דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות טז

1קושית הלח"מ על הרמב"ם (בפ"ג מהל' פסוהמ"ק הלכה יט) שכתב דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב דזהו סותר להא דכתב (בפרק ד הלכה יט) לענין אשם תלוי. - ואם גם נימא דלא ס"ל דכל העומד לזרוק כזרוק דמי, עדיין קשה מדוע פסק דהדם ישפך. - לכאורה יש לבוא בזה מצד דאם אין בשר אין דם. - אכן כבר נתבאר אצלנו, דמצד חסרון זריקה לא נחשב לאין בשר. - וממילא ניחא דבאשם תלוי נשאר פסול בגופו, פסול דחולין שנשחטו בעזרה. - לכאורה כיון דכלי שרת מקדשין דם הפסול יקדשו גם את הפסול של אין בשר. - חקירה בהא דכ"שׁ מקדשין את הפסול, אם הוא משום דהם מסלקים את הפסול לגמרי, או משום דדינא הוא דיוקרבו בפסולן. - ראיה להצד הראשון, וממילא אי אפשר לבוא בזה מצד כ"ש מקדשין.

2רמב"ם (בפ"ג מהל' פסולי המקודשין הלכה יט): "וכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב" - ועי' בלח"מ שהמקור לזה מהא דזבחים (פז, א-ב): "בעא מיניה ר"ל מר"י, כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין וכד' לכתחלה ליקרבן" ומפרש כפירוש רש"י, דהפשיטות הוא בחיוב - [ועי' עוד במנחות (ז, א) ובתוס' שם ד"ה אין מקדשים, ובתוס' זבחים (כז, ב) בד"ה האי ריצפה יעו"ש)] אכן תמה הלח"מ ע"ז קושית ורמינהו עצומה מהא דלקמן (פרק ד הלכה יט) שכתב שם: "המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא או שחטא ודאי וכו'. ואם אחר שנשחט נודע לו, הדם ישפך והבשר ישרף כשאר פסוהמ"ק", וא"כ הלא פסק דלא כר' יוסי דאמר בכריתות (כג, ב) "אפילו הדם בכוס יזרק והבשר יאכל", דטעמיה מפרשי בגמרא שם (כד, ב) משום דסובר, כלי שרת מקדשין בו את הפסול לכתחלה ליקרב וכל העומד לזרוק כזרוק דמי, א"כ הרי סותר את דבריו בכאן שסתם דמקדשין לכתחלה ליקרב?

3אמנם י"ל, כיון דטעמיה דר' יוסי הוא משני דברים: א) מהא דכ"ש מקדשין לכתחלה ליקרב כאמור. ב) הא דכל העומד לזרוק כזרוק דמי; ואולי רק בהדבר השני חולק הרמב"ם, ולכן פסק דלא כותיה - ומצאתי בחלקת מחוקק באהע"ז (סימן קכד ס"ק א) דכתב ג"כ כנ"ל. אבל קשה, מדוע פסק דג"כ הדם ישפך, הא לענין הדם הרי דינו בטעם הא' דיזרק, והדרא קושיא לדוכתה?

4והנ"ל בזה, דהנה הא ודאי אף דנימא דכלי שרת מקדשין פסולין ליקרב, הוא רק לענין זה דיש להם הדין מזבח, דשם בודאי אם עלו לא ירדו, רק זה גופא שנתקבל בכלי שרת נקרא זאת "עלו" וממילא להקרבה הוא עומד אף לכתחלה; אבל בודאי כמו במזבח גופא אמרינן בזבחים (פב, א) במשנה "כל הדמים פסולין שנתנו ע"ג המזבח לא הרצה הציץ אלא על הטמא, שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא"; ועי' ברש"י (ד"ה ואין הציץ מרצה על היוצא) שם "ואע"ג דפסולין שעלו לא ירדו, ארצויי מיהו לא מרצו", ועי' בתוספתא פ"ד דקרבנות (הל' ג): "דאין ציץ מרצה לא על לן ולא על יוצא"; ה"נ בודאי בכלי שרת אם הדם יהיה פסול זולת פסול טמא, דהקרבן לא הורצה, וכן כשקבלו פסולין הלא משנה מפורשת היא זבחים (טו, ב) "כל הזבחים שקבלו דמן זר אונן וכו' פסול".

