דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י"ב זמן ומקום במחשבה ומעשה יא
דרכי משה (עמיאל) · Darkhei Moshe (Amiel), Derekh HaKodesh, Shmatta 12 11
Open in the reader →1השגת הראב"ד על הרמב"ם (בפ"א מהל' פסולי המוקדשין הל' כח). - לכאורה משנה מפורשת כדברי הראב"ד. - אבל מהגמ' שם אדרבא יש ראיה להרמב"ם. - אבל באמת אי אפשר לפרש את המשנה כפשוטה, דקשה לפ"ז מצד כמה דברים.
2רמב"ם (בפ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה כח): "קיבל הפסול, אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל ומוליך וזורק, שאין הפסולין לעבודה עושין הדם הנשאר שיריים, חוץ מן הטמא הואיל והוא ראוי לעבודה בקרבן הבא בטומאה כמו שביארנו, עושה שיריים".
3וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל: "א"א, סבור אני שטעה בזה, שהוא סבר כשאמרו כוס עושה חבירו דחוי או שיריים בקבלה בלבד אמרו אפילו בלא זריקה, ואינו כן, שאין השאר לא דחוי ולא שיריים עד שיזרק מן האחר, ואפילו קיבל הכשר תחלה וכ"ש פסול".
4ולכאורה צדק הראב"ד מאד בריבו, דמשנה מפורשת כדבריו בריש כל הפסולין (זבחים לב, א): "וכולן שקבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל", והאי "וכולן" הא קאי גם על טמא, דחשיב מקודם בין כל הפסולין, ואפ"ה אינו עושה שיריים?
5ואל תשיבני "ולטעמיך", דגם לדעת הראב"ד לא א"ש, דהא אמרינן לעיל (כו, ב) על האי "וכולן שקבלו" "לא תימא, זרקו לא, אלא אימא, שחטו לא", ובזריקה הרי לכו"ע טמא עושה שיריים?
6דאין זה קושיא כלל, דלכאורה יל"ד כיון דאפילו זרקו נמי, אמאי לא קתני "וכולן שקבלו או זרקו" או "וכולן שזרקו" לבד, דהוה רבותא יותר גדולה? אכן לדעת הראב"ד א"ש, דבזרקו הרי לא יכול למיתני "וכולן", דהא בטמא אינו כן, להכי מיתני בקבלה, דגם בטמא אינו עושה שיריים; אבל בשאר פסולין, מלבד טמא "הוא הדין אפילו זרקו", אך לדעת הרמב"ם הא קשה מאד, האיך יכול למתני גם בקבלה "וכולן" הא בטמא איננו כן?
7אולם אם המשנה היא "תנא דמסייע" להראב"ד, הרי גמרא ערוכה עומדת כנגדו לעיל (כו, ב הנ"ל): "ולהוי דחוי, דתנן, וכולן שקיבלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל; קבלו אין, זרקו לא, מ"ט לאו משום דהוה דחוי? לא, משום דפסול במחשבה, אי הכי קבלה נמי?" הרי להדיא, דהא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו עושה שיריים הוא אף בקבלה לבד, וטמא הרי מקשינן במעילה (ה, ב) לחוץ לזמנו וחוץ למקומו, דכמו דאלו עושים שיריים מטעם דמרצים לפיגולם, ה"נ טמא עושה שיריים בקבלה לבד, דמאי שנא מפיגול, כיון דטעם אחד לשניהם?
8ולאחרי התבונני בזה נ"ל לענ"ד לפרש פירוש חדש בהמשנה הנ"ל, באופן שלא רק שפירכא לא תהיה ממנה לדעת הרמב"ם, אך עוד סיוע קא מסייע ליה.
9דהנה לכאורה יל"ד הרבה אם נפרש את המשנה כפשוטה.
10א) מאי בעיא ר"ל מר' יוחנן פסול מהו שיעשה שיריים, הלא מתניתין מפורשת היא כנ"ל? ואמנם רבותינו בעלי התוס' (זבחים לד, ב ד"ה פסול) דחקו לפרש, דהאיבעיא הוא, אי קיבלו דוקא או אפילו זרקו, עיי"ש; אבל גם ע"ז יקשה, דהא ר"ל סבירא ליה בעצמו ד"שלא במקומו כמקומו דמי" כמבואר לעיל (כז, א): "ר"ל אמר, לעולם פסול ממש, ושלא במקומו כמקומו דמי" ומאן דסבירא ליה הכי, הרי מוכח לעיל (כו, ב), דבע"כ מוכרח לאמר "לא תימא זרקו לא, אלא אימא שחטו לא" כנ"ל, ומאי קא מיבעיא ליה?
11ב) יל"ד ד"טענו לו בחטין והודה לו בשעורים" הא הוא בעיא מיניה "פסול מהו", ומאי משני ליה "אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו", הא זה לא הוי פסול אלא מחשבה פסולה, וע"ז לא קא מיבעיא ליה?
12ג) במעילה (ה, ב הנ"ל), דמתרצינן דברי ר' יוחנן דמה שאמר "אין לך דבר שעושה שיריים" כונתו הוא בכל הפסולים חוץ מטמא; וקשיא, אמאי לא פירש זאת בהדיא, ולמה סתם הדברים, דהא אמורא צריך לפרש את דבריו כידוע?