דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"א גדר "כל העומד" במוקדשים א
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 11 1
Open in the reader →1שמעתתא י"א גדר "כל העומד" במוקדשים סתירה מגמ' מנחות (יא, ב) על הגמ' שם (ח, א) וכמו כן קשה על הרמב"ם. - חקירה בהגדר דכל העומד אם הוא במציאות או דהוא רק בדינא. - ונ"מ היכא דע"י כל העומד יופסל. - ואי נימא כהצד השני יתישב הכל.
2מנחות (יא, ב) "ואמר רמי בר חמא, הפריש ארבעה קמצים לשני בזיכין ואבדו שנים מהן, קודם סילוק בזיכין לא הוקבעו, לאחר סילוק בזיכין הוקבעו; הא תו ל"ל, היינו הך? מהו דתימא, כיון דבריר קומץ דידה, כיון שהגיע זמנה לפורקה, כמאן דפריקה דמיא קמ"ל".
3ולכאורה קשה מלעיל (ח, א) "עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין, משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין, ואמר ר' אלעזר, לא פרקה ממש, אלא כיון שהגיעה זמנה לפרק, אע"פ שלא פרקה כמי שפרקה דמיא", ומה דאמר רמי בר חמא בס"ד אומר ר' אליעזר במסקנא לפי האמת, והרי סברות הפוכות חזינן בכאן? והרמב"ם (בפ"ה מהלכות תמידין ומוספין הלכה טז) כתב: "הגיע זמן הלחם להסירו ה"ז כמי שהסירו, ואם נפרס הלחם מקטיר הבזיכין, ואע"פ שלא פרק המערכה". (ובפי"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה יח) "וכן אם הפריש ד' קמצים לב' בזיכי לחם ואבדו ב' מהם קודם סילוק הבזיכים לא הוקבעו וכשרים, לאחר סילוק הבזיכים הוקבעו ופסולין מפני הרבוי"; ונחוץ להבין מ"ש הכא מהתם, דשם סגי בהגיע הזמן, ובכאן בעינן סילוק הבזיכים ממש?
4והנ"ל, דהנה יש לחקור בהגדר ד"כל העומד", כמו "כל העומד לזרוק כזרוק דמי", "כל העומד לפדות כפדוי דמי" וכדומה, אם הוא במציאות, דכיון דעומד שתעשה בו מציאות שכזה הוי כאילו נעשה באמת; או דהוא רק בדינא, היינו דהדין שעומד להתהוות אח"כ הוי כאילו כבר נתהוה.
5ונ"מ מזה היכא דע"י זה שנימא, למשל, דכזרוק דמי במציאות יופסל בשביל זה הקרבן, דאי נימא כהצד השני לא שייך בזה הגדר הנ"ל, דהרי עצם הקרבן בא ועומד להכשר ולא לפסול.
6והשכל מחייב יותר כהצד השני. - והנה הא דאמרינן כיון שהגיע זמנה לפרק כמי שפרקה דמי, הוא נמי מטעם הגדר דכל העומד; - ולכן גבי נפרס לחמה, דבזה דאמרינן דכמי שפרקה דמי יבוא הדבר למטרתו, דאמרינן דמקטיר עליו את הבזיכין, שפיר שייך הגדר הזה; משא"כ גבי הפריש ארבעה קמצים, דאדרבא דע"י זה דנימא דכמי שפרקה דמי הרי יופסל לגמרי דהוה יתר דפסול כמו חסר, ובדינא הרי בודאי לא עמד לפסול, דהא הובא למטרת ההכשר, וז"ש "מהו דתימא כיון שהגיע הזמן לפורקה כמאן דפרקה דמיא", היינו דנימא כהצד הראשון דהוא במציאות, ואחת היא לנו מה הן תוצאות הדבר בדינא, "קמ"ל" כהצד השני.