דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות יד
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 10 14
Open in the reader →1קושית הכ"מ על דעת הרמב"ם, דדם קדשים אינו מקבל טומאה כלל. - רש"י פליג ע"ז, אך התוס' ס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם. - הרמב"ם לשיטתו, דמשקים שאין בכוחם להכשיר אינם מקבלים טומאה ג"כ, והראב"ד פליג ע"ז. - המחלוקת היא בזה, אם במשקים אין כלל דינא דהכשר, או מפני שהם מכשירים את עצמם. - חקירה עם ה"נשפך כמים" הוא סבה לההכשר, או להיפך דה"אינו נשפך כמים" הוא סבה למנוע את ההכשר. - וממילא אפשר לומר דדם קדשים יקבלו טומאה ויהיו תו נשפכים כמים, ורק כיון דהציץ מרצה שוב אינם מקבלים טומאה כלל. - ונמצא, דאף להרמב"ם בעינן שפיר רצוי הציץ.
2רמב"ם (בפ"א מהל' פסוהמ"ק הלכה לו): "וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל, שנאמר 'בדם על הארץ תשפכנו כמים', דם שנשפך כמים הוא הנחשב כמים ויקבל טומאה, אבל דם קדשים שאינו נשפך כמים אינו מקבל טומאה".
3וכתב בכסף משנה: "וק"ל, מדתנן בפרק כיצד צולין (פסחים פ, ב) הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם, ומשמע, דמדאורייתא טמא הדם מדקתני הציץ מרצה". - והעיר ע"ז הלח"מ: "ומה שהקשה הרב בעל כ"מ ז"ל וכו'. תמהני עליו, מי אלימא מברייתא, דעל מה הציץ מרצה על הדם וכו' שתרצו שם (בפסחים טז, ב) מדרבנן, ואע"ג דהזכירו שם הרצאת הציץ?"
4ויפה העיר ע"ז הצאן קדשים בזבחים (מה, ב) באמרו: "ותמיה לי על שני מאורות הגדולים שלא יבינו דברי הכ"מ, דפריך שפיר ממתני' דוקא. בשלמא בברייתא אע"ג דמדאורייתא הדם טהור, כיון דמדרבנן טמא אהני הציץ דמרצה להיות בשר הקרבן נאכל לכהנים; אבל במתני' דקאי שנטמא דם הפסח והציץ מרצה לפטור מפסח שני וכ"כ רש"י ותוס' בהדיא, ואי מדאורייתא הדם אינו מקבל טומאה ופסח כשר הוא, לא מצי רבנן למימר ליה זיל אייתי חולין לעזרה ולעשות פסח שני, וא"כ הציץ ל"ל לרצויה לפטור מפסח שני. אלא ע"כ מדאורייתא הדם טמא ומ"ה צריכה הציץ לרצות לפטור מפסח שני ומ"ה דייק בלישניה מדקתני הציץ מרצה", וא"כ הדרא קושית הכ"מ לדוכתה?
5והנה רש"י כנראה אמנם פליג על הרמב"ם, והראי' דשם בפסחים פירש רש"י בכל הקושיות שהקשה מ"דם שנטמא" ומ"ועל מה הציץ מרצה על הדם" ומ"ונשא אהרן את עון הקדשים" שבכולם פירש דהקושיא למ"ד "דכן ממש", ולהרמב"ם הרי אלו קושיות בפ"ע על הא דאמר דדם קדשים אינו מכשיר; וכנראה סובר רש"י דהוא שני ענינים נפרדים, דאע"ג דדם קדשים אינו מכשיר, בכ"ז מקבל טומאה לולא הטעם דמשקי בית מטבחיא דכן. אבל דעת התוס' משמע דהוא כדעת הרמב"ם והראי' שהקשו שם בפסחים (יז, ב ד"ה אבל) על הא דאמר שם "הא דאמרת בקרקע טהורין לא שנו אלא מים, אבל דם לא", מהא דאמרינן דדם קדשים אינו מכשיר, אלמא דתפסו דכיון דאינם מכשירים, ה"ה דאינם מקבלים טומאה.