5אמנם דעת רש"י שם (פז, ב ד"ה מאי לאו - בעמ' קודם), דאי נימא דמקדשין ליקרב "לכתחלה נמי יעלו האיברים, דזריקה מעליא הוא", אכן בודאי הוא רק לענין האיברים למזבח, אבל אכילת אדם אין ספק שאסור. ועי' בתוס' שם בשיטת ר"ת דמשמע להדיא, דגם האיברים לכתחלה לא יעלו שז"ל שם: "ומשני, לא, שקיבלו פסולין וא"נ זרקו פסולין, כלומר, שקיבלו פסולין אם עלה הבשר לא ירד והדם יעלה ויזרק, דכלי שרת מקדשין לכתחלה ליקרב"; הרי דבריו ברור מללו, דהכלי שרת אינן מועילין רק למה דנתקבלו בהם ולא לד"א - וכן משמע ג"כ לשון הרמב"ם "וכ"ש מקדשין דם הפסול ליקרב", משמע רק לענין דם הפסול מקדשין - וכן מוכח גם מהא דסתם ופסק (בפרק הנ"ל הלכה ז) כשלן הדם או שיצא או שנטמא אם עלה לא ירד, אבל לכתחלה לא.

6וא"כ לכאורה קשה כיון דפסק בעצמו כר' יהושע, דאם אין בשר אין דם (בפ"א מהל' פסוהמ"ק הלכה לא) א"כ מאי הועילו חכמים באמרן דכלי שרת מקדשין דם לכתחלה ליקרב, הא שוב יהיה לו אסור לכתחלה לזרוק דהא "אין בשר", כיון דבין הבשר ובין האימורין אסורין לכתחלה? ואי משום דאם עלו לא ירדו, הא בכ"מ כשנפסל האימורין כן ובכ"ז לכתחלה לא יזרוק? ולא משכחת דינא דהרמב"ם רק בפסול טומאה בהדם, דשם הלא הציץ מרצה כאמור וכל כה"ג הו"ל לפרש ולא לסתום?

7אכן לפי מה שביארנו בשמעתתא הקודמת (פרק ה) דרק אז נקרא "אין בשר" כשיש בהן פסול בגופן, אבל פסול מחמת חסרון זריקה לא יחשב ל"אין בשר", דהא בכ"מ לפני הזריקה הרי איכא החסרון הנ"ל - ולפ"ז קושיתנו אין קושיא, דהא בין בקבלו פסולין בין כשהדם פסול הרי כל החסרון בהבשר הוא רק החסרון זריקה, כמובן דהזריקה אינה מועלת באופן שכזה.

8וא"כ הרי יש לנו בזה פרפרת נאה להסיר את קושית הלח"מ; דאמנם כאן פסק שפיר הרמב"ם דמקדשין ליקרב, אבל גבי אשם תלוי כיון דבזה לא קי"ל כר' יוסי, דכל העומד לזרוק כזרוק דמי, ולא נקרא זאת "והוא לא ידע ונסלח לו", וא"כ נשאר על הבשר והאימורין פסול דחולין שנשחטו בעזרה, וכדכתב רש"י שם במשנה (כריתות כג, ב ד"ה לבית השריפה) "דאע"ג דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה בעלמא, האי בשריפה דהוי כזבח פסול", עכ"פ דהוה זאת פסולו בגופו, והראי' דישרף מיד, א"כ ממילא גם הדם ישפך, ונהי דחסרון הזה, דחולין בעזרה, ליכא כאן משום דכלי שרת מקדשין לכתחלה, אבל משום דהא אם אין בשר אין דם כנ"ל.

