דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"א גדר "כל העומד" במוקדשים ז
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 11 7
Open in the reader →1אולם עדיין קשה מהא דהכהנים שפגלו במקדש. - וביותר יקשה מהא דב"ק (עו, א). - עצם הדבר במחלוקת שנויה בגמ' מפורשת במעילה (יט, א). - סתירה מר' שמעון לר' שמעון. - ועי' בספרי פ' ראה ומשם סתירה לר"י שסותר את עצמו. - וגם דברי רש"י בחולין (קלט, א) קשים.
2אולם אי קשיא הא קשיא ממשנתנו זו "הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין", גיטין (נד, ב), ולפ"ז הרי לא גרם לו כלל הפסד, כיון דיוצא בזה ידי נדרו? אמת דבזה נוכל לאמר פרפרת נאה בהא דדחק רש"י לפרש בב"ק (ה, א) לפרש מפגל "כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשם שלמים, דאין הקרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר" דהיינו שלא לשמן, ויגעו כולם, מדוע לא פירש מפגל פשוטו כמשמעו, היינו, מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו? ולפ"ז ניחא, דהכל בחכמה ובכונה עשה, כי בפיגול ממש, כיון דיצא ידי נדרו לא הפסידו מאומה, אלא רק בשלא לשמן, דעושהו קרבן אחר צריך להביא קרבן מחדש. אולם עדיין אין זה מספיק, דהא בגיטין (נג, א ד"ה כהנים שפסלו) פירש רש"י שם להדיא "קרבנות ששחטום וזרקום חוץ לזמנם", ועדיין הדרא קושיא לדוכתה?
3וביותר יקשה מהא דב"ק (עו, א) מגמרא ערוכה, דמקשינן התם על ר' שמעון דאמר קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי כפל "מכדי שמעינן ליה לר"ש, דאמר שחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה, קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא? כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן, בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים. והרי חזרה קרן לבעלים? א"ר יצחק בר אבין, שנשפך הדם". הרי להדיא דאף בנשפך הדם חייב באחריותו; ואף אם נדחוק בהא דהכהנים שפיגלו לומר, דגם פיגול שאני, כיון דהוא פסול בגופו - כדמשמע אמנם בתוס' פסחים (יג, ב הנ"ל), דפיגול לא דמיא לנפשך הדם, וגם בפיגול לא בכל המקומות אמרינן כל העומד, אבל מה נעשה בגמ' זו, דמיירי להדיא בנשפך הדם?
4אמנם גם מלבד דברי התוס' בחולין הנ"ל, הרי עצם הדבר, אם האחריות נפקעת בהבאה ליד כהן לבד, או דווקא אחרי ההקרבה בפועל, במחלוקת תנאים שנויה בגמ' מפורשת במעילה (יט, א) דאיתא שם: "אי מה חטא האמור בתרומה עד שיצא מן הקודש לחול, מן הקודש לקודש, כגון לקח קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות ושקל שקלו והביא חטאתו ואשמו מן ההקדש, כיון שהוציא מעל, דברי ר' שמעון, ר' יהודה אומר, עד שיזרוק הדם" ועי' ברש"י שם (ד"ה עד שיצא מן ההקדש לחול), דר' שמעון קסבר, דמאן דמחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו, עד שיביאנו לעזרה, וכיון שהביאו נפטר מאחריותו, לכן גם במוציא מקודש לקודש, כיון שהביאו לעזרה יצא ידי חובת אחריותו ומעלי; ור' יהודה סבר, לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרק הדם, וה"נ כיון שנזרק הדם ויצא בו ידי חובתו, כמו שהוציאו לחולין דמי ומעל.
5עכ"פ הננו רואים מזה להדיא, דר' שמעון סובר דכיון שהביאו לעזרה נפטר מאחריותו, וזהו סתירה גלויה להא דב"ק, דהא שם קאי לר' שמעון שלדידיה קא מקשה "מכדי שמעינן ליה לר"ש", ולדידיה גם אחרי שמתרץ שנשפך הדם עדיין הקושיא במקומה עומדת "והא חזרה קרן לבעלים", כיון דס"ס ע"י זה יצא ידי חובתו ונפקע אחריותו לדידיה?
6ועי' בספרי פ' ראה (דברים יב, כו אות מה במהד' מלבי"ם): "תשא ובאת, שחייב בטפול בהבאתו עד שיביאם לבית הבחירה. ר' יהודה אומר, עד שיביאם עד באר הגולה חייב באחריותם, מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותם". ואם מהגמ' דב"ק חזינן סתירה להא דר"ש במעילה, הנה מהספרי הנ"ל סתירה מפורשת להא דר' יהודה?
7ועי' בחולין (קלט, א) במחלוקת דר' יוחנן ורשב"ל בהאומר מנה זה לבדק הבית ונגנבו או נאבדו - ר' יוחנן אמר, חייב באחריותן, ורשב"ל אמר, כל היכי דאיתא בגזא דרחמנא איתא; דמקשינן שם: "מכלל דרשב"ל אע"ג דאמר עלי לא מחייב והתניא וכו' נדר, מתה או שנגנבה או שאבדה חייב באחריותה וכו'? אמר לך ר"ל, ה"מ קדשי מזבח דמחוסר הקרבה" - ועי' ברש"י (ד"ה דמחסר) שפירש ע"ז: "דמיחסר הקרבה דכי אמר עלי הכי קאמר, עלי להביאו לעזרה" סתם הדברים דבהבאה לעזרה לבד יוצא ידי חובתו כאילו אין חולק בזה.
8ועכ"פ אנו רואים מכל אלה כמה מסובכת ומלאה סתירות היא הלכה זו.