דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות כג

1עצם האיסור דשחוטי חוץ אינו ברור כלל. - סתירת פירוש הרש"ש בקדושין (נז, ב) מכמה מקומות. - וביחוד לפי מה שביארנו במק"א, דקדשים שמתו מידי איסורא לא יצאו מדאורייתא. - ואפילו אם נימא דפקעה איסורא לגמרי, זהו לא שייך במקום דמותר להדיוט, והרש"ש סותר את עצמו.

2והנה עצם האיסור בשחוטי חוץ אינו ברור כל כך, דזה לשון התוס' בקדושין (נז, ב ד"ה מה שלי בשלך) שהביאנו לעיל בפרק הקודם: "פי' בקונטרס, אסור בהנאה לפי שאין להם מי יתירם, דכיון דהוקדשו אינם יכולין להיות מותרים אלא ע"י זריקה מתרת בקדשים, ואלו שנשחטו בחוץ אין נזרקין. והקשה הר"מ, דכמו כן מצינו שזריקה מוציאה מידי מעילה, ואפילו הכי אמרינן במעילה (יב, א), קדשים שמתו יצאו מידי במעילה, ואע"ג שלא נזרק הדם, וכמו כן נאמר שהשחיטה תוציא מידי איסור אבר מן החי ויהיו מותרים באכילה? לפיכך פירש הר"מ, מה שלי בשלך אסור ואין להם תורת קדשים לעלות למזבח לפטור הבעלים וכו'", ובפירוש דברי התוס' הנ"ל דחקו כל המפרשים, - עי' במהרש"א ומהר"ם - ובהגהת הרש"ש מפרש את דבריהם בזה דר"ל, מידי מעילה ודאי יצאו כמו אם מתו, כיון דלא חזי לגבוה, אלא דבמתו אסורין באכילה משום נבילה; והכא, דנשחטו, יצאו ג"כ מידי איסור אבר מן החי כדאיתא בפסחים (עג, א), ויהיו מותרין באכילה מדאורייתא, אבל מדרבנן מיהא אסורין, וא"כ לפי דבריו הנה באמת לפי מסקנת התוס' כל איסור דשחוטי חוץ להדיוט אינו אלא מדרבנן.

3אולם באמת הדבר הזה לא יתכן כלל, דאין שום ספק בזה דשחיטת חוץ אסורה מדאורייתא אף להדיוט; דהא מבואר בחולין במשנה מפורשת (פה, א), דכששחט בחוץ פטור מכסוי לחכמים דס"ל דשחיטה שאינה ראוי ל"ש שחיטה, ואי נימא דהוי רק איסור דרבנן בודאי הוה בכלל שחיטה ראויה; ודבר אין לזה עם חקירת האחרונים בכל איסורי דרבנן, אם מיקרי אינם ראויים מדאורייתא, דכבר בארנו בח"א מספרנו זה (בשמעתתא א פרק ה), דכל היכא דאנו דנים על הבכח, זאת אומרת, על הדין המופשט נחשבים בודאי לראויים מדאורייתא; וביחוד דהרי גמ' מפורשת שם בחולין (כז, ב) על הא דאמרינן ד"השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות", דדייקינן על זה דאי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה מאי פטור? הרי דתפסינן לדבר פשוט דכיון דאין האיסור אלא מדרבנן בכלל שחיטה ראויה היא, וא"כ הדבר ברור מזה דשחוטי חוץ אסורין מדאורייתא; וכן הרי מבואר להדיא בב"ק (עו, א) דשחוטי חוץ הוי בכלל שחיטה שאינה ראויה, דאמרינן שם "מכדי שמעינן ליה לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא", ועי' בתוס' שם (ד"ה שחיטה שאינה ראויה), שהקשו שם מ"ט לא יוכל לפדות שחוטי חוץ, דאין לך מום גדול מזה, ובהמשך דבריהם כתבו שם "ודוחק לאמר, דמדרבנן הוא דאין נפדין לפי שעשה מום זה בידים", הרי דתפסו לדבר פשוט, דשחוטי חוץ אסורים מדאורייתא, ועיין עוד בתוס' בב"ק (עב, ב ד"ה דאי ס"ד), שכתבו שם בפירוש, דבכל מקום שאסור באכילה רק מדרבנן חשיב ליה שפיר שחיטה ראויה כמו מעשה שבת למאן דאמר דרבנן. וא"כ כיון דתפסינן לדבר פשוט בכ"מ דשחוטי חוץ הוה בכלל שחיטה שאינה ראויה, הרי אין הדבר צריך לפנים, דהוי אסור מדאורייתא.