9אכן לכאורה יש להעיר כיון דכלי שרת מקדשין דם פסולין א"כ גם פסול זה ד"אם אין בשר אין דם" נמי יקדשו, דמ"ש האי פסול בדם שהוא פסול מחמת ד"א מכל הפסולין שבגופן דבכ"ז הכלי שרת מקדשן לכתחלה? אבל באמת א"א לאמר, דגם בזה כ"ש מקדשין, דהא כל המחלוקת דר"א ור' יהושע הלא הוא דוקא כשחסר אחר הקבלה ולפני הזריקה, דכשאין בשר לפני הקבלה הלא בזה כ"ע מודו דפסול, מטעם אחר מצד בעל מום, כמבואר בזבחים (כה, ב): "הצורם אוזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול" וכן מבואר ברמב"ם (פ"א מהל' פסוהמ"ק הלכה כט-ל), וא"כ חזינן להדיא, דאע"ג דקבל הדם בכלי שרת, בכ"ז כשנאבדו אח"כ הבשר אמרינן דאין דם, ולא אמרינן דכ"ש מקדשין וטעמא בעיא אמאי?

10אולם הא לא קשיא באמת, דהנה יש לחקור בהא דאמרינן כלי שרת מקדשין לכתחלה ליקרב, אם הוא משום דהכלי שרת מסלקין את הפסול לגמרי לענין הקרבה, או דאע"פ שהפסול בתקפו הוא עומד, דינא הוא בכ"ז כיון דנתקדשו ע"י כלי שרת דיוקרבו בפסולן. - ונ"מ בכה"ג דלא יתכן לאמר, שנסתלק הפסול לענין הקרבה.

11ונ"ל ברור כהצד הראשון, דהא כל דינא דכלי שרת מקדשין כתבו בתוס' (הנ"ל), דהוא משום דכי היכי דמזבח מקדש מה שנגע בו ולא ירדו, כן כלי מקדש מה שנגע בו ולא ירדו.

12ובזבחים (מג, א): "אמר עולא קומץ פיגול שהעלו ע"ג המזבח פקע פגולו ממנו, אם אחרים מביא לידי פיגול הוא עצמו לא כ"ש" ועי' ברש"י שם (ד"ה היאך מביא אחרים לידי פיגול) שפירש: "המקטיר קומץ ע"מ שיאכל שיריים למחר, היאך מנחה מתפגלת אם אין הקטרתו הקטרה, וה"ק הוא עצמו לא כ"ש שיתקבל, אחרי שמתקבל לרצות אחרים לפיגולו". - ומסקינן שם, דלענין זה פקע פיגולו דאם עלו לא ירדו, וכשמשלה בהן האור גם אם ירדו יעלו. אלמא דהגדר דאם עלו לא ירדו במזבח הוא כהצד הראשון משום דנפקע לגמרי הפסול לענין המזבח, ולכן יש בזה הרצאה גם להביא אחרים לידי פיגול, דבעינן בזה הרצאת המתירים; דאי אמרת כהצד השני, הרי אין בזה שום שייכות לענין ההרצאה, דהוא דבר אחר לגמרי, דאע"פ שאין מרצה כלל משום הפסול, בכ"ז דינא הוא דלא ירדו.

13ועתה א"ש, דאם כי בכל הפסולין אמרינן, דכלי שרת מקדשין הוא משום דהפסול בגופן, כלומר בהדבר שנמצא בתוך הכלי שרת, וכיון דכלי שרת מקדשין יסלקו את הפסול לגמרי לענין מזבח כאמור; אבל הא דאין בשר אין דם הרי בהדם רק עכוב חצוני יש והפסול הוא בדבר אחר בהבשר, כמובן, דהפסול הזה אינן יכולים הכלי שרת לסלק, אחרי דהמה אינן בתוך הכלי שרת.