו מה שהוא בן אהרן לבד קדשו, אך בהצטרפות "בגדיהם עליהם" ישיג את קדושתו, וא"כ, "אין בגדיהם עליהם" הוא העדר הסבה, סבת קדושתו, וממילא ישאר זר לענין העבודות; או להיפך, דאי הלבשת הבגדים הוא סבה חיובית להסתלקות הקדושה, וא"כ הלבשת הבגדים הוא העדר הסבה, דבאמת קדושתו מרחם, וכשאין סבה להסתלקות הקדושה ממילא בקדושתו הוא עומד.

6ונ"מ לדינא באופן שיצויר באיזה עבודה דלא תהיה כלל המצוה של "בגדיהם עליהם" - אם הוא בקדושתו לענין עבודה זו. דאם נימא כהצד הראשון נהי דאינו עובר על מצות הלבישה, אך ס"ס גם קדושה, קדושת כהונה, אין כאן; אבל אם נימא כהצד השני הרי להיפך דאין כאן סבה להסתלקות הקדושה, אחרי דאין כלל המצוה דהלבשה.

7וציור שכזה הרי נמצא בהנ"ל בפרק הקודם בהעבודות שבדיעבד הן כשרות בזר, אלא לכתחלה בעינן כהן, ואמרנו, דכיון דלדעת הרמב"ם על הכהן לעבוד את העבודות הללו בלי הבגדים, א"כ אין אנו מרויחים בהלכתחלה כלום, דהא גם הכהן איננו כהן, אחרי דאין בגדיהם עליהם, אבל זהו רק להצד הראשון, אולם להצד השני נימא בהיפך, כיון דאין בזה כלל מצות ההלבשה שוב בקדושתו עומד, דהא אין סבה להסתלקותו.

8ומצאתי דעל מדוכה זו כבר ישבו רבותינו בעלי התוס' דהנה בזבחים (יג, א בד"ה בכהן כשר ובכלי שרת) כתבו: "פירש בקונטרס, כלי שרת בגדי כהונה, וקשה דהא נפקא לקמן בפ' שני (יז, ב) מקרא דאין בגדיהם עליהן אין כהונה עליהן והוו להו זרים, ואפילו בעבודה דלא מעכבא כפרה? וי"ל, דאי לאו גזירה שוה דהכא הוה אמרינן מה שהקפידה תורה אמחוסר בגדים היינו היכא דכתיבי בגדים, אבל היכא דלא כתיבי בגדים לא, וגבי נתינת אש וסדור איברים לא הוה בעינא בגדים מכהן בכהונו, אלא מדגלי רחמנא גבי קבלה גז"ש, ילפינן בכל דוכתא דהכהן הוי בכיהונו".

9דבקושיתם תפסו כהצד הראשון שבחקירתנו, וא"כ כהונה ובגדים שניהם מושג אחד הוא, וכיון דכתיב גבי קבלה הכהנים שוב אי-אפשר לספק דתהיה בלי כלי שרת, דאי נימא דלא בעינן בזה בגדים הרי אין כאן עליהם כהונה ג"כ.

10ובתירוצם תפסו כהצד השני, וא"כ אע"ג דבעינן בהעבודות גם כהונה וגם בגדים, אך לא מושג אחד הוא, אלא שני מושגים נפרדים בסבתם ובמהותם, דמן הסתם כהן בקדושתו הוא עומד, אלא דחסרון הבגדים הוא סבה לההסתלקות וא"כ צריך להגביל מקודם את החסרון, כלומר, דרק במקום דנחוץ הוי זאת חסרון, וז"ש "מה שהקפידה תורה במחוסר בגדים היינו היכא דכתיבא בגדים", ורק הגז"ש בא ללמדנו, דגם היכא דלאו בפירוש אתמר בגדים, מכללא אתמר, דמצות הלבשה עליהן בעת עבודתם.

11ובזבחים (יט, ב ודף כ, א) "ושלא רחוץ ידים ורגלים אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים, להקטיר אשה ל"ל? מהו דתימא, הני מילי עבודה דמעכבא כפרה, אבל עבודה דלא מעכבא כפרה לא קמ"ל".

12וכתב ע"ז בשטה מקובצת (אות א): "תימא, הא שלא רחוץ ידים ורגלים ילפינן ממחוסר בגדים דמחלל בין בעבודה דמעכבא כפרה ובין בעבודה דלא מעכבא כפרה? ותירץ מורי, דהא דילפינן ממחוסר בגדים היינו היכא דצריך קדוש, שיחלל אם לא קידש", עכת"ד.

13וגם שקלא וטריא זו בסוג חקירתנו היא, דכיון דשלא רחוץ ידים ורגלים ממחוסר בגדים ילפינן, הרי אותו הספק נופל ממילא גם שם, אם הרחיצה היא סבה לקדושתו, קדושת הכהונה, או להיפך דה"שלא רחוץ" הוא סבה להסתלקות הקדושה. ונ"מ אם יצויר כהן בעבודה בלי קידוש, ותפס בקושיתו כהצד הראשון, וממילא הלמוד שלא רחוץ ידים ורגלים ממחוסר בגדים הוא בזה בעיקרו של דבר, דגורמי קדושת הכהונה הוא שני דברים, הלבשת הבגדים וקידוש ידים ורגלים, וא"כ לא שייך שוב להסתפק בפרטים, דידעינן דבכ"מ דבעינן כהונה, בעינן גם שני התאומים הללו, ובתירוצו תפס כהצד השני, א"כ הלמוד בשלא רחוץ ממחוסר בגדים הוא רק בזה, דכמו היכא דצריך בגדים והוא לא הוציא זאת אל הפועל דמסתלקת הקדושה, כן היכא דצריך קדוש מסתלקת הקדושה, אם לא עבד כן; אבל לענין עצם הצריכות לא ילפינן מהדדי, דרק לענין הרושם שהם פועלים בקדושת הכהונה לענין זה אנו למדים זה מזה, לא כן עצם הנחיצות ללבוש או לרחוץ הלא הם מצוות פרטיות שאינן שייכות זה לזה, ולהכי אע"ג דמחוסר בגדים מחלל תמיד בין בעבודה דמעכבא ובין בעבודה דלא מעכבא, הוה אמינא דקידוש בעבודה דלא מעכבא לא בעינן כלל וממילא בקדושתו הוא עומד.