דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"א גדר "כל העומד" במוקדשים ט

1השגת הראב"ד על הרמב"ם (בפרק ב מהלכות שגגות הלכה ד), ותירוץ הכ"מ דחוק, דהאם הכפרה נתנה למחצה לשליש ולרביע. - לשיטתנו דבהרצאה יש שני גדרים, ניחא. - ההבדל בין הלשון "אינו מרצה" ובין הלשון "אינו מכפר" בקרבנות. - ולכן אשכחינן לפעמים "לא כיפר" מצד הבעלים, אע"ג דאין מחשבה הולכת אלא אחרי העובד. - ובזה יסולק דקדוקו של הרב מהרי"ק, שהקשה ל"ל קרא דאינו מכפר קרבן האב על הבן.

2רמב"ם (פרק ב מהל' שגגות הלכה ד): "חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו, ה"ז מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות". ובראב"ד: "א"א סיפא דתוספתא קשיא לי, דקתני וחוזר ומביא חטאת על הידיעה ותשחט לשם מה שהיא ותאכל" - ועי' בכס"מ: "ומאי דקשיא ליה הוא מבואר, דמשמע מלישנא דתוספתא, שאע"פ שהביא חטאת חוזר ומביא חטאת אחרת; וקשה דכיון שהביא חטאת לשם מה שהיא ונתכפר, כשאח"כ נודע לו באיזה חטא חטא, האיך יביא חטאת אחרת הא ה"ל חולין בעזרה וכו'. ומאי דק"ל להראב"ד אפשר לישבו, דחטאת שמביא ראשונה מכפר קצת, ולכשיודע לו חטאו ויביא חטאת אחרת, תגמר הכפרה". ומה תמוהים הדברים, דהאם הכפרה נתונה למחצה לשליש ולרביע, שיתכן שחטאת אחת תתחיל הכפרה והשנית תבא לגומרה? ולאמר, דהקרבן חטאת הראשון כשר ואינו מרצה, א"א, דהא הכא לענין לכתחלה עסקינן, ובודאי דאסור לכתחלה להביא קרבן שאינו מרצה, עי' בזבחים (ו, א) "ואלא מאי לא כפרו, למה הוא קרב"?

3אולם לשיטתנו, דבהרצאה יש שני גדרים, א) הרצאה לכפרה, ב) הרצאה לחובתו - ויש לפעמים, שיוצא ידי חובתו ובכ"ז איננו מתכפר, ניחא גם בכאן; דאמנם גם החטאת הראשונה לא בכדי היא באה, דע"י מסולקת ממנו חובת החטאת, ובכ"ז לכשיודע כשירצה בכפרתו מביא עוד חטאת.

4ורוצה אני לחדש לענ"ד, דזהו ההבדל בין הלשון "אינו מרצה" ובין הלשון "אינו מכפר" בקרבנות, דבהראשון אינו עולה לשום חובה, ובהשני רק חסרון כפרה יש בכאן.

5למשל עי' בכריתות (ז, א): "האומר לא יתכפר לי חטאתי, אביי אמר, אינה מכפרת, ורבא אמר, מכפרת. היכי דאמר לא תיקרב דכו"ע לא פליגי דלא מכפרת, דכתיב 'יקריב אותו' לרצונו; כי פליגי, דאמר תיקרב ולא תכפר, אביי אמר, אין מכפרת, דהא אמר לא תכפר וכו'". וכן עי' ברמב"ם (פ"ג מהל' שגגות הלכה ג) לפי גרסה המובאת בלחם משנה שם "יתר ע"ז אמרו, הפריש חטאתו על חלב שאכל אמש לא יביאנה על חלב שאכל היום, ואם הביא לא כיפר".

6דדוק ותשכח, דבאמת כל הדברים האלה בחדא מחתא מחתינהו; דכל החסרון באלו הג' דברים הוא רק מצד הבעלים, בהראשון שאינו יודע את פרט העבירה, בהשני שאינו רוצה בכפרה, ובהשלישי שמשנה מחלב שאכל אמש לחלב שאכל היום; אבל ניחזי אנן הרי כללא הוא, דאין מחשבה הולכת אלא אחרי העובד, ועי' בזבחים (מו, ב), ומשמע שם להדיא, דאין מחשבת הבעלים פועלת כלל, אף לענין זה דאינו מרצה.

