דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"א גדר "כל העומד" במוקדשים יא
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 11 11
Open in the reader →1הלישנא אחרינא שהביא רש"י בב"ק (עו, א) והשגתו ע"ז. - טעמו של דבר, דמחלקינן לר' יוסי בין מחיים לאחר שחיטה פירש"י משום "שאחריות הוא עליו", וכדברי הגהות אבני מלואים. ולפ"ז אם נאמר דהבעלים יצאו ידי חובתם בהבאה לבד סרה השגת רש"י על הל"א.
2ב"ק (עו, א) "גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם ד' וה' וכו'. אהקדש ליחייב, מה לי מכרו להדיוט, מה לי מכרו לשמים? וכו'. אלא הכא במאי עסקינן, בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי, דאמר, קדשים קלים ממון בעלים הוא וברשותיה קיימי".
3ועי' ברש"י (ד"ה דר' יוסי הגלילי) שכתב ע"ז: "הלכך לאו מכירה היא, ומיהו מרשות מרה קמא אפקינהו שם הקדש, וכי קא טבח לאו דמרה קא טבח. ל"א בטביחה מש"ה לא מחייב, דבשעת טביחה דהקדש נינהו, דאמר בפ"ק דכי אמר ר' יוסי הגלילי ממון בעלים מחיים, אבל לאחר טביחה לא, אלא משולחן גבוה קא זכו. ולא נהירא לי, דבכי האי שחיטה לא אמר ר' יוסי הגלילי דמשולחן גבוה קא זכי, אלא במקדש בחלקו שחלקו בקדשים, דהויא התם שחיטה וזריקה והקטרת חלבים, אבל בשעת טביחה אכתי ממון בעלים הם".
4אכן עפ"י דברינו הנ"ל בהפרקים הקודמים יש חומר בידינו ליישב גם את השיטה של כת הראשונים בלישנא אחרינא זו.
5דהנה בטעמו של דבר, דמחלקינן לר' יוסי בין מחיים לאחר שחיטה, דמחיים ממון בעלים הוא ולאחר שחיטה משולחן גבוה קא זכי, עי' לעיל בב"ק (יב, ב) ברש"י שפירש: "מחיים, שאחריות הוא עליו" - ועי' בפני יהושע שם ובשו"ת אבני מלואים (ס' ב) שהבינו את הדברים כפשוטן, ולפ"ז דינא דר' יוסי הוא דוקא בקדשים קלים שחייב באחריותן; - ועי' בהגהות אבני מלואים שם שהרבה לתמוה ע"ז, והצדק אתו, דא"כ הל"ל "ר' יוסי הגלילי סבר קדשים קלים שחייב באחריותן ממון בעלים הן", כי היכא דאמר לר"ש, קדשים שחייב באחריותן? ועוד הרי ס"ד שם, דמיירי בבכור, ומאי שייך בזה אחריות? ועוד כמה השגות השיג ע"ז; ע"כ הוא מפרש שכונת רש"י באחריות הוא מה דעל הבעלים להשתדל ולטפל שיתקיימו בהן העבודות הראויות להן, ואז הן נקנין לשמים, ודברי רש"י ז"ל הוא בדיוק שלא כתב "מפני שחייב באחריותו", אלא "שאחריות הוא עליו".
6וזהו כנ"ל, דעכ"פ על הבעלים להשתדל שיתקיימו בו העבודות, ולכן דינא דר' יוסי יתכן בכל קדשים קלים, אף בקדשים שאינו חייב באחריותן, דס"ס בכולן הרי יש על הבעלים חיוב הבאה.
7וממילא אם נקבל את השיטה שהבאנו לעיל, דבהבאה לעזרה לשחיטה יצא ידי חובת הבאה ותו אין חיוב מיוחד על הבעלים, הרי יצדקו מאד הכת הראשונים של הל"א שכתבו, דמש"ה על הטביחה לא מחייב, דאז כבר לאו ממון בעלים הוא, דכיון שבא הקרבן לידי טביחה תו כבר נפקע בעלותו, דבטלה הסבה שהיא חיוב הבאתו, וממילא בטל המסובב - בעלותו המסתעף מזה כנ"ל.