דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות כא
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 10 21
Open in the reader →1נ"ל ברור, דהא דאמר הולכה פסולה אפי' לר' שמעון, לא על הזבח קאי, אך על העבודה. - חקירה ראשית בקדשים בדברים שאינם רק לכתחילה, אם מקפידים אנחנו על אופני העשיה. - ובזה יובנו דברי הגמ' בזבחים (סג, ב). - שמור הכלל בידך בההבדל שבין "פסולה" ובין "פסול".
2אמנם לענ"ד נ"ל ברור, דהא דאמר הולכה בזר פסולה אפילו לר' שמעון, לא על הזבח קאי אך על העבודה; והראי' דפסול לא כתיב - דהזבח לשון זכר - אך פסולה, כלומר, דהעבודה איננה עבודה, אבל לענין עצם הזבח זאת תלוי בהשפעת העבודה על הקרבן; וממילא לרבנן, דגם הולכה עבודה שאי אפשר לבטלה היא נפסל הקרבן, אבל לר' שמעון, נהי דחסר ההולכה, אבל ס"ס דבר אין לזה עם עצם הקרבן, דהוא רק הכשר להזריקה, וזאת עכ"פ נעשית.
3והשקלא וטריא בגמ' אם הולכה בזר כשירה לר' שמעון או לא, נוגעת בחקירה ראשית בקדשים, אם דברים שאינם מעכבים בדיעבד, או אם גם שמעכבים, אך אינם תכליתיים בהקרבן או בהמנחה ורק הכשר לדבר אחר, כמו הולכה לר"ש, אם מקפידים אנחנו בזה על אופני העשיה, כלומר, ע"י איזה אופן יצא הדבר מכח אל הפועל לכתחלה, דאפשר כיון דבדיעבד כשר גם בלי כל הדבר תו לא נבעיא גם לכתחלה רק שיעשה הדבר, אבל אחת הוא לנו באיזה אופן היה דרך עשיתה, וביותר יפול לנו הספק בדברים שאינם תכליתיים.
4וזהו שחפץ לאמר מקודם, הולכה בזר כשירה לר' שמעון אף לכתחלה, ואסיק דלא כן, אך ס"ס כיון דנעשה ע"י זר לא הוי הולכה; והראי' מהולכת איברים לכבש דשם עוד "תרתי לריעותא" דאיננה מעכבת וגם איננה תכליתיית, כלומר אפשר לבטלה, ובכ"ז הוגבל דינה באופני העשיה - לכתחלה - ומובן דבזה מסולקת ממילא קושית המל"מ לגמרי.
5ועי' לקמן בזבחים (סג, ב): "ה"ק, מלקה בכ"מ במזבח כשירה, מיצה דמה בכ"מ במזבח כשירה, שאם היזה ולא מיצה כשירה", שלכאורה מאי קמ"ל, כיון דלא מיצה כלל כשירה, איך יפסל בזה שעשה המצוי שלא במקומו? וגם שם לא נוכל למימר כד' התוס' במנחות שהביאנו לעיל גבי בלל זר, דהא המצוי הוא לאחר הכפרה ואחר שהוכשר איך יחזור ויפסל? אך הפירוש הוא מיצה דמה בכ"מ במזבח כשירה - המצוי - מפני שאם היזה ולא מיצה כשירה - העוף - כלומר, כיון דכל המצוי הוא רק לכתחלה, גם לכתחלה אין אנו מקפידים רק שיצא הדבר אל הפועל, אבל אין אנו מקפידים איך יצא הדבר, ואין אנו קובעים בזה מסמרות לאמר, דבאופן עשיה כזה הוא טוב, ובאופן אחר לא, זולת היכא דאשכחינן בהדיא הקפדת התורה כמו הגשה, והוא כדברינו הנ"ל.
6ושמור הכלל הזה בידך, דבכ"מ דאמרינן בקרבנות "פסולה" ולא "פסול" קאי זאת על העבודה ולא על הקרבן, ובמק"א ביארנו דברי הגמ' בזבחים (מב, ב) "מכדי כיון דחשיב ביה בפנים פסולה", דגם שם הכונה על העבודה ולא על הקרבן.