דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ב זמן ומקום במחשבה ומעשה א

1שמעתתא י"ב זמן ומקום במחשבה ומעשה ספיקו של המל"מ בהרצאת המתירים בפיגול, אם הוא רק לענין כרת, או גם להפסול גופא. - הנ"מ מזה. - הסתירה בזה מזבחים (פד, ב) למעילה (ה, ב). - ברש"י זבחים (לד, ב) מבואר להדיא דספק זה במחלוקת ר' יהודה ורבנן היא שנויה. - ולפ"ז מיושבת הסתירה, דר' יהודה לשיטתו.

2בזבחים (כח, ב) ובמנחות (טז, ב) אמרינן: "לא ירצה, כהרצאת כשר כן הרצאת פסול, ומה הרצאת כשר עד שיקריבו כל מתיריו, אף הרצאת פסול עד שיקריבו כל מתיריו".

3ואיבעיא מיבעיא ליה להרב משנה למלך (בפרק יח מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ז ד"ה ויש להסתפק), הרצאה זו למאי היא, אם היא רק לענין כרת, היינו, דכרת ליכא קודם שקרב כל מתיריו, אבל לעולם פסולי המוקדשין נעשה תיכף ומיד משעת המחשבה, או דלא נעשה כלל פסולי המוקדשין קודם הזריקה.

4ונ"מ רבתי בדינא, לפי מאי דשנה לנו רבינו משה במשנה תורה (בפרק י"א מהלכות מעשה הקרבנות הל' א), דהאוכל מבשר הקרבנות קודם הזריקה הרי הוא לוקה משום "לא תוכל לאכול בשעריך", ובכל פסולי המוקדשין דעתו (בפרק יח מהלכות פסוהמ"ק הל' ג), דלוקה משום ל"ת כל תועבה; איך נורה באוכל כזית מבשר הקרבן שנתפגל קודם שקרבו כל מתיריו, משום מאי ילקה, אם משום ל"ת לאכול בשעריך כמו בכל הקרבנות, או משום הלאו דל"ת כל תועבה, כמו כל פסולי המוקדשים.

5והנה מדאמרינן בזבחים (לד, ב) ובמעילה (ה, ב): "בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן, פסול מהו שיעשה שיריים? א"ל אין עושה שיריים, אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו", ומדקאמר "הואיל ומרצה" גם על חוץ למקומו נמי, ש"מ להדיא, דלא נפסל כלל קודם הזריקה, דאל"ה לא שייך מרצה בחוץ למקומו, דהא כרת גם עתה ליכא. אמנם בזבחים (פד, ב) אמרינן: "ור' יהודה מייתי לה מהכא, מפני מה אמרו לן בדם כשר, שהרי לן כשר באימורים, לן באימורים כשר שהרי לן כשר בבשר, יוצא, שהיוצא כשר בבמה, טמא, הואיל והותר לעבודות צבור, חוץ לזמנו, הואיל ומרצה לפיגולו, חוץ למקומו, הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו"; ומוכח מכאן להיפך, דנפסל שפיר גם קודם שקרב כל מתיריו, ולהכי לא שייך בחוץ למקומו מרצה, ולפיכך צריך לדחוקי ולומר מחמת דאיתקש לחוץ לזמנו, דשם מרצה לענין כרת.

6ונשאר הרב הנ"ל בצ"ע בסתירת דברי הגמרא.

7ולאחר העיון כדבעיא, הנני אומר, מאן דקתני "הואיל ומרצה" לא אישתבש ומאן דקתני "הואיל ואיתקש" נמי לא אישתבש; דהנה בזבחים (לו, ב) אמרינן: "אמר רבא, ומודה רבי יהודה שחוזר וקובעו לפיגול. אמר רבא, תדע דפיגול לפני זריקה לאו כלום הוא, ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגול". וכתב ע"ז רש"י (ד"ה אמר רבא תדע): "דמחשבת הינוח לר' יהודה לאו כמחשבת חוץ למקומו ושלא לשמו הוא לאפוקי מידי פיגול, דהא פיגול דשוחט על מנת לזרוק את דמו למחר לפני זריקה לאו כלום הוא, ואין המחשבה מועלת עד שיזרוק הדם היום, דבעינן קרב כל מתיריו, ומיהו מחשבה קמייתא מחשבת הינוח הוי, וכי זריק ליה אתיא זריקה וקבעי ליה, ולא אמרינן הואיל ומעיקרא פיגול לא חיילא איפסיל ליה במחשבת הינוח, וכי זריק ליה, אי בפיגול אי בשתיקה, לא ליחול פיגול".

8העתקנו את כל לשונו, אשר ממתק שפתיו הננו רואים להדיא, דספק זה של הרב הנ"ל, במחלוקת ר' יהודה ורבנן היא שנויה, דבאמת "לפני זריקה לאו כלום הוא", אמנם לר' יהודה דאית ליה מחשבת הינוח, שפיר נפסל גם קודם.

9ובאמת דבר זה מוכרח הוא; דהא הקרא דלא ירצה קאי על שניהם יחד אחוץ לזמנו וחוץ למקומו, וא"כ לשניהם בעינן הרצאה, וקודם ההרצאה לא נפסל כלל; אמנם לר' יהודה דאית ליה מחשבת הינוח, משום דסברא הוא (זבחים לו, א) "אי אתם מודים, שאם הניחו למחר שהוא פסול, אף חישב להניחו למחר נמי פסול" ומצד הסברא סבירא ליה, דמחשבה כמעשה; א"כ קודם הזריקה, נהי דלא נפסל מצד הגזה"כ דפיגול, אבל ס"ס הסברא דמחשבה כמעשה, הרי איכא ג"כ ונפסל שפיר מחמתו.

10ועתה אם נוסיף עוד על זה, דהרמב"ם (בפי"ג מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ח) פסק כחכמים, דלא אמרינן מחשבה כמעשה, הרי יש לנו תירוץ מרווח על קושית המל"מ.

11ושפיר קאמר ר' יהודה במעילה חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו, ושפיר קאמר רבי יהודה בזבחים חוץ למקומו הואיל ואיתקש לשיטתו דאית ליה מחשבת הינוח, ונפסל גם קודם הקרבת המתירים, כנ"ל.