דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות יז
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 10 17
Open in the reader →1דיוקים אחדים בהגמ' זבחים (כה, ב, ודף כו, א). - נ"ל, דמצד "עד שתהא כולה בפנים", אי אפשר לבוא כשאין לה רגלים כלל, דהא מה שיש לה הוי שפיר בפנים. - ובזה יתישבו כל הדיוקים הנ"ל.
2זבחים (כה, ב ודף כו, א): "אמר ר' אמי אמר רבי אלעזר, היא בפנים ורגליה בחוץ חתך ואח"כ שחט כשירה, שחט ואח"כ חתך פסולה. חתך ואח"כ שחט כשרה, בעל מום קא מקריב? אלא אימא, חתך ואח"כ קיבל כשרה, קיבל ואח"כ חתך פסולה. חתך ואח"כ קיבל כשרה, והא אמר ר"ז הצורם אוזן בבכור ואח"כ קיבל דמו פסול? וכו' אמר רב חסדא אמר אבימי, חותך באבר עד שמגיע לעצם. קיבל ואח"כ חתך פסולה, ש"מ, דם המובלע באיברים דם הוא? דלמא משום שמנונית".
3ויל"ד בזה דיוקים אחדים:
4א) כיון דבין כך ובין כך מוקי דחתך לאו דוקא את כל הרגל, אך עד שמגיע לעצם, א"כ למה ליה להגיה מ"שחט" ל"קיבל", הא גם בשחט מיתוקמא שפיר ולא הוי בעל מום? ואת זאת העיר כבר הלח"מ ומתרץ לפי שיטת הרמב"ם (בפ"א מהל' פסוהמ"ק הלכה יד) ד"היתה הבהמה כולה בפנים ורגלה בחוץ ושחטה הזבח פסול, שנאמר, והביאום לד', עד שתהיה כולה בפנים", ונראה ברור, דסובר דפוסל גם בדיעבד ולא כשיטת תוס' (ד"ה חתך) דהוא רק לכתחילה, ואם כי המקשה הקשה מטעם בעל מום, אבל באמת היה יכול להקשות גם מזאת דהא לא הוי כולה בפנים, ולכן אף שלבסוף הקושיא מבעל מום מסולקת, בכ"ז הוא מוכרח להגיה דבקבלה מיירי כדי שלא יקשה הקושיא השניה הנ"ל; אך מה דחוקים אלו הדברים שהעיקר שבשביל זה הוצרך לשבש ולעשות ט"ס חסר מן הספר? ולמה לכתחלה לא הקשה גם מהא דבעינן שתהא כולה בפנים?
5ב) למה אמר "קיבל ואח"כ חתך פסולה ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא", דמשמע דרק משום דאוקמיה בקבלה מוכח זאת, הא הלא גם לפי מאי דס"ד מעיקרא "דשחט ואח"כ חתך פסולה" נמי ש"מ כן, ולמה ליה ההקדמה "קיבל ואח"כ חתך פסולה"? ורש"י (ד"ה קבל ואח"כ חתך פסולה) פירש ע"ז, דהוא "כמו אמר מר", אך הדוחק מבואר?
6ולתרץ כ"ז נראה לי ברור, דהא דאמרינן לשיטת הרמב"ם, דרגליה בחוץ הזבח פסול מצד והביאום לד' היינו שיש לה רגלים, אלא שהמה בחוץ, אבל אם אין לה רגלים כלל בזה אינו פסול; דהא כל טעמא הוא משום דכתיב, והביאום לד' עד שתהא כולה בפנים, וכיון דאין לה רגלים הרי קרינן שפיר כולה בפנים, דמה שיש לה הרי הוי בפנים; וכעין זה כתב הכס"מ לקמן (בהלכה כו) דאע"פ דאמרינן השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, אבל היכא דנשפך מעט דם על הרצפה, הדם הנשאר היינו כל הפר עיי"ש.
7ועתה א"ש הכל, דלכתחלה לא היה יכול להקשות מהא דבעינן שתהא כולה בפנים, דכיון דחתך ואח"כ שחט, א"כ בעת השחיטה לא היו כלל הרגלים מחוברים, הרי מיקרי שפיר "כולה בפנים", דמה שיש לה הרי הוה כולה בעזרה, ואין אנו מחויבים לחקור דלמה היה לה לפנים עוד בשר שאין עכשיו עליה.
8וכל דבריו מתפרשים בטוב לפ"ז, דחתך ואח"כ שחט כשירה, כיון דבעת השחיטה קרינן בה "כולה בפנים", אבל שחט ואח"כ חתך פסולה, דהא בעת השחיטה היה מקצת ממנה בחוץ.
9אלא שקשה היה להמקשן "בעל מום קא מקריב", כיון דע"כ צ"ל דחתך את כל הרגל, דאל"ה שוב לא קרינן בה כולה בפנים, ובחתך את כל הרגל הרי הוה זאת מום לכל הדעות?
10ולכן מתרץ, דאמנם בשחיטה לא יצויר האי דינא, דממ"נ בין אם חתך את כל הרגל, בין אם חתך רק את הבשר תמיד פסול, בהצד הראשון מצד בעל מום ובהצד השני מטעם דלא הוה כולה בפנים, ולא יצויר רק בקבלה, דשם לא בעינן שתהא כולה בפנים, ומשכחת דחתך רק את הבשר.
11וא"ש דקאמר "קיבל ואח"כ חתך פסולה ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא", דלפי הס"ד דמיירי בשחיטה אין ראיה כלל בזה כנ"ל, דיש לומר דטעמא הוא משום דלא הוה כולה בפנים; אבל כיון דקאמר דבקבלה מיירי, הרי ע"כ ש"מ, דדם המובלע באיברים דם הוא, דלולי זאת מ"ט פסול.