דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"א גדר "כל העומד" במוקדשים י

1חקירה אם תוכל להיות מציאות בקרבנות שיתכפרו ולא יעלו בכ"ז לשם חובה. - מזה מסתעף ספק בטעמו של דבר, דכי מתודע מחוייב להביא חטאת אם כי כבר הביא אשם תלוי. - ונ"מ מזה לדינא. - ראיה מזבחים (ו, א), דא"א להפריד בין הדבקים, ומאחר דכיפר ממילא עולה לשם חובתו ג"כ.

2הרי באנו לכלל זה, דיתכן בקרבנות שיועילו לסלק את החיוב, אם כי אינם מכפרים, עתה נחקור נא, אם יתכן גם להיפך, כלומר, אם תוכל להיות מציאות בקרבנות שיכפרו ולא יעלו לשם חובה; למשל, בהא דקי"ל בכריתות (כה, א; ודף כו, ב), דאע"ג דהביא אשם תלוי, בכ"ז כי מתוודע ליה מייתי חטאת, משום דכתיב "או הודע אליו מכל מקום", אם כי דהאשם תלוי הואיל - "להגן עליו מן היסורין"; ויש להסתפק, אם הוא מצד דהאשם תלוי מכפר רק כ"ז שלא היתה אצלו ידיעה ודאית, אבל תיכף כשנודע לו צריך כפרה חדשה; או דלמא דבאמת האשם תלוי כבר כיפר עליו בכל האופנים, ורק כי מתוודע ליה הוא מחויב להביא חטאת, משום דס"ס חיובו חיוב חטאת, לא נפקע ע"י האשם. ומובן דספיקא זה מתלי תלוי בחקירתנו הנ"ל אם יתכן בקרבנות שיתכפר ולא יעלה לשם חובה, דאם לא יתכן הנה מובן דא"א לומר כהצד השני הנ"ל.

3ונ"מ מזה גם לדינא כשיאמר אח"כ בהקרבת החטאת לא יתכפר לי חטאתי, דלהצד השני לא איכפת לן בזה, כמובן - ועי' ברש"י כריתות (כה, א ד"ה להגן עליו) שם שכתב וז"ל: "מן היסורין עד שיודע לו", ונראה, דתפס כהצד הראשון, ותיכף כשיודע לו צריך כפרה חדשה.

4אולם לאחר העיון נ"ל דחקירתנו זו בעיא מפורשת היא במס' זבחים, ונפשט שם דלא יתכן שיועילו לכפר ולא להעלאה לשם חובה - עי' שם (ו, א): "איבעיא להו, כפרו על מה שבאו, או לא כיפרו, אמר רב ששת בריה דרב אידי, מסתברא דלא כיפרו, דאי סלקא דעתך כפרו, שני למה הוא בא".

5ובתוס' שם (ד"ה דאי): "תימא, כמה קרבנות אדם מתנדב ומביא זה אחר זה מיד, אע"פ שכיפר הראשון שנעשה לשמו? וי"ל, דפריך שני למה חייב להביא". והדברים תמוהים מאד, דהא זהו גופא ילפינן מקרא ד"מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לד' אלקיך נדבה, אם כמה שנדרת עשית יהא נדבה, ואם לאו נדבה יהא" (זבחים ב, א-ב) - ועי' ברש"י (ד"ה ואם לא יהא לנדבה) שם שכתב: "כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת ולא לשם הראשונה", ואז הרי בודאי אע"ג דהכפרה יש לו מצד הנדבה, בכ"ז הוא חייב להביא אחר מצד נדרו, וה"נ הרי שפיר חייב להביא, אע"ג שנימא דכפרו על מה שבאו ומה הועילו בתירוצם?

6והנראה דבדברי רב ששת בריה דרב אידי נפתרה חקירתנו; דדבר פשוט שא"א להפריד בין הדברים לאמר דיכפר ולא יעלה לשום חובה, אם כי להיפך, דיעלה ולא יכפר יתכן ויתכן כנ"ל, - וז"ש בפשיטות "אי סלקא דעתך כפרו, שני למה הוא בא" וכדברי התוס' "למה חייב להביא", ולא דמי לכשהקריב באמצע קרבן אחר בתור נדבה, דודאי חייב בכ"ז להביא את הקרבן שנדר, דהתם שאני משום דסיים הרי הקרבן שנדר לא פעל עוד לפני הקרבתו מאומה, משא"כ בכאן דאותו הקרבן עצמו שנדר פעל את מטרתו בכפרה, שוב א"א לנתח את הדבר ולהפריד בין הדבקים לומר דאת חובתו לא יצא עדיין, דזהו דבר שלא ניתן להתחלק, כנ"ל.