6והנלענ"ד בישוב קושית הכ"מ הנ"ל, דהנה לכאורה מנין לו להרמב"ם דדם קדשים אינו מקבל טומאה כלל, הא בגמ' לא ממעטינן רק מהכשר? ונראה דהרמב"ם אזיל לשיטתו (בפ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ד) שכתב: "אין שם משקה שמקבל טומאה אלא שבעת המשקין שמנינו בלבד. אבל שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין, כך אין מקבלין טומאה כלל", והראב"ד פליג ע"ז ואומר: "לא מצאתי, שאין מקבלין טומאה כלל, אלא שאין מצרפין אוכלין בשבעת המשקין". וציר מחלוקתם כנראה בזה החקירה, אם הא דמשקין מקבלין טומאה בלי הכשר, אם משום דעצם דינא דהכשר לא שייך רק באוכלין, או דגם הן שייכות בהכשר, אך כיון דכל עיקר ההכשר הוא שאחת ממיני המשקין יכשירו, וא"כ בנ"ד המה מכשירים את עצמם.
7והרמב"ם תפס כהצד השני וא"כ רק המשקין שיש בכחן להכשיר הן מקבלין טומאה, כאמור, דהן מכשירין את עצמן, אבל אותן המשקין שאינן מכשירין, א"כ במה יקבלו טומאה דמי מכשירן; - והראב"ד תופס כהצד הראשון, וא"כ לא תלוי זב"ז, דאע"פ שאינן מכשירין מאכלים, אין סבה שיעכבן מלקבל טומאה בעצמן. - וא"כ הרמב"ם לשיטתו הוכיח שפיר, דכיון דדם קדשים אינו מכשיר אין בכחן לקבל טומאה, דהא חסר ההכשר בו בעצמו.
8ונחקור נא עוד חקירה בהא דאמרינן, דדם הנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר, אם יצויר באופן שיהיה הא בהא תלי, כלומר, דאם יכשירו יהיו נשפכים כמים, ואם לא יכשירו אינם נשפכים כמים, איך נדון בזה; דנוכל לאמר, כיון דיכשירו הרי יהיו נשפכים כמים, אין סבה המעכבתן, שלא יכשירו, או דלמא כלך לאידך גיסא, כיון דאם לא יכשירו לא יהיו נשפכים כמים אין סבה שיכשירו. - ומרכז הספק הוא בזה, אם הנשפך כמים הוא סבה לההכשר, או להיפך דה"אינו נשפך כמים" הוא סבה המונעת את ההכשר.
9והציור הזה הרי איכא תמיד בדם קדשים שנטמאו, דכאמור, דלא יטמאו משום דאינן מכשירין את עצמן, ולא יכשירו משום דאינן נשפכים כמים כפירש"י (פסחים טז, א ד"ה שנשפך כמים) משום דצריך למזבח כיון דטהורין הן; או דלמא כלך לאידך גיסא, נימא דמכשירין, וממילא יקבלו טומאה דיכשירו את עצמן, וכיון דיטמאו תו יהיו נשפכים כמים דלא יהיו ראוין למזבח. אך כיון דדינא הוא, דהציץ מרצה על הטומאה, א"כ אף אם היה הדין דמקבלין טומאה נמי יהיו ראוין למזבח, דהא הציץ מרצה, א"כ ממילא תו לא יקבלו טומאה כלל, דהא אינן נשפכין כמים; וסרה ממילא קושית הכ"מ דאף לפי האמת, דדם קדשים אינן מקבלין טומאה כלל, בכ"ז שפיר אמרינן על מה הציץ מרצה על הדם, דרק בשביל רצוי הציץ שיש בדם אח"כ, אמרינן דאינם מקבלים טומאה כלל, כנ"ל.