4אולם באמת עיקר יסודו של הג' הרש"ש אינו נכון כלל, לפי מה שביארנו כבר (פרק כב), דקדשים שמתו רק מידי מעילה יצאו, אבל מידי קדושה לא יצאו אף מדאורייתא, וממילא הרי יש בודאי בכל שחוטי חוץ איסור מדאורייתא לפי שאין מי שיתיר את האיסור קודש שבהם.

5אכן אפילו אם נימא דקדשים שמתו יצאו מדאורייתא גם מהקדושה שבהם, הנה בהנחת הרש"ש הנ"ל יש בזה סתירה הגיונית מינה ובה.

6דהנה לכאורה קשה לפי שיטת רש"י (בחולין מז הנ"ל פרק כב), דע"י ע"ז פקע שם קדשים מיניה, מהא דזבחים (קיב, א) הנ"ל, דממעטינן מוקצה ונעבד, דאינן חייבים עליהם משום שחוטי חוץ מהפסוק "לפני משכן ד'", כל שאינו ראוי לבוא לפני משכן ד' אין חייבים עליו, ועל שאלת הגמ' שם (קיד, א): "מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו"? מתרצינן בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר, קדשים קלים ממון בעלים; אבל לשיטת רש"י הנ"ל עדיין יקשה, א"כ למה לן ע"ז מיעוטא דקרא דאין חייבים עליהם משום שחוטי חוץ, תיפוק ליה דע"י חלות שם הע"ז ע"י המוקצה והנעבד נפק שם קדשים מהם לגמרי, ולא שחט כלל קדשים בחוץ?

7ואמנם מצאתי אח"כ, שכבר עמד ע"ז בס' "ברוך טעם" (דין אין אדם אוסר דשא"ש ד"ה אמנם, דף סז, ב), והוא מותיב לה והוא מפרק לה; דלא שייך לומר דפקע שם קדשים מיניה רק כשנאסרו גם להדיוט, אבל באם לא נאסרו רק לגבוה ולהדיוט אינם נאסרים, הנה בקדושתייהו קיימו ואינם אלא כשאר פסוהמ"ק; ובזה הוא מתרץ קושית הלח"מ (בפ"ד מהל' איסורי מזבח הלכה ה) שהקשה דקארי לה מאי קארי לה דלמא מיירי בעשה מעשה בהקצאתו ועבדתו לבהמה, וע"י מעשה הרי כו"ע מודים, דאדם אוסר דבר שאינו שלו? אבל לפ"ז יתישב, דבאופן זה הרי נאסר גם להדיוט כמבואר ברמב"ם (הל' ע"ז פ"ח הלכה א) ובאופן זה הרי פקע שם קדשים מיניה לגמרי כנ"ל, ותו אין אנו צריכים לקרא, דבלא קרא הרי ידעינן, דאין בזה משום שחוטי חוץ, אחרי דלא הוי תו כלל בגדר קדשים כנ"ל.

8וממילא לפי הנחה זו הנראית לצודקת מופרכת סברת הרש"ש הנ"ל מעיקרה, דהוא תופס את החבל בשני ראשין לאמר, דכיון דנפקע שם קדשים ע"י השחוטי חוץ כמו קדשים שמתו, שוב תתיר השחיטה מידי איסור אבמה"ח ונבילה ככל שחיטת חולין, בעוד שהדבר הוא ממש להיפך; דכל טעמא מה דקדשים שמתו פקע שם קדשים מיניה - למאן דסובר ככה - הוא רק מפני שאינם ראוים גם להדיוט ואין על מה שיוחזק השם קדושה; אבל אם נימא בשחוטי חוץ דשחיטתם מתירתם להדיוט, תו הרי לא נפקע מהם שם קדושה כלל וכלל, וממ"נ יש בזה איסור מדאורייתא.