דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא ט' הקדש בתור מושג איסורי כג

1מעשה לסתור להנחתנו הנ"ל מהא דזבחים (יב, ב) לפירש"י שם. - באמת מזה אדרבא ראיה להנחתנו. דרש"י השכיל לפרש דהדחוי בכאן הוא לא פרטי אך כללי, משום דתורת חטאת חלב בכלל נדחית. - ואמנם דחוי כזה הוא שונה מכל הדחויין דעלמא, אבל עכ"פ גם בכאן לא יתוקן העבר.

2אכן לכאורה נוכל להביא "מעשה לסתור" להנחתנו בפרק הקודם, דהיכא שכשחזר ונראה אגלאי מלתא למפרע דלא הוה נדחה מעולם, אז אין בזה הגדר דחוי, מהא דזבחים (יב, ב) "בעי ר' ירמיה, אכל חלב והפריש קרבן והורו ב"ד שחלב מותר וחזרו בהן, מהו מי הוי דחוי או לא הוי דחוי. אמר ליה ההוא סבא, כי פתח ר' יוחנן בדחויין מהא פתח, מאי טעמא התם גברא אידחי, קרבן לא אידחי, הכא קרבן נמי אידחי". - ועי' שם שחלקו רש"י ותוס' בפירושא דהאי מלתא, רש"י (ד"ה התם) פירש ד"התם" קאי על הא דמומר ושוטה ו"הכא" כונתו על הא ד"הורו ב"ד" ובתוס' (ד"ה הכא) בשם ר"ת פרשו להיפך, ד"הכא" הוא במומר ושוטה דפטור לכולי עלמא, ו"התם" גבי הורו ב"ד "דקרבן לא אידחי דאי לאו דהתירו ב"ד היה קרב ונמצא שלא היה דחוי, אלא ע"י טעותו". - אבל עכ"פ שניהם מודים דלר' יוחנן גם בזה יש הגדר דחוי, אע"ג דאח"כ שב"ד חזרו בהן אגלאי מלתא למפרע, דלא נדחה כלל מעולם, אלמא להדיא דאף "חסרון ידיעה שלנו עושה דחוי"?

3אבל באמת דוק ותשכח, דמזה אדרבא ראיה להנחתנו הנ"ל עי' שם ברש"י (ד"ה הורו ב"ד) ותראה שפירש: "נדחה, דאילו עבר השתא לאו בר קרבן הוא, דאמרינן בהוריות (ב, ב) יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור", שלכאורה ל"ל כל זה, הא בפשטות יכול לפרש דהשתא הוה דחוי, כיון דהורו ב"ד שאין כלל עבירה בחלב? אבל הוא אשר אמרנו, שלרש"י היה קשה, דבאמת אין זה דחוי, אחרי דס"ס חזרו בהן ואגלאי מלתא למפרע, דגם אז היה ראוי להקרבה; ע"כ השכיל רש"י לפרש, דהדחוי בכאן הוא לא פרטי, אך כללי, כלומר, דלאו מצד שהחטאת הזאת נדחית קאתינן בזה, אך מפני שתורת חטאת כזאת בכלל נדחית בזמן הזה - וזהו שמפרש אח"כ (ד"ה התם) ביותר ביאור "גבי מומר ושוטה גברא אידחי מקרבן, קרבן לא אידחי, תורת חטאת זאת לא נדחית מישראל מן הכשרין, אבל הכא תורת קרבן זה נדחית מן הכל" התבונן בדבריו הקדושים, המועט המחזיק את המרובה, ותורת חטאת זאת הרי נדחית אף לפי מה שנתגלה עתה שחזרו בהן, דס"ס הלא היה זמן מן הזמנים דלא היתה תורת חטאת חלב שזוהי הוא דפירש "דאילו עבר השתא לאו בר קרבן הוא" כלומר, אף אח"כ שיחזרו ב"ד, ולאו מצד "דאינו חוזר ונראה" אך בכלל מצד "דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור", כנ"ל.

4ואמנם דחוי זה לפירש"י הוא שאני מכל הדחויין בקרבנות שבכל הש"ס, דבכולם הדחוי הוא באותו הקרבן הפרטי שעליו אנו אומרים דגם דאינו חוזר ונראה, משא"כ בכאן, כנ"ל, ומחדש לנו בזה, דגם דחוי בתורת הקרבן בכלל נמי חשוב דחוי, ולא עוד אלא שהדחוי ממין האחרון לפירש"י הנ"ל, עוד מיגרע גרע. אבל עכ"פ אין מזה שום סתירה להנחתנו בפרק הקודם, דגם בנ"ד לא יתוקן העבר, אף אם נימא דחוזר ונראה, דס"ס היה זמן שלא היתה תורת חטאת של חלב, ומי שאכל חלב באותו זמן היה פטור באמת אף עתה שחזרו ב"ד מזה.