7אלא דבכל אלו הג' דברים מצד אחר קאתינן בזה, דהא קי"ל כל הקרבנות צריכים דעת בעלים עי' בנדרים (לה, ב) וזאת חסרה בכאן, אבל כמובן רק באותה המדה שחסרה דעתו, באותה המדה אינו פועל הקרבן את מטרתו; וז"ש דאמר תיקרב ולא תכפר, הרי דלעצם הקרבה יש דעתו ורוצה הוא לצאת ידי חובתו, אלא שאינו רוצה בכפרה וישאר הקרבן כמו שהיה בדעתו דיוצא ידי חובתו, אלא שאינו מכפר.

8וזהו ג"כ ההסבר ביודע שהוא מחויב חטאת אלא ששכח על איזה חטא, דבהחיוב יש ידיעה אבל בהכפרה אין ידיעה, דאין ידוע לו על מה יתכפר; או כששינה בדעתו מהחלב שאכל אמש על החלב שאכל היום, דג"כ השינוי הוא לא בהחיוב, אך בהכפרה, בכולן רק חסרון כפרה יש בכאן אבל ידי חובתו יצא.

9ובזה יסולק דקדוקו של הרב מהר"י קורקוס שהביא שם הלח"מ, לפי מה דגרסינן לא כיפר, א"כ ל"ל קרא למעט בפ' בתרא דכריתות (כז, ב) דאינו מכפר קרבן האב לבן, השתא קרבן בעצמו אינו מכפר מחטא על חטא, כ"ש קרבן אביו שאינו מכפר על קרבן עצמו? דלק"מ, דז"ל הגמ' שם: "קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו", כלומר, דאינו יוצא כלל ידי חובתו, וזהו ההבדל בין אביו לאותו בעצמו, דבאב אחרי דגם שינוי החוב יש בכאן, דחיובו של אביו איננו חיובו שלו לא יצא כלל, משא"כ בקרבן עצמו, הלא החיוב אחד, ורק שינוי כפרה יש בכאן כתב הרמב"ם רק "לא כיפר".

10וראה זה דבר חדש, דשלשה דברים יש בקרבנות, א' פסול, ב' אינו מרצה, ג' אינו מכפר וכל אחד מהם הוא מהות בפני עצמו; ההבדל מהראשון לשני הרי מובן מאליו, ומהשני להשלישי ג"כ מרחק רב, דבהשני אינו יוצא ידי חובתו כלל, אבל בהשלישי חיובו כבר נסתלק ורק כפרה חסרה לו; ונ"מ. א' לענין חיוב העשה של ההבאה, דבהשני עובר באי הבאתו ובהשלישי לא. ב' כשעבר עליו יוהכ"פ, דעי' בכריתות (כו, א), דטעמא מאי דיוהכ"פ אינו מכפר על חייבי חטאות משום "דממונא הוא", ויוהכ"פ אינו מסלק את החיובי ממון; א"כ במקום דאינו מרצה, והחובה רובצת עליו עדיין, בודאי אינו מועיל מה דעבר עליו יוהכ"פ, אבל במקום דאינו מכפר אפשר דכשעבר עליו יוהכ"פ, די בזה לפוטרו לגמרי, כיון דגם מקודם רק חסרון כפרה היה בדבר שלזה מועיל יוהכ"פ לכפר.

11[ולא קשיא מהא דהנחנו בפרק הקודם דלר' יהודה שהלכה כמותו, א"א לחלק ולהפריד בחטאת בין החיוב להכפרה? כמובן, דשאני היכי דלא נעשו כלל העבודות לכאן, דס"ס הרי לענין סילוק החיוב כבר נעשו העבודות, ורק חסרון צדדי יש בכאן המבטל את הכפרה וד"